נושא השיחה הלוהט ביותר בימים האחרונים סביב שולחנות הפיקניק-בר שהוצאו מחוץ ל"מיטש" הוא "תפריט התיירים" החדש, היתוך למיניציה של דף נייר עמוס מילים ודימויים ושל פלסטיק מונע כתמי אצבעות, ומה שלבטח יהיה הפריט האחרון שיותר בסדנת הוויסות החושי הבאה שתיערך בישראל.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
אורית מושקוביץ גאה בתפריט הזה וצוחקת עליו במקביל. זה חלק מהקסם שלה, ושלו, ושל מיטש, מקום עמוס גירויים, עמוס יצרים ועמוס צבע. מקום של אוכל, בקיצור. ספק אם אפשר היה לעשות אותו אחרת. ספק אם זה היה טעים באותה מידה.
מקום של אוכל. מיטש
הקדנציה השנייה של מיטש ומושקוביץ בשוק התחילה לפני ימים ספורים עם אותה מודעות עצמית שדרשה תפריט תמונות, ועם אותו ביטחון עצמי שמבקש עכשיו בטלפון הדפסה "כי יצא מקסים".
זה התחיל לפני כחמש שנים כמסעדה רומנית מעט למעלה משם, סגר דלתות בשל המגיפה כשנתיים לאחר מכן, רק כדי לעשות חושבים, להתכנס לתוך עצמו ולהמשיך לבעוט כמיזם משלוחי ואירועי בשר שמסרב להרים ידיים, ובצדק.
כעת, במין שותפות שעות נדל"נית עם הבר "שופוני" - היא 11:00 עד 16:00 בראשון עד חמישי, הוא בערבים ובשישי, לפחות לחודשים הקרובים - היא חוזרת מהודקת יותר, ממוקדת יותר ורעבה יותר. וגם לכם כדאי. כלומר, לא ההידוק והמיקוד, זה כבר שלכם להחליט, אלא הרעב.
התפריט, כפי שכבר הובהר כאן בקטע כמעט בוטה, דורש הדרכה. הוא גמיש מאוד, מודולרי מאוד אבל גם מבלבל (ומשחקי המילים שבו הם כרגע יותר בדיחה פרטית מאשר סיוע של ממש), ויותיר אתכם לפעמים עם הזמנות גדולות הרבה יותר מדי. זה בסדר, את רובו המוחץ תרצו בכל מקרה.
זה מתחיל באגף פתיחת שולחן - איקרה, כבד קצוץ ורגל קרושה (36 שקלים למנה עם לחם, 20 שקלים לטעימות של שתי הראשונות), וגם חמוצים (הום מייד, כמו כל דבר שנעשה פה כמעט, 18 שקלים), חזרת ומוג'דיי, ממרח השום המיתולוגי - וממשיך משם לדילמת פיתה או צלחת בשרית, אבל גם עם מנות של אותה איקרה או אותו כבד קצוץ בפיתה, נקניקיית פטריצ'יאן בלחם וגם צלחות עם כל מה שמתואר כאן וחלקה שלמה של דברים לקחת הביתה.
התמונות, אגב, עוזרות רק מעט. האוכל שעוד מעט מגיע יעזור הרבה יותר.
קומבינציית האיקרה והכבד הקצוץ, יחד עם צלחת החמוצים, היא מכת פתיחה טובה מספיק בשביל כל מה שתרצו לאכול פה אחר כך.
ממרח ביצי הדגים הרומני נעשה כאן טרי, ומספק בתמורה למאמץ הזה מרקם אוורירי מאוד, מלוח במידה ועובד יפה גם על הלחם האחיד החמים וגם מהמזלג ישירות לפה. הכבד הקצוץ משווה עם קצת יותר סמיכות ונוכחות, אבל לא קרוב ליציקות בואכה הפטה שנהוג פתאום לקבל פה ושם ברחבי העיר. הבצל המטוגן שמעליו - הרבה, פריך ומתוק - מייתר גם פה את הפחמימה. הירקות המוחמצים (מלפפון, עגבניה, כרוב) מספקים את הברייק שהפה והראש צריכים בין מריחה למריחה, עם חורקניות עליזה ומסע מהיר בזמן לבית סבתא, כל סבתא.
בהינתן שאת המאזטים כיסינו, המשכנו משם לפיתה עם קבב (49 שקלים לזוג, כולל לימונדה בריפיל וצ'יפס, או 61 שקלים לשלישייה), לאחת עם המבורגר (69 שקלים, באותו דיל) וגם לנקניקייה בלחם (אחת ב-52 שקלים, צמד ב-80 שקלים).
נתחיל דווקא באחרונה. נקניקייה שחומה, דקה וגבוהה מוצבת במוקד פרוסת לחם לבן רכה וגדולה יחד עם סלט חצילים רומני, ומגולגלת כמו מזרן יוגה לכדי מופע שהוא קצת פאלי במאפייניו הוויזואליים, אבל בעיקר טעים, משום שהוא מאלץ אותך קודם כל להשתלט על הבשר הבולט ולאשש את איכויותיו, ואז להתעסק עם קומבינציית הלחם והחציל שמחמיאה לו ומעניינת אותו מספיק כדי להישאר עד סוף הדייט.
ההמבורגר, גם הוא מעשה ידיה של מושקוביץ ("שפונדרה וצוואר, בתיבול עדין ובתוספת כמה סודות", כהגדרתה) מוותר על הלחמניה הקלאסית ומוכנס אחר כבוד לפיתות שמגיעות למקום ועוברות תהליך אידוי נהדר.
התוצאה של כל זה היא בורגר 230 גרם שמתחמק מטרפת טופינגז ושיגועים ומכריח אותך לאכול, אתם יודעים, בשר. הפיתה, עם אותו סלט חצילים טעים ולא הרבה יותר מזה ("רק שירימו לבשר, לא שיאפילו עליו"), מחזירה אותך לימי השיפודיות נטולות הכפיים, ומצליחה לעשות את הבלתי ייאמן ולקיים את מה שמשוקוביץ הבטיחה - להחזיק מעמד, ולספק את הביס האחרון הג'וסי והמושלם, זה שפעמים רבות כל כך חומק ממך בשל תהליכי פירוק וכינוס נכסים.
הקבב, כמובן, הוא גירסה שמחה עוד יותר של כל זה ("קבב רומני הוא הכי טוב בעולם. כל השאר זה סתם קציצות", היא מצטטת את חכמי הדור), עם סימני צריבת גריל שהם קונטרסט אידיאלי לרכות הפיתה, חצילים שאכן רק מרימים וקבלה נוספת בדמות הקצה שמצליח להיות האחרון שעומד על רחבת הריקודים הזאת.
הצ'יפס, אגב, פרוסות אליפטיות של תפוחי אדמה חתוכים ביד, מי היה מאמין, ואז דאבל-מטוגן ודאבל מושקע, הופך את הארוחה הזאת למשתלמת במיוחד, יחד עם הלימונדה הנמזגת. 20 מטר מפה, 49 שקלים לא יספיקו לך לשום מרכיב בנפרד, על אחת כמה וכמה לשלושתם יחד.
המשפט האחרון הוא גם זה שיקבע את הצלחת הסיבוב הנוכחי של מיטש בשוק הכרמל, מתחם אוכל מפלצתי, עמוס לעייפה בלהיטים מוכחים, בדוכנים שרק פתחו ובהמון-המון קהל (והרבה פחות ירקות ופירות ונשמה, אבל זאת כבר התלונה הרגילה שלי).
ככזה, אנשים עוברים בסמטה, מציצים פנימה ומקבלים וולקאם משמח. חלקם מזהים אותה, חלקם מבטיחים לחזור אחרי הסיבוב, ויש כמה שלא צריכים לשמוע יותר, נכנסים ומתיישבים. "המקום הזה מפיח בי שמחת חיים", מודה מושקוביץ בדרכה אליהם עם תפריט התמונות, "התגעגעתי".
מיטש, סמטת הכרמל 30, שוק הכרמל, תל אביב, 054-7503052