מתוך ידיעה שהקביעה הבאה סובייקטיבית, אני עדיין מרשה לעצמי להכריז כאילו מדובר באמת מוחלטת - כדורגל והמבורגר לא הולכים ביחד. במשך יותר מארבעה עשורים ברוטו אני פוקד את אצטדיון בלומפילד, ומעולם לא חשבתי אפילו לאכול המבורגר לפני משחק. זה פשוט לא מתחבר תודעתית.
מהסטייקים של נלו המיתולוגי בשנות ה-80, דרך הבייגלה של אבולעפיה ועד השווארמיות של רחוב יפת, הקציצה המזוהה כל כך עם אמריקנים לא נלקחה בחשבון. אפילו כשתרתי בארצות הברית באיצטדיוני פוטבול, בייסבול וכדורסל לא עלה בדעתי להזמין המבורגר. סוסג', פיצות ושניצל שמנוני (צ'יקן פינגרס) תמיד היו לפניו בתור.
לכל הטורים של "רוזי הטועם"
באחת השבתות האחרונות ביקרתי באצטדיון המיתולוגי ביפו (שבתצורה החדשה שלו הוא הרבה פחות כיפי, אבל זה כבר דיון אחר). שמעתי זה מכבר על דוכן ההמבורגרים מול שער 5, זה שבו לחמניות בשלל צבעים מותאמים לכל אוהדי הקבוצות. בהבלחה של רגע החלטתי הפעם ללכת על זה.
למקום קוראים Burger Station 23, וחשוב למען הסדר הטוב לא לבלבל עם הרשת הכשרה Burger Station. הגעתי כשעה לפני משחק אחר הצהריים של הפועל תל אביב. תור לא ארוך אבל מכובד השתרך לפניי. ניכר שהמקום הזה עובד היטב, בין היתר כי הלוקיישן שלו פשוט מושלם.
ליד הקופה מוצגות לחמניות בשלל גוונים, גימיק חמוד מאוד - לחמניית סלק אדומה, לחמניית תרד ירוקה ולחמניית כורכום צהובה. את המגוון התזונתי מרפד טיעון חזק ומאוד דיפלומטי בדמות צבע לכל קבוצה - האדום לאוהדי הפועל תל אביב, הצהוב לאוהדי מכבי תל אביב והירוק לאוהדי מכבי חיפה, כך שיש כתובת לכל אחד. האוהדים האדומים שהיו לפניי לא התרשמו, רובם הלכו על לחמנייה רגילה בגוון סטנדרטי.
ואני, תשאלו? בחרתי בתפריט ב"בורגר 70" (74 שקל) בלחמניית אבץ שחורה. הסקרנות הכריעה אותי, אבל אני מודה שגם הצורך להיות נייטרלי היה בראש מעייניי. רק מי שבאמת אוהב כדורגל יבין כמה שזה הגיוני. מהו בורגר 70? קציצת בקר של 220 גרם, מרופדת ב-100 גרם בשר טחון עם בצל ופלפל פיקנטי וגבינת צ'דר. לקחתי גם בקבוק שתייה (12 שקל) ובדקתי את האפשרות לצ'יפס, אבל 15 שקלים למנה קטנה היו יותר מדי. החלטתי לוותר, בחלק של המחיר אפרט מדוע, אבל קודם בואו נדבר על הטעם.
ראשית, בזמן ההמתנה שמתי לב לכך שהרבה קציצות יוצאות מהפלנצ'ה ונזרקות הצידה עד שייאספו לתוך לחמניות, לפעמים לאחר מספר דקות של המתנה. מן הסתם, עם כמות כזאת של סועדים אין ברירה אחרת, אבל זה לא נראה טוב ולא מרגיש נכון. הקציצה שלי הגיעה אחרי 25 דקות המתנה בלחמנייה הקלויה. הביס הראשון יקבע צל"ש או טר"ש.
ובכן, זה טר"ש. הקציצה הזאת הייתה סתמית כמעט כמו העונה של מכבי תל אביב, חסרת טעם כמו ההתקפה של הפועל תל אביב ומיותרת כמו משחק צהריים של בני יהודה ביום שישי. לא היה בה תיבול מיוחד, הבשר הטחון היה מסטיקי ובאופן כללי זה היה הרבה פחות נוצץ משחשבתי. תהיתי אם לא עשיתי טעות עם לחמניית האבץ, אבל יש להודות שלא היא זו שהייתה בעוכרי המנה. זה לא היה נוראי, בהחלט לא, אבל גם לא משהו לספר עליו לחבר'ה.
אז כמ"א יצא?
מדד כמ"א משקלל את הכמות, המחיר והאיכות מ-1 עד 10. על הטעם כבר עברנו, בואו נדבר על הכמות, שבמקרה הזה נגזרת גם מהמחיר. המבורגר של 300 גרם (ובמקרה הזה, קציצת 200 גרם ועוד 100 גרם בשר) הוא המבורגר של 300 גרם, אין יותר מדי הפתעות בגזרה הזאת. העניין הוא שכדי שארוחה כזאת תצדיק את עצמה, צריכה להיות גם תוספת. אני מצטער, אבל אין לי לב לשלם יותר מ-100 שקל על קציצת בשר, שתייה וצ'יפס, ולכן ויתרתי על הצ'יפס. כדי לוודא שצ'יפס בתשלום בצד הוא לא הסטנדרט, עשיתי סיור קצר בוולט. בחלק מהמקומות מגיע הצ'יפס כחלק מהמנה, באחרים הוא מגיע בנפרד, אבל הקציצה (300 גרם) עולה פחות.
רק לשם השוואה וכדי להבהיר את הנקודה, במייסון ברמת השרון שילמתי 84 שקלים על ארוחה (צ'יפס ושתייה) של קציצת ואגיו איכותית שכללה תוספות משמעותיות. בצ'אפו בורגר עלתה לי ארוחה כזאת 78 שקלים ובחנות ההמבורגר הקטנה ברמת אביב נפרדתי מ-72 שקל. בכל המקומות הללו זו הייתה קציצה של 200 גרם ולא 300, בחלקם זו האפשרות היחידה (במייסון יש 300 גרם, וגם שם לא הייתי מגיע ל-100 שקל). אגב, בבורגר סטיישן המקורית (הכשרה) ארוחת המבורגר כפול של 400 גרם לא מגיעה לסכום תלת ספרתי.
פה הקציצה יקרה, הפחית במחיר שערורייתי והצ'יפס בכלל בעלות נפרדת, ובנוסף מדובר באוכל משמעותית פחות טוב מכל הארבעה שהוזכרו.
חשתי מבוכה וכעס, וזה עוד היה לפני המשחק בין הפועל תל אביב לבני ריינה, שם פינה הכעס את מקומו והמבוכה עבור אוהדי הפועל תל אביב השתלטה כליל. בורגר סטיישן 23 מקבל את הציון 4. תורידו מחירים, תשפרו את ההמבורגר, תגדילו את המנה, תעשו הכול או רק חלק. משהו פה חייב להשתנות.
בורגר סטיישן 23, שארית ישראל 23, תל אביב.