אוקיי, אוקיי, הנה משהו שלא שמעתם מעולם, משפט שיטלטל את עולמכם. מוכנים?
קשה להתנייד בתל אביב עם רכב, ובמיוחד קשה למצוא בה חניה.
אין ספק שכעת אתם בהלם מוחלט, שהרי מדובר בקביעה מהפכנית ופורצת דרך. ועכשיו ברצינות, מדוע לפתוח טקסט בקלישאה הגדולה מכולן? אם אתם חובבי שווארמה, הסיבה פשוטה: יכול להיות שאתם פשוט לא יודעים מה אתם מפסידים.
לכל הטורים של "רוזי הטועם"
לי, למשל, מספרים כבר תקופה ארוכה על Ask דונר, שווארמייה שנפתחה בתחילת השנה שעברה ברחוב דיזנגוף. הביקור האחרון שלי שם נערך באוגוסט. הוא היה מקרי, ומאז לא חזרתי לרחוב המתיש כל כך מבחינה תעבורתית (ואל תגידו לי מונית שירות או קורקינט, אין לי כוח לזה). לכן לא מיהרתי להגיע ל-Ask, אשק בהגייה טורקית, וסיפקתי לעצמי מספיק תירוצים לדחות.
בסוף נשברתי. לאחר שההמלצות הגיעו מכל עבר, נכנעתי ושמתי פעמיי לרחובות הצרים של מרכז העיר. המשימה הכי מאתגרת בכבישים הללו היא להימנע מכניסה לנת"צים. בחודש הקרוב אדע אם עמדתי בה בהצלחה (מניסיון, אם קיבלתם דואר רשום מאבן גבירול 69 - תתכוננו להיפרד מ-500 שקל). המשימה האחרת היא חנייה, ולהפתעתי כי רבה מצאתי אחת מאוד לא רחוקה מהיעד. כבר התחלה טובה.
הגעתי לאשק בשעת אחר צהריים מוקדמת. על אף היותו מוגדר כדונר, יש שם, בנוסף לגלגל הכבש, גם שווארמה הודו. אני תמיד תוהה מדוע בכלל מוכרים הודו במקומות שיש בהן כבש, ואז מור, שותפי הכמעט קבוע לשווארמיות באזור תל אביב (אני הוולט של המפונק הזה, והוא אפילו לא משלם דמי משלוח וטיפ) מזכיר לי את החיים עצמם: הסוטה הזה פשוט מעדיף את גרסת העוף. גם אם יהיה במרכז איסטנבול הוא יבחר בהודו. עיוות של הטבע.
על פי השיטה שפיתחתי לאחרונה - נקרא לה בשם מלא הפאתוס "דוקטרינת רוזנטל" - בכל מקום שבו יש גם וגם, לוקחים גם וגם - פיתה דונר יחד עם חצי מנת הודו. אני לא מתרגש מהעובדה שחצי מנה (28 שקלים) עולה שני שליש מפיתה מלאה (42 שקלים), זה דווקא מאוד הגיוני בעיניי, במיוחד כשמדובר במחירים סבירים. למור הזמנתי לאפה הודו (49 שקל).
עלי להודות שמעולם לא חשתי בהבדל קיצוני ותהומי כל כך באותו מקום בין סוגי הבשר.
מנת הכבש הייתה טעימה, טובה, מתובלת ועשירה. היא הייתה קצת מלוחה מדי, אבל מליחות יתר מעולם לא הפריעה לי. ההודו, לעומת זאת, היה מהגרועים שטעמתי. כן, חוויתי כבר הבדלים בעבר ובדרך כלל, בהתבסס על טעמי האישי, הכבש מקבל מלכתחילה ניקוד גבוה יותר, אבל טעם ההודו היה מתחת לכל ביקורת - החתיכות עבות מדי, מרגישות כמו חזה עוף שנחתך בגסות ונצלה על הפלנצ'ה ולא כמו שווארמה אמיתית.
מה שהופך שווארמה הודו למעולה, או לכל הפחות סבירה, היא העובדה שהחתיכות דקיקות ומתקרמלות קצת, נשרפות בצדדים והתוצאה קראנצ'ית וכיפית. בנוסף, השווארמה לא מתובלת דיה או פשוט מתובלת רע.
שמחתי שפתחתי בחצי המנה ואת הדונר שמרתי להמשך. לאחר שהגעתי למשרד אישש מור את מחשבותיי. הוא לא סיים את המנה שלו, בתואנה שהלאפה מרגישה כמו בצק שעמד בחוץ והתקשה והבשר הוא נפילה. את הלאפה לא טעמתי, לגבי ההודו - תיאור מדויק. נפילה.
אז כמ"א יצא?
מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, 1 עד 10) היה קצת מורכב הפעם. המקום מאוד נקי ומזמין, השירות אדיב, המנות בגודל סביר והמחיר טוב, בוודאי ביחס ללב תל אביב. הפיתה והלאפה לא מספיק טובות ומורידות מהציון. לו היה באשק גלגל דונר בלבד, היא הייתה מקבלת 7.5 בואך 8, אבל אי אפשר להתעלם מהפיל - סליחה, מההודו שבחדר, שמוריד בחדות את הציון ל-6.5.
המקטרגים יגידו שאין סיבה שהנוכחות של גלגל נוסף תפיל כך את הדירוג, אבל אני חושב שאתה נמדד דרך המוצר הכי גרוע שלך. ל-Ask יש בעיניי שתי אפשרויות: להסיר את גלגל ההודו או לשפר אותו דרמטית. גם הפיתות והלאפות טעונות שיפור, אבל זו לא הבעיה הגדולה שם.