מאז ולתמיד: קברנה סוביניון מהר חברון

הר חברון היה תמיד אזור שטמן בחובו היסטוריית יין עתיקת יומין. בעקבות גילויים כאלה ואחרים שנחשפים בפניי בתקופה האחרונה, אני מתחילה להפנים שאין ספק שבני ישראל והפלישתים של פעם, חיו לא רע. כשאין מים זורמים נורמליים והבאר ריקה, תשתו יין - היה ככל הנראה המוטו של אז, שזה פחות או יותר מה שחבריי הקרובים ואני עושים היום.

רגע לפני שהסתיים השבוע, החלטתי שאני רוצה לנצל את הפוגת הפקקים בזמן שחצי מדינה בבידוד ולרדת לדרום מזרח המדינה, אזור הר חברון, וליתר דיוק למושב בית יתיר, שהדרך המובילה אליו דרך עקלקלה, מרתקת ועטופה בנופי מדבר ואוויר פסגות קפוא. בחורף שעבר, כך סיפרו לי, ירד שם שלג. אז הצטיידתי במעיל מאסיבי, על אף שלא היה ממש קר, ושמתי פעמיי אל יקב 'לה פורה בלאנש' שזה בצרפתית: 'היער הלבן'.

העילה למסע, היתה טעימה של היין החדש "יער לבנון 2018" שיוצא לאוויר העולם ממש בימים אלה. קברנה סוביניון. מאה אחוז קברנה סוביניון, ללא שום תוספת. איך אומרים היום? זה מה שזה, פשוט ככה.

בעידן בו נדמה כי הקברנה והמרלו קצת נדחקו הצידה לטובת הזנים הים תיכוניים, היה מסקרן לחזור לקברנה סוביניון קלאסי, חורפי, כזה שמלווה את החמין של שבת (איפה החורף שהבטיחו לעזאזל?), כזה שאפשר להתכרבל איתו מול הטלוויזיה באיזה בינג' חורפי. ואכן גיליתי לשמחתי שלא רק שקברנה סוביניון עדיין כבודו במקומו מונח, יש בו כל כך הרבה גוונים ותתי טעמים ייחודיים שעדיין לא למדתי עליו מספיק כדי לשים אותו בצד.

אני לא אוהבת להשתמש במונחי יין גבוהים, אלא לדבר על תחושות, אז לי הוא היה מאד חמאתי וזורם בפה, ובשפת העם: אין בו מרירות. יין עדין ודומיננטי כאחד (כמו גבר מושלם או אישה מושלמת), מאד קולינרי, השתלב לי יופי עם ציר בשר מושלם, ופשוט כייף לשתייה.

על אף הקור, או כמו שחברי האהוב טוען: "זה לא קור זה אוויר צלול", התחלנו את הביקור ביקב דווקא עם 'אריאל לבן 2020', אחד הבלנדים הלבנים האהובים עליי, ויוניה ושנין בלאן. הוא קליל ומרענן, ואמנם קיצי למדיי אבל יש בו משהו כל כך מרווה, בעיקר אחרי נסיעה של שעה וחצי, כך שמיד חזר לי מצב הרוח אחרי שצפיתי בטעות במהדורת חדשות בבוקר. ישנה טענה כזו שיינות לבנים צריך לשמור לקיץ, אבל אתם יודעים הרי שאני אף פעם לא עושה דבר שהוא מקובל, וממליצה בחום מידי פעם להרוות צימאון בלבן קריר, כי מים זה אוברייטד.

'יער לבנון 2018', הוא הבייבי של ברונו דרמון, יינן היקב שסיפר לנו על תהליך היצירה שלו, למי שקצת בקיא בתהליכי יצירת יין מדובר בתהליך שמכונה free run דהיינו, היין מופק מהנוזל הראשוני ללא סחיטה, מענבי כרם "שדה כלב" אחד המקומות הגבוהים במדבר יהודה. הבציר כמובן ידני. יש משהו ביקבים קטנים שמרגש אותי תמיד, בעיקר תשומת הלב שניתנת לכל גפן, לכל חבית ואחר כך לכל בקבוק.

אם בא לכם גם, אז קבלו עצה. יקב לה פורה בלאנש ישמח לקבל אתכם כמבקרים, גם בימי שישי מול הנוף הקסום ועם פלטת גבינות ובמחיר מצחיק של סביבות 70 ₪. הייתי ממליצה להתקשר לפני ואולי לארגן איזה טיול קטן בחוות הסוסים שליד, וגם לנסוע בשעות מוקדמות יחסית ואחר כך להמשיך אם אתם רוצים גם ליקב יתיר או לסתם טיול באזור.

מירה איתן ואסנת גואטה חברותי ציינו כאן בשבוע שעבר את יום הבלאדי מרי הבינלאומי, וזה הזכיר לי לפרגן למארז מדליק שלי באופן אישי פתר את בעיית הכנת הבלאדי מרי בבית (מאז ששתיתי את המשקה בבושוויק, התמכרתי אליו קשות).

המארז החדש הוא של מותג הוודקה קטל וואן והוא בעצם מכיל בנוסף לוודקה גם מיקס בלאדי מרי טבסקו, בילד אין, שרק צריך להוסיף לה וודקה וסלרי. אתם כבר מכירים אותי ויודעים שאני פחות מחבבת מיקסים מוכנים אבל לשמחתי והפתעתי זה כבר המיקס השני של משקה אלכוהולי שפשוט מהלך עליי קסם. ממליצה בחום לכל חובבי המשקה.