קבוצות הווטסאפ המרובות של אתר וואלה! - שדה מגנטי בלתי אפשרי להכלה בשגרה, שמציף כל מה שקורה בכל מקום, ללא הרבה סינונים בין הפנטגון וישיבת ועד הבניין - סערו לפני כשבוע וחצי דווקא בגלל מסיבת יום הולדת לילדי גן חמודים, שהתכנסה בפארק גבעתיים.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
לא היה שם משהו פלילי, חלילה (אם כי התמונה הבודדה שהצלחתי לסחוט משם הייתה פלילית למהדרין). לא היו גם כותרות (אלא אם כן אתם חושבים כמוני שזאת הייתה כנראה מסיבת יום ההולדת האטרקטיבית ביותר בהיסטוריית מסיבות יום ההולדת של פארק גבעתיים, מקום שיודע דבר או מיליון על אירועי גן-גינה-קהילה-מחצלת מחומר שעליו לא אמורים לשבת).
לא. זאת הייתה שערוריה מסוג אחר, בתצורת שולחן כיבוד בלתי קונבנציונלי, שרק יודעי דבר ידעו מה מחכה עליו, ועד כמה שווה הפעם להיות ההורה שכן מגיע לאירוע. לעזאזל, אפילו אני רציתי לבוא, נטול הזמנה ונטול קשר ממשי לסובבים, שלא לדבר על אפס נוכחות שהפגנתי במאות אירועים דומים, שהיו קצת יותר קשורים למתרחש אצלי.
והכול, בגלל התמונה הזאת:
ימים ספורים לאחר אותה מסיבה ואותו שולחן המבורגרים מרהיב, אני מתייצב בסניף החדש של פריז טקסס בתל אביב. המיקום טריקי - מטר משדרות רוטשילד, שני מטר מנחלת בנימין, ובדיוק בחלקת הרחוב שמילכדה הרבה אופציות אוכל לאורך השנים - השלט עדיין מחכה לאישור הסופי מהעירייה הכי מעיקה על עסקיה בארץ, אבל כל השאר כבר שם.
וכל השאר, הוא לא "שאר", אלא הכי "הכול" שיש כאן - מקרר עם נתחי בשר שהוא גם חלון ראווה לרחוב וגם חלון ראווה לעסק, והמבורגרים שמסבכים מילולית עורכי אוכל, כי הם לא סובלים את המילה "הכי", אבל לפעמים היא המילה הנכונה, והיחידה.
כל השאר, הכי "הכול". פריז טקסס
התפריט דומה, אחד לאחד, לסניף האם בבורסה שברמת גן ולסניף הצעיר והבלייני מעט יותר בגבעתיים - התחלות קונבנציונליות של שלושה סוגי כנפיים, צ'יפס מלוכלך ועמוס תוספות, מקלות מוצרלה וטבעות בצל, צמד מנות פתיחה בשרניות יותר אך קטנות (130-150 גרם) מעצם מיקומן (סטייק וצ'יפס או "סלט קצבים"), כתריסר אופציות בורגר מובנות ועוד הרבה-הרבה יותר אפשרויות משחק, מתפריט גבינות גלובליות ועד רטבים גיים-צ'ינג'ר, מ"שמיכת סינטה" ועד ראגו ופטריות בחמאה.
זה עמוד אחד מסודר מאוד של אפשרויות אוכל, לא המגנה-כרטה. ובכל זאת אתה מתחיל לחשב בראש קיבולות ועוגנים, מה בטוח ומה אולי, איך להתחיל ואיפה לפנות, ובעיקר מה תיכננת לעשות לאחר מכן, כי כדאי לבטל כבר מעכשיו, ולהתמסר.
טבעות הבצל (29 שקלים ל-4 יחידות אימתניות בגודלן, פריכות בבלילתן ומתקתקות בנגיסתן) ומוצרלה סטיקס (44 שקלים לרביעיית מקלות שהיו יכולות לתפקד בשעת הצורך כאלות בייסבול תקניות בגודלן, עם קראסט שחום ופנים נמתח) סיפקו את קרייב השמן העמוק באופן מיידי, דוחקות מהראש כל מחשבות סוררות על ריסון, ומבהירות לאן הגעת, ובעיקר לאן אתה הולך.
לידן, הגיע אותו סלט קצבים (64 שקלים) - חסה, פטרוזיליה, עלי סלרי, בזיליקום, נענע, בצל ירוק, צנונית, קולורבי, בצל סגול שעורבבו היטב עם ויניגרט חרדל עדין, וקלטו מלמעלה נתח בשר מצוין, מתון בממדיו ופרוס דק, לכדי תנועת מזלג-פה קולחת, ועוד אחת, ועוד אחת. עד כאן, ארוחה של ממש, מאוזנת יחסית וטעימה מאוד, משביעה ומשחיתה. מכאן, הארוחה ממש.
אפשרויות השגעת של פריז טקסס לוקחות אותך לאן שתרצה, ומעבר לכך, עם קומבינציות של סנט מור וריבת חלפיניו, בייקון טלה ופרובלונה, ביפבורגר תרד ויין עם ביצת עין, ביפבורגר מדורה עם תפוח אדמה ושמנת חמוצה, וגם אולטימייט בורגר מיתולוגי למדי, עם קורנדביף ורוטב ג'ק דניאלס.
היציאה האחרונה - "לה מונה ליזה", 74 שקלים - שהתחילה בשבועות ונשארה בצדק, עושה בדיוק את זה, ועוד. קציצת 220 גרם בלחמניה רכה, עם מיונז וחרדל, ארוגולה, בצל, חלפיניו, אגוזי מלך, חמוציות, גבינת גורגונזולה וריבת תפוחים. קינוח המבורגרי מושלם, שאיכשהו מתייצב עם כל סוכני הטעם החזקים האלה בדיוק בנקודה הנכונה על הלשון, וצוחק.
כל אלה כבודם במקומם, אבל יש משהו בנקודת הבסיס שקובע את הרף. כאן הוא מגיע בתצורה קטוגנית (42 שקלים), שהיא קציצה על עלי ארוגולה ומעט שום קונפי מעליה. בשר כבשר, ללא מסיכות וללא חליפות שלושה חלקים, שמוכיח שהוא לא מתלבש למסיבות האלה כדי להסתיר משהו. להיפך, הן באות אליו, ועליו.
סיימנו עם סמאשבורגר (שתי קציצות 120 גרם ששוטחו על הפלאנצ'ה, עם איולי צ'יפוטלה, טריפל צ'דר ו"בצל אומאמי", 58 שקלים), מגדל שאתה מתחיל לטפס עליו בהססנות, מבין מהר מאוד את ההיתוך האידיאלי שנוצר כאן בין עיקר ותוספות, מקבל יצירה שלמה וכוללנית, בהירה ומובנת, ולא עוזב כלום מהיד, עד שאחד מאנשי הצוות מפציר בך ברמיזה אסרטיבית לקחת את המגבון המושט. יש הרבה המבורגרים טובים בתל אביב, ולא מעט מצוינים, ויש את זה. הכי.
שלמות בכף היד. פריז טקסס
העסק הזה מתוכלל ומהונדס וממוקצע על ידי כמה מטובי אנשי האוכל שיש לנו. זה הבשר, כמובן, והטיפול בו, אבל גם שלוש חמאות שונות בעבודת יד, ומספר דו-ספרתי של רטבים הום-מייד שמתחננים לפס ייצור, או לפחות לחבית מצוננת שתחנה מחוץ לבית.
אלה וגם אלה, יחד עם בסיס היותינו שהוא המבורגר וצ'יפס, בירה קרה ותמחור שעוקץ את תל אביב מלמטה, סוגרים ליין מסיבות שמחות במיוחד. לא יום הולדת בפארק גבעתיים כנראה, אבל הכי קרוב שיש לזה.
פריז טקסס, הרצל 4, תל אביב