השעה 18:30 בקושי, אבל שני צעדים לתוך הכניסה בין הערביים הזה מחליף לך במהירות עירפול בחדות, והמקום עצמו מכוון את הקצב הפנימי קצת אחרת. זה לא בדיוק שעון קיץ ובוודאי לא שעון חורף. זה כן שעון של עיר. שעון עם מד-דופק, ועיר עם דופק.
מסביב העובדים עדיין מסמנים את הפינות ואת הטריטוריה - פה לוקרים שעוד יגררו מאבקי שליטה, שם פרוזדור שעוד יפיל מגשים עמוסי כוסות. הכול חדש, הכול זקוק לכיוונון. ובכל זאת, אתה יושב בפנים, שורה ראשונה וכיסאות בר פינתיים, ומרגיש איך הזמן הזה נמתח, מתגמש, מתעצב בדיוק כמו שהוא אמור. כאילו מישהו, מישהי, עומדים כפופים עם מערוך ענקי בידיים, ולשים מחוגים.
כך, העיר ממשיכה מבחוץ כמעט כרגיל, אבל אצלך נעצר, ושעה פה שווה - אתה יכול להישבע - לפחות כפול. רגע אחד, ורגל אחת, שש ושלושים, וכשהדלת מאחוריך כבר תשע.
ומכל הקסמים של רותי ברודו, זה הגדול מכולם, והאחד שכולנו צריכים קצת עכשיו.
חודשים בודדים לאחר הסגירה היסטורית-היסטרית של הקופי בר (כלומר, לא סגירה מוחלטת, אלא סגירת המסעדה עצמה ומעבר לפורמט טייק-אווי וגראב אנד גו, אבל הכוונה ברורה וסליחה ממי שנפגע), ובתהליך שלקח בחשבון את כל השגעונות הרגילים של ישראל אבל לא לקח בחשבון את הטירוף האומלל שבו אנחנו נמצאים עכשיו, נפתח הבראסרי החדש של קבוצת R2M על שדרות רוטשילד בתל אביב.
השם, כפי שהיה אפשר לצחוק, ואכן צחקנו, מבעוד מועד, יבלבל את כולם, ובמקביל לא יבלבל אף אחד. מלמעלה מחכה מסעדת R48 המצוינת והמהוגנת - סגורה כעת ותיפתח מחדש כשיהיה אפשר לדבר על תפריט טעימות בלי שהחיים ילעגו לך - ועל המדרכה נשפכת בראסרי 48, או בראסרי R48. אולי R48 הבראסרי, או רוטשילד 48 בראסרי. לא ברור גם אחרי מחקר מעמיק ושאלות קנטרניות על הבר. ספק אם זה משנה למישהו. ככה זה כשצירוף המילים המקום + החדש + של + רותי + ברודו הוא וויז תודעתי בילט-אין בתוך הראש שלנו.
העיצוב כמעט מעצבן בנהדרותו, ונותן את התחושה הנדירה הזאת של מקום שכבר היה פה ורק חיכה לך. הוא לא "חדש" מדי, בטח לא על הטרנד, אלא רך ויומיומי, אם היומיום שלכם מתעורר בלונדון, נגיד. הצבעים טובים, לא בוהקים. המרקמים נוחים והחללים זולגים. פינות עם חצי קיר אינטימי ליד שולחנות גדולים יותר, כיסאות על החזית וכיסאות בעורף, מביעים תקווה קולקטיבית שחזית ועורף יהיו שוב מושגים של אדריכלות ולא של מלחמה.
וכרגיל אצלם - הבר. הפעם בפורמט הגאוני של רחבת עבודה "שקועה" עבור הברמנים, כך שאתה יושב, כנראה לראשונה בעיר הזאת, על כיסאות נוחים, רגילים, בגובה שגרתי, ולמעשה נהנה מכל העולמות (כלומר, אם אין לך פטיש מיוחד להסתכל מלמעלה על המתרחש, ואני לא רומז שיש לך אבל כן אומר שזה החיסרון היחידי).
התפריט מכוון רחב, קורץ לבראסרי ההוא ולביסטרו ההוא, ומנסה לא להפוך את כל הקריצות האלה לפלירטוטים של נוסטלגיה ותו לא, אלא גם להתקדם. ובצדק.
יש כאן לחם איטלקי מהטאבון (24 שקלים, עם פלפל חריף, זיתים ירוקים וסלסת שקדים), צלוחיות קטנות של מסבחה וסקורדליה (12 שקלים), סלט עשבים עם לאבנה (18 שקלים) וקרפצ'יו פילה בקר (24 שקלים), ואז אגף מעט גדול יותר, ובו מוצרלה של המחלבה הלבנה (58 שקלים) ואניילוטי תרד (56 שקלים), סלט קיסר (56 שקלים) וקרפצ'יו אינטיאס (54 שקלים), וגם טאקו קריספי צ'יקן שוודאי יהפוך בשלב מסוים להזמנת-חובה.
העיקריות נמתחות יותר - 14 במספר - אבל לא חורגות מגבולות התפריט. פפרדלה טריה באליו אוליו וריגאטוני בולונז, פילה סלמון (98 שקלים) ופילה בר ים (134 שקלים), שניצל עוף (78 שקלים) ושני המבורגרים (קלאסי בלחמניה, וקלאסיקה ביין), פילה בקר ואנטריקוט מיושן על העצם.
מלבדן, אפשר להבחין בניצוצות קלים של עניין, ובבחינה מחודשת של הקהל ושל מערכת היחסים עם בלוטות הטעם שלו. סועדי הצהריים של רוטשילד ונאמני הקופי בר יקבלו פה צביטות מהפסקה למעלה, אבל פעם בכמה ביקורים אולי יילכו על שניצל מוסר ים (89 שקלים) מטוגן ומשומן בקטע הכי טוב של טיגון ושמן, מנת ניצחון בטוחה של שיפוד צ'יקן טיקה עם קארי מלזי ואורז לבן, או בוקטיני שרימפס בחמאת אריסה ועשבים.
המנעד הזה - קצת משם ומאז, קצת מפה ומעכשיו - מאתגר את אנשי הקבוצה מנקודת הפתיחה של הבראסרי החדש, וסביר להניח שהכיוונון הזה יימשך עד שתאותר נקודת המשען הנכונה. אנשים רבים באים לפה בשביל המבורגר ביין אדום, וחלקם כבר עשו קולות של "זה היה בבראסרי" ו"זה לא כמו הקופי בר". טבעי, אבל טבעי גם למקום שירצה לא להשתכפל, ולחיות קצת.
בינתיים, ההחלטות התייצבו על צעדים איטיים ומדודים - קדימה. כן, יש עוגת גבינה של הקופי בר בקינוחים, וגם טארט שוקולד ופרופיטרול קפה, אבל יש גם בסבוסה עם גלידת מי זהר. פשוט קחו הכול, ואל תתעסקו בכרונולוגיה ובמיתולוגיה.
במובן מסוים, מדובר עדיין בהרצה. עובדים שמשרתים כעת במילואים ומטבח שלם שסגר פעילות ועשה הסבה תוך ירידה של קומה אחת למטה במעלית, צוותים חדשים שמוכשרים תוך כדי תנועה ותכניות שלמות שנכתבות על הקרח שהוא האקלים הישראלי הלוהט. כשהכול מסביב ייגמר, ויאפשר לכל השאר להתחיל מחדש, בראסרי 48 יהיה כאן כדי להיות חלק מזה, כרגיל.
עד אז, נמתחת פה משמרת אחת ביום מקצה אחד של הצהריים לקצה השני של הערב. בתשע, על פי התכנון, נסגר המטבח, אבל אם תגיעו לכאן ממש מעט לפני כן ותדעו להתמקד, יהיה לכם ערב שלם של ניצחון על המערכת.
אם לשפוט מהמתרחש, רובם כבר עלו על הטריק הזה, וכשהמחוגים מגיעים ליעדם, הדבר היחיד שקורה מסביב זה עוד יותר אנרגיה, והרבה ממנה, במה שהיא כנראה שעת הסגירה הכי פתוחה שיש. רותי ברודו עם שעון ביד, אין בטבע כוחות קוסמות גדולים יותר.
רוטשילד 48 בראסרי, רוטשילד 48, תל אביב, שני-חמישי 12:00-21:00, שישי 16:00-22:00