למען הקהילה: נשות 'השזרה' ביקב קסטל

זו לא הפעם הראשון שלי ביקב קסטל, אבל הפעם זה היה ביקור מעט שונה. הגעתי ליקב עם עוד 40 נשים, חברות קהילת השזרה, שמאגדת, כמו שכתוב באתר הקהילה "נשים מובילות תרבות יין". כך שהסיפור הפעם מאגד עשייה והעצמה נשית, תרבות יין ויקב מצטיין.

צריכת היין ותרבות היין בארץ עולות ומתפתחות. אמנם, כיום אפשר לראות הרבה יותר נשים שלוקחות חלק במגוון תפקידים בתעשייה, אך התחום הזה עדיין גברי ברובו. טל טאובר גוטסדינר באה מאהבה לתחום והחליטה לעשות מעשה, לייסד קהילה שמטרתה לשים זרקור על נשים בתחום היין ולקדם אותן מקצועית. השאיפה היא לפתוח דלתות לנשים ולהעלות את המודעות בנוגע לחשיבות שוויון הזדמנויות בהעסקתן בתעשיית היין. תוך כמחצית השנה הצטרפו לדף הפייסבוק של הקהילה כ-500 נשים, מנשות מקצוע ותיקות וחדשות, ביניהן סומלייריות, יבואניות, מדריכות יין, נשות שיווק, מדריכות טיולי יין, כורמות ומנהלות יקבים, ועד לחובבות יין שרוצות להרחיב את עניינן ועיסוקן בתחום. "החזון שלנו" נכתב באתר הקהילה, "הוא להגביר את הנוכחות הנשית בעולם היין, ועל ידי כך לקדם את תרבות היין הישראלית כולה".

לביקור ביקב קסטל, היה הפעם גם ערך מוסף. כקהילת נשות יין, אחת המטרות של 'השזרה' היא להפגיש בין הנשים שמובילות את תרבות היין ולאפשר להן להיעזר אחת בשנייה. את יקב קסטל מנהלת שלי שליט שובל, והביקור כלל הרצאה שלה, בה היא סיפרה על סלילת דרכה המקצועית הלא פשוטה בעולם הניהול הגברי, עד שהחליטה לעזוב את ענייני הניהול חובקי העולם בהם עסקה וחברה ליקב קסטל. "שלי נחתה ביקב בתקופה הקשה, בתקופת הקורונה" סיפר אלי בן זקן, מייסד יקב קסטל ואחד הייננים המוערכים ביותר בישראל. "בתקופה שהיה צריך להבין איך משווקים כמויות יין גדולות בזמנים בעייתיים כאלה, וניהלה את הכל ביד רמה. אנחנו מאוד מעריכים את זה. אני לא אוהב השתייכות למועדונים, אך אם אני מסתכל על השזרה ממבט של גבר אני מבין את הצורך בקהילה ואת זה שיש נושאים שצריכים להשתנות. מבחינתי אין ולא צריך להיות הבדל בין גבר לאשה, רק תלוי מי אתה".

על יקב קסטל אין צורך להכביר במילים, כל חובב יין בארץ יודע היטב במה מדובר. בקצרה, ביקב שמייצר כשלושים שנים, יינות שמימיו הראשונים נחשבו לאיכותיים והתקבלו בכבוד גם בעולם הגדול, וכל זאת במקצוענות לא מתפשרת לאורך כל הדרך, ושמירה על מסורת לצד מחקר וחדשנות.

הכל התחיל בשנת 1988, אז נטע אלי בן זקן את הכרם הראשון בעת המודרנית בהרי יהודה, בחצר ביתו ברמת רזיאל. בשנת 1992 התקיים הבציר הראשון של היקב ונוצר היין הראשון, קסטל גראנד וין 1992. היינות זכו מיד להכרה והערכה בתעשיית היין וגם מחוצה לה. בשנת 2015 עבר היקב לישוב יד השמונה, ובשנת 2017 חזרו לייצר יין גם ברזיאל, בסגנון שונה. היקב ברמת רזיאל הפך למגרש המשחקים של בן זקן ליינות אדומים בסגנון עמק הרון, ליינות רוזה וליינות מבעבעים בשיטה המסורתית, שהראשון מהם אמור לצאת לשוק בדצמבר השנה.

כארבעים נשים התאספו במרפסת מול הנוף המרהיב, שרק כרמים שחורים ברקע, זיכרון עצוב של השריפות האחרונות, קלקלו אותו במקצת. בחדר החביות היפהפה קיבלנו הסבר ממיכל קלישר, שצורפה לאחרונה לצוות הייננים ביקב. בחצר הפסטורלית שמענו את הרצאתה של המנכ"לית שלי שליט שובל. טעמנו ביסים טעימים וחכמים, מחומרי גלם מקומיים, שהכינה אחת מחברות קהילת השזרה, נורה הרץ, והמשכנו לטעימת היינות בהנחייתו של אלי בן זקן.

אחד מיינות הרוזה הטובים בארץ כבר הכניס למצב רוח טוב. ענבי מרלו, מלבק וקברנה פרנק, שהגיעו מכרמי היקב בהרי ירושלים, עושים נפלאות ביין המרענן הזה. צבע בהיר מקסים, ניחוחות של תותים, אשכוליות, ליים, ורדים ואפילו טיפה טרופיות. גוף די קליל, ועם זאת מלא נוכחות, בפה רעננות נהדרת וטעם של עוד. והיה עוד.

את היין הזה נזכה לראות על המדפים כנראה בסוף השנה הזו. בן זקן עובד כבר מספר שנים על שלושה יינות מבעבעים בשיטה המסורתית, נון וינטג', וינטג' ורוזה. טעמנו את הראשון בהם, שנעשה מענבי שרדונה ופינו נואר ויושב כבר יותר משנתיים בבקבוק. יין יבש לחלוטין, ברוט נטור, עם ניחוחות פומלה, אשכולית, לימון ומאפה שמרים נהדר. חמיצות מאוד מרעננת בפה ובעבוע עדין ונעים. כמה שאני מחכה לדצמבר.

"את היין הזה ייצרתי אחרי 'ריגול תעשייתי' בפרובנס" אומר בן זקן. ואכן הסגנון הוא של דרום צרפת. ענבי סירה וגרנאש מככבים ביין הזה, שיש לו גוף קצת פחות קליל משל אחיו ביקב הבוגר. היין עשיר בפרי ורענן מאוד. יין גסטרונומי שיהיה כיף ללוות אתו כל ארוחה שהיא.

"ההיסטוריה של היין הזה התחילה בשנת 1985 בביקור בבורגון" מספר בן זקן, "לא אהבתי אז יינות לבנים ובתמימותי ביקשתי את היין המקומי. כך התוודעתי לפוליני מונרשה. זה היה אגרוף נקמה בבטן. הרגשתי שאני שותה יין אדום טוב. מאז אני אומר ששרדונה הוא הכי אדום בלבנים". ניחוחות עשירים המשלבים בין חמאתיות לחומציות מרעננת, טיפה הדרים, פירות צהובים ושקדים קלויים. הפה די מלא ועגול, והכל מאוזן וארוך.

האח הבוגר הראה את יכולת היין להתיישן בכבוד. צבע קצת יותר בוגר, עומק ומורכבות רצינית, פחות פרי ויותר תיבול, החמאתיות והשקדים הקלויים נוכחים גם פה ועדיין עם חמיצות מצוינת ומאוזנת וסיומת ארוכה ומלטפת.

ביקב הצעיר, שסגנון יינותיו עזב את בורדו ועבר לעמק הרון, חוברו יחדיו ענבי סירה וקריניאן. שיטות הגידול פה שונות וגם אופן הייצור במכלי עץ לאחר שהופרדו החלקות. היישון נעשה בחביות ישנות שהגיעו מקסטל, כדי לא לקבל יותר מדי עץ, וחלק מהתסיסה באשכולות שלמים. יין אלגנטי ומורכב, רענן, פירותי, פלפלי וחושני. אחד היינות האדומים האהובים עלי, שמעלים חיוך נהנתני כל פעם מחדש.

יין הדגל של היקב צעיר מאוד, אך כבר אפשר להבחין ביין מאוד אלגנטי וקלאסי, ניחוחות של פירות שחורים, תבלינים עשירים, איזון מצוין, קטיפתיות חלקה בפה וסיומת ארוכה ונקיה מאוד. שווה לתת לו להתבגר עוד כמה שנים.

כל אזור בורדו מגיע אל האף, המון פרי אדום ושחור בפה והתבלינים צצים מכל עבר. מוקדם מדי לנסות ולהבין את היין הצעיר הזה, אך הוא מעורר ציפייה וסקרנות רבה.

יין הקינוח הנפלא עשוי מענבי מוסקט קנלי הארומטיים. היין לא מתוק מדי ונעים מאוד לאף ולחך. המון ניחוחות טרופיים ופירות יבשים. "את זה תשתי בתחילת הארוחה עם כבד אווז" אומר לי אלי בן זקן. לא נותר לי אלא להסכים עם כל מילה שיוצאת מפיו, כרגיל, האיש יודע על מה הוא מדבר.