לפעמים דברים טובים באים במקרה. הביקור הקודם שלי בשכונת התקווה לפני כחצי שנה, עת הגעתי לבדוק מקום מומלץ שהיה סגור, הניב בטעות גילוי של אחד הקבבים הטובים שאכלתי בחיי. מאז, פנטזתי על חזרה לשכונה, לריחות ולטעמים המשובחים של רחוב אצ"ל.
לכל הטורים של "רוזי הטועם"
פינת הקבב כמובן שם, גם קובה התרנגול של יהודה גוהר, אווזי הוותיק ממשיך לנסות לשמר את ימיו הגדולים משנות ה-80, השוק פורח ועוד רבים וטובים מנציחים את מורשת השכונה כאתר עלייה לרגל קולינרי.
בעקבות הניסיון, שוב תרתי במבטי פוטנציאל להפתעות. הברק לא מכה פעמיים באותו מקום? החלטתי לאתגר את הנושא. כפי שאז איתרתי במקרה פנינה, אולי כך יהיה גם הפעם. הרחוב הרי מלא במקומות לא מיוח"צנים, ומקומות לא מיוח"צנים הם אהבת חיי. לפתע נתקלתי בבוטקה קטן שעליו כתוב בצנעה "פלאפל מאיר". זהו, זה המקום שלי.
פלאפל מאיר הוא אחד מאותם דוכנים "של פעם" - בלי שופוני, בלי ניסיון לאתגר את התודעה, מה שאתה רואה הוא מה שאתה מקבל, מי שמכיר יבוא, מי שלא מכיר יגלה אותו במקרה. דף פייסבוק לא קיים, על אתר בכלל אין מה לדבר. הכי מקומי שיש.
הצניעות באה לידי ביטוי גם במחירים, שימו לב - 15 שקל למנה פלאפל, 18 שקל לסביח. הסיכוי שתמצאו מחירים קרובים לזה בכל מקום אחר בעיר, אפילו ברחוב עצמו, נמוך. בנסיבות הללו אי אפשר היה שלא להזמין גם פלאפל וגם סביח.
נתחיל בפלאפל. הכדורים שכבו מוכנים להגשה, הם לא יצאו ישירות מסלסלת הטיגון. קצת מבאס, אבל נראה היה שהם טריים יחסית. לקחתי מנה (לא גדולה מדי, 6 כדורים) וריפדתי אותה בחציל מטוגן. היא הייתה סבירה. לפלאפל יש הרבה מנעדים - הוא יכול להיות מתובל היטב או לא מתובל בכלל, ספוג מדי או יבש - המנה הזאת עמדה על נקודת האמצע. בסדר, לא יותר. היא הרגישה בעיקר קצת נטולת מאמץ, מין "שגר ושכח" חסר נשמה - מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה, של הסביח.
הסביח היה טרי על כל מרכיביו והמחיר שלו מנצח. הבעיה היא שבקלות אפשר לקרוא לזה "סנדביץ' ביצה" במקום סביח.
המנה מאוד יבשה, בלי הרבה טעמים, משהו שאפשר להכין בבית. בזמן אכילת סביח אמור להיווצר בפה ערב רב של חציל עם ביצה, תפוחי אדמה, אריסה, חריף, טחינה, ומה לא. המנה הזאת הייתה מאוד בסיסית, ובשל כך גם קצת עצובה. הפיתה עצמה הייתה טובה, ובאופן כללי כל מרכיב היה בסדר גמור, אבל זהו מקרה קלאסי של שלם הנמוך מסך חלקיו. לא הרגשתי שמדובר במוצר שמותיר חותם.
אז כמ"א יצא?
ניכר שפלאפל מאיר חרת על דגלו את המחיר המנצח, כזה שאפילו לפני עשור היה נחשב לנמוך או לכל הפחות להוגן, ועל כך מגיעות לו מחיאות כפיים סוערות, בלי כל שמץ של ציניות. השאלה, והיא פתוחה ללא תשובה החלטית, היא האם די בכך. במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות בסולם 1-10), הציון על מחיר כזה הוא "10" בוהק.
אבל מה לגבי הפרמטרים האחרים? ובכן, הכמות סבירה ואיכות המוצרים טרייה, מה שלכאורה אמור להעניק ציון גבוה ביותר, אבל כבר אמרנו - השלם נמוך מאוד מסך חלקיו. נהניתי מאוד מהמחיר, קשה לומר שעל המנות בכללותן עפתי. "פלאפל מאיר" מקבל 7.5 משום שהוא מאוד מפתה אנשים שרוצים לאכול צהריים בלי לפשוט רגל, אבל את רף הטעם הוא לא עובר, וחבל.