מ-36 עד 355: המבעבעים המומלצים של וואלה! לסילסבסטר 2021

בסילבסטר של שנה שעברה היינו בסגר עמוק. את המבעבעים המומלצים בסקירה המסורתית השנתית ההיא לגמנו כולנו בבית. השנה נגיע לסילבסטר במצב קצת יותר טוב או לכל הפחות קצת פחות רע. אפשר יהיה ללגום גם במסעדות וגם במסיבות.

הרשימה הנוכחית כוללת מבעבעים בכל רמות המחיר - ממתוקים מקומיים פשוטים בשלושים שקלים ועד שמפניות יקרות. בחירת הבקבוקים ניסתה להביא מייצגים ראויים לכל קטגוריות המחיר - עם מבעבעים בסיסיים טובים מעולמות הקאווה והפרוסקו, נציג איכותי של התעשייה המקומית ולצד השמפניות היקרות יש גם שתיים זולות יחסית, בהקשרי הז'אנר - עם עודף מ-200. בין לבין ממוקמת קטגוריית ה"קרמו" (Creman't) - השיחוק הגדול של עולם המבעבעים ומן הסתם גם של טעימה זו. לא שמפניה אבל גם ללא יומרה לכך, מצד שני, "קרמו" כהלכתו עולה לא הרבה יותר מהמבעבעים הבסיסיים ואיכותי דרמטית, בתמחור שמגיע בד"כ לשליש ופחות משמפניות בסיסיות. יש בטעימה גם כמה כאלו. ומול שמפניה טובה באמת כמובן שקשה להישאר אדישים.

יש ברשימה הנוכחית, אם כן, מבעבע לכל כיס, לתפרנים ולמבוססים, ללוגמים מתקדמים כמו גם למתחילים, מ-36 עד 355 שקלים. שתו טוב ושנה אזרחית טובה!

הנציג השני משלושה של תעשיית היין הישראלית בסקירת השנה מתוק גם הוא, אבל אלכוהולי קצת יותר מקודמו (9%). בבסיסו ענבי מוסקט קנלי, הבעבוע שלו עדין ובטעמיו ניכרים פירות לבנים, נגיעה דבשית ומתיקות מאופקת. יין חמוד ממש מסוגו ואחלה אפריטיף, שצריך להילגם כשהוא קר ממש.

הזול ממומלצי סילבסטר השנה הוא מבעבע לבן מתוק, עם אחוז אלכוהול נמוך (5.5), מבוסס מוסקט אלכסנדרוני. המתיקות ניכרת אולם מאוזנת והמאפיין המרכזי של היין הוא הקלות שבו. אפריטיף חמוד.

פרוסקו יבש, עם רמת עידון מפתיעה יחסית לרמת התמחור הנמוכה, מבוסס ענבי גלרה (Glera) מכרמים בטרויזו שבפיימונטה. עממי ולא "גבוה" אבל ללא ספק המבעבע היותר מוצלח שאפשר למצוא עם עודף מחמישים שקלים.

אף וחיך פרחוני, בועות עדינות, מיצוי פרי נעים, חמיצות טובה ויובש ראוי. יופי של פרוסקו, שמקורו בכרמים ב-ונטו, שמספק גם הוא תמורה ראויה לכסף.

המון בקבוקי קאווה זולים נמכרים בחנויות היין ובמרכולים, לקראת סילבסטר המחירים יורדים עוד, אבל לא כל מבעבע אלכוהולי המכונה קאווה הוא כזה שאתם אמורים ללגום. יש כל כך הרבה קאוות פח. זו הנוכחית של וילרנאו, המבוססת על ענבים שמקורם בקטלוניה, נהנית מיובש טוב וביטויי פרי נאים. גם עיצוב הבקבוק, המתבסס על עבודה של גאודי, מוסיף לה מימד של אטרקטיביות בהקשרי מסיבות סוף השנה האזרחית. לא הקאווה הכי זולה על המדף אבל כזו שאשפר בהחלט ללגום ואף ליהנות.

ענבי גלרה מונטו ופריולי, פירותיות כייפית ממש (פרי אדום והדרים), בעבוע נעים ורעננות ראויה. פרוסקו חמוד בהחלט.

רוזה מבעבע, על בסיס ענבי קברנה פרנק ממונרויי בלאיי בלואר, צרפת. תסיסה שנייה בבקבוק ("מת'וד טרדיסיונל", שיטה זהה לזו המקובלת בשמפיין) ו-18 חודשי התיישנות בבקבוק. פרי אדום באף, חיך פירותי עשיר, עם יובש טוב, בעבובע עדין ועקבי וחדות ודיוק רבים. מבעבע נהדר ממש שמספק תמורה אדירה לכסף.

מבעבע לבן יבש על בסיס 60% שרדונה, 20% שנין בלאן, 10% פינו נואר ו-10% מוזאק, מכרמים במערב לנגדוק שבדרום צרפת. ייננות בשיטת "מת'וד טרדיסיונל" ו-12 חודשי התיישנות על המשקעים. צבע זהוב חיוור, בעבוע מעודן מאד, אף לימוני, פרי עשיר וחמיצות מצוינת בחיך. על אף השימוש בשרדונה, שמקורו בבורגון, ניכרת נימה ים תיכונית במבעבע הזה. שוב "קרמו" שמספק תמורה מעולה לכסף.

80% שרדונה בצירוף 20% פינו נואר מעמק הלואר. "מת'וד טרדיסיונל" בצירוף התיישנות ממושכת (24 חודש) על משקעי השמרים. פרי עדין ונעים, בועות עדינות המלוות בביעבוע עקבי, מורכבות וריבוי ניואנסים. עוד מבעבע ברמה גבוהה מקטגוריית "קרמו", ביחסית מעט כסף.

לא הרבה יינות מבעבעים מייצרים בישראל ואין עוררין כלל, משך שנים ארוכות, שיקב רמת הגולן הוא קטגוריה בפני עצמה בתחום. המבעבע הנוכחי מבוסס על 63% שרדונה ו-37% פינו נואר מכרמים בצפון הרמה, מופק ייננות בשיטה המסורתית (תסיסה שנייה בבקבוק) והתיישן חמש שנים על משקעי שמריו. באף אי אפשר להתעלם מפרי אדום, פרחוניות ומעט הדרים. בחיך הוא מלא, קרמי, עשיר ומורכב, עם מתיקות מה בקצוות. זהו "ירדן, ברוט רוזה" במיטבו ואוהבי הז'אנר - יש כאן רבים מאד כאלו -יעופו עליו.

כן, יש אנינות, מעודנות וגבוהות ממנה, אבל היא בהחלט אוחזת במקדמי סטייל ראויים ותימחורה בהקשרי קבוצת ההתייחסות - 150 שקלים - ממקם אותה גבוה מאד בקטגוריית ה-Value for money לקראת סילבסטר.

"בלאן דה נואר" הוא יין לבן שנוצר מענבים המשמשים בד"כ ליינות אדומים. ה"בלאן דה נואר" הנוכחי מבוסס על ענבי פינו נואר מהכפר "לה ריסיי" בקוט דה באר, שמפיין, מכרמים בגיל ממוצע של 25 שנה. 45% מהיין מגיע מיינות בקטגוריית "רזרב". באף יש נוכחות לפירות יער אדומים ותבלינים. החיך מגלה גוף טוב, פרי כייפי, חמיצות חדה, יובש נאה, בעבוע עדין יחסית ועוד פצצת תמורה לכסף.

עולים ליגה. מואט ושאנדו הוא מבתי השמפניה המפוארים והממותגים ביותר. השמפניה הנוכחית - רוזה יבש על בסיס 45% פינו נואר, 35% פינו מונייה ו-20% שרדונה - מספקת אף עם נוכחות ניכרת לפירות אדומים. זוהי שמפניה עזת מבע, פרחונית מאד, מנטולית משהו וחדה מאד. היא מהווה את שער הכניסה לשמפניות היקרות והגבוהות יותר של בית השמפניה הנודע, ואפשר בקלות לחוש בביטויי האלגנטיות והסטייל גם בה.

"רוינארט" הוא בית השמפניה הראשון בצרפת (נוסד ב-1927) והבקבוק הנוכחי שהפיק מבוסס על 100% שרדונה, שהתיישנו 4 שנים לפחות (25% מהם עם בצירים קודמים). זוהי שמפניה אלגנטית ממש. כמי שמבוססת על שרדונה האף שלה ניכר בפירות לבנים ופרחים. החיך מאזן להפליא בין פרי לחמיצות, הבועות קטנות מאד, בעבוע עדין במיוחד והחיך ארוך וטעים להפליא.

שמפניה מבית "בולינג'ר" המבוססת על 60% פינו נואר, 25% שרדונה ו-15% פינו מונייה. 85% מהיין מגיע מכרמים מיוחסים בדרגת "פרמייה קרו" ו"גראן קרו", המיועדים לשמפניות גבוהות מדרג "ספיישל קווה". היינות השביחו בין חמש ל-15 שנים בבקבוקים גדולים ולפחות שש שנים נוספות לאחר מכן, כבלנד במרתפי היקב. שמפניה ברמה גבוהה באמת, עם כל מה שמצפים למצוא ממשקה בליגה הזו: אף מעודן, חיך עשיר אך עתיר ניואנסים, עדינות בעבוע ניכרת, יובש טוב וחיך ארוך ונהדר.