שוברי מסורת: רק לא יין מבעבע

הימים שלפני ראש השנה האזרחית הם הימים שבהם כל תקשורת היין, כן, גם אנחנו, אוכלת את הראש על יינות מבעבעים. זוהי התקופה הטובה ביותר ללמוד על ההבדלים בין שיטת שמפיין לשיטת שארמנט, ובין מוסקטו, פרוסקו וקאווה. את הקשר בין השנה החדשה ליינות המבעבעים, התחילו היינות המבעבעים מחבל שמפיין, אולי בגלל טקס ההטבלה לנצרות של המלך כלוביס, שהתקיים בריימס, בירת שמפיין במאה החמישית לספירה, אולי בגלל מסעדה ניו -יורקית שבתחילת המאה העשרים הוגשה בה, בערב השנה החדשה רק שמפניה ואולי כל התשובות נכונות. במשך השנים הצטרפו לשמפניה יינות מבעבעים נוספים מרחבי צרפת והעולם: קאווה, למברוסקו, פרוסקו, קרמו ועוד. העיקר שיהיה מבעבע. מסורת זו מסורת.

וכמו כל מסורת, גם את מסורת היינות המבעבעים יהיה מי שינסה לשנות או לחדש. על זה שצריכים לשתות משהו לכבוד השנה החדשה אין ויכוח, אבל זה לא חייב להיות מבעבע. בואו נחשוב על זה רגע. ליל ה-31 בדצמבר עלול להיות קריר מאוד. בטוחים שזה הזמן לשתות יין קר, חומצי ומחודד? הנטייה הטבעית של לא מעט אנשים ששוחתי איתם בנושא, להתמקד בלילות קרים דווקא ביינות עשירים, מתובלים, אלכוהוליים. יינות שמחממים את הגוף מבפנים ואם לא קשה, אז שיביאו איתם גם ריחות של ציפורן, קינמון וניל וכל מה שנחשב לתבליני חורף. 'שמפניה זה נחמד להרמת כוסית', אמר לי אחד מהם. 'אבל אחר כך אני רוצה לעבור למשהו קצת יותר כבד'. יקב טפרברג מעודד אותנו בחודשים האחרונים ליצור מסורות חדשות, אז החלטנו לבדוק אם היינות מסדרת 'אסנס', אכן יכולים להחליף את המבעבעים המסורתיים.

רוב היינות בסדרה הם יינות חד-זניים שנעשים מענבי כרם אחד או שניים, למעט הרוזה, בלנד של גרנאש, מורבדר וברברה. יין שמאחורי הצבע הבהיר שלו מסתתרת לא מעט אנרגיה. המגע העשיר והחומצי שלו עם החך ועושר הטעמים, הופכים אותו די בקלות לרוזה גסטרונומי, כזה שכדאי לאכול לידו ובטמפרטורה המתאימה, כשהוא לא קר מדי, הוא יכול להיות בן לוויה ראוי במיוחד לארוחות חג חורפיות. "אסנס פינו גרי" שנעשה מענבי כרם בגובה 900 מטרים מעל פני הים. הצבע שלו צהבהב אפרפר, ריחות הפרי שלו, מלווים במינראליות מסקרנת והטעמים עשירים ומורכבים. יין לבן טעים וידידותי, שיכול להתחבב על כל מי שישתה אותו, גם בכרב השנה החדשה. הלבן האחרון הסדרה "אסנס שרדונה" שהתבגר שבעה חודשים על משקעי השמרים הוא עשיר, מורכב, עסיסי ומתובל. יין חורף קלאסי לכל דבר ועניין.

ומה עם האדומים? שמח ששאלתם. הסדרה כוללת שלושה יינות אדומים יבשים וחגיגיים: קברנה סוביניון שנעשה מענבי הגליל העליון והרי אפרים, התיישן שנה וחצי בחביות ומפגין, טעמים וריחות עשירים ומוצקים, תיבול מדויק שמוסיף המון עניין וסיומת ארוכה. מרלו שנעשה מענבי עמק האלה והרי אפרים, התיישן שנה וחצי בחביות ומציע מורכבות, עידון ודיוק מהסוג שלא תמיד אפשר למצוא ביינות מרלו ישראלים ומלבק שנעשה מענבי עמק איילון ומתאפיין בעסיסיות נהנתנית, שנתמכת בחמיצות טובה ומבנה מרשים.

אם אתם מחפשים יינות חגיגיים שאינם מבעבעים, כדי לציין איתם את תחילת השנה החדשה, אחד מהם וודאי יתאים לכם, רק תדאגו מראש להגיש לידו גם משהו לאכול.