כמו כמה וכמה מסעדות שנסקרו במדור זה לאחרונה וכמו כאלו שכנראה עוד ייסקרו, גם לונל היא מסעדה מדור המלחמה הנוכחית. בקורות חייה הקצרים כלולים כמה מיסודות ה-DNA של מסעדות סתיו 2023, בואך אביב-קיץ 2024 - פתיחה קצת לפני המלחמה, שף שנבלע לחודשי מילואים ארוכים; מלצרית ואחראית משמרת שנרצחו בנובה; פתיחה מחדש בסוף החורף. קשה זו לשון המעטה ובכל זאת, לונל, שאותה מובילים השף ינון אלעל והמסעדן עמרי קאופטייל, יצאה להתחלתה המחודשת והיא כאן.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
השותפות בין אלעל לקאופטייל החלה בביסטרו מנה, ברחוב הירקון בתל אביב. ארוחת הביקורת שם, לאחר פתיחת המקום, לא זכורה כאחת הטובות בהיסטוריה של המדור. עכשיו הגענו ללונל כדי לתת צ'אנס מחודש לקאופטייל ואלעל. זמן עבר וייתכן שהם למדו מאז משהו.
לונל הוא פחות ביסטרו ויותר גסטרו-בר או מסעדה, ברחוב אברבאנל, מחוץ ללב הבעבוע של פלורנטין אבל בסמוך אליו, עוטף שכונה. מבנה המסעדה עגול, עם בר בטבורה ושולחנות נמוכים וגבוהים סביבו, בשני חללים.
המטבח של אלעל משלב בין יסודות טכניקה אירופאיים לנגיעות מקומיות. זה אומר שמדובר במעין פיוז'ן צרפתי-תימני ובעיקר בפרשנות אישית של השף לקונספט האקלקטיות הקולינרית. בתפריט הלא ארוך פתיחי ביס, מנות ירקות, ראשונות דג-בשר ומנות חמות בגדלי ביניים.
לא מעט מנות עשו לנו עיניים והתחלנו עם כף של דג נא (48 שקלים) כמתאבן ולאחריו ירוקים על הגריל (68) וטרטר בקר (76).
נתח המאצ'י נא נח על כף, שכללה גם בצל סגול, קשיו וצ'ילי. בקערה הקטנה מתחת היה ויניגרט הדרים ושמן ירקרק, עם טעמי סלרי. זו אמורה להיות מנת ביס, שבה מעבירים את הכף דרך הנוזלים בקערה. מנת ביס צריכה להיות משהו שמותיר רושם כלשהו. היא לא חייבת להיות מהממת אבל כדאי שתחזיק את כל האיזונים המתבקשים כדי שהדג הנא יהיה נוכח דיו מחד ומועצם דיו מאידך.
הביס הזה לא היה רע אבל גם לא היה טוב. האיזון בין ההדרים המרעננים לסלרי לא עבד נכון. במרקם הנוזלים הייתה יותר מדי שמנוניות ופחות מדי פרי אוורירי וקליל, והתוספים לדג לא חוללו דבר מה יוצא דופן. בשורה התחתונה זו הייתה מנת ביס בינונית ומטה לכל היותר.
המשכנו למנת הירוקים ולטרטר הבקר. בראשונה היו חצי חסת קיסר ושלושה אספרגוסים, איולי אנשובי, ביצת עין ופרמזן. הכול היה קצת צרוב מדי וקצת שמנוני מדי אבל שורת הטעמים התחתונה זכתה לציון עובר, בעיקר בזכות איולי אנשובי כהלכתו ובזכות היות חומרי הגלם עצמם איכותיים במקור.
בטרטר הבקר היו המון כוונות טובות. הוא הגיע לצד בייגל ירושלמי, איולי הנסי, שום קונפי, פרמזן, מלפפון חמוץ, כוסברה ובצל סגול. הוא נחתך לתצורת טרטר אבל במקום כעיגול או אליפסה נפרס על הצלחת, כשהבייגל, המלפפונים והבצל בצד ושאר הרכיבים שנמנו קודם בתוכו.
בדיוק כמו שנכתב קודם על מנת הקרודו-ביס, רק בווריאציה אחרת - טרטר בקר חכם אמור לדעת ליצור עם הבשר סינרגיה כזו שתשמור על בסיס טעמיו הטובים מחד ותעצים אותם מאידך. הטרטר הצרפתי הקלאסי בנוי על מערך איזונים דקים שבמיטבו חוברים להרמוניה. כאן לא הייתה הרמוניה ובעיקר, ריבוי התוספים הכביר על הבשר, העלים אותו ולא בנה שלם חדש, גדול וטוב.
המשכנו לרביוליני בצל וגבינת עזים (88) ושיפוד פילה בקר (108).
הרביוליני מולאו בגבינת עזים והגיעו בחמאת יין אדום ועליה קציפת פרמזן. אחרי לא מעט עיקומי פרצוף לנוכח המנות שהגיעו לשולחננו, הנה הגיעה מנה אחת שלמה. בצק הרביוליני היה עשוי היטב וכמוהו גם המלית. ברוטב, מבוסס חמאת יין אדום, הייתה מתיקות ניכרת, כסוג של קריצה לטעמי הבצל המקורמל ממרקי בצל. קציפת הפרמזן גיוונה את המתוק. אחרי די הרבה ג'יעג'וע ראינו מנה מנומקת, בנויה ועשויה היטב. יש אולי מי שיסתייג מהבחירה במתוק-המתוק-הזה ברוטב חמאת היין האדום, אבל זו מנה עם רציונל, שליטה טובה בטכניקות וחיבורים נכונים. היא הייתה שלמה וראויה.
שיפוד פילה הבקר הייתה המנה האחרונה לפני המתוק. הוא הגיע עם תפוח אדמה מדורה, בצל שרוף וברוקולי וברוטב חמאת יין אדום. אחרי שאכלנו וחיבבנו את מנת הרביוליני קיווינו להמשך ראוי אבל הוא לא קרה. בשר לא מספיק טוב ובעיקר יבושת נוראית שהפכה את הנתחים הלא רבים לסוג של סוליה צמיגית לא הותירו מקום לספק - אם לפני רגע פגשנו את המנה היותר טובה בארוחה הלא מספיק טובה עד אז, הנה הגרועה מכולן.
חלקנו מוס שוקולד (49) לא רע בכלל לקינוח, שהייתה בו הימנעות מבורכת ממתיקות יתר, שליטה ראויה בטכניקות ואיזונים נכונים. כמה חבל שרוב האוכל לא יישר קו לרמת הבסיס הזו.
האם לונל טובה יותר מ-Mena, המסעדה הקודמת של אלעל וקאופטייל? כן. האם היא מסעדה טובה? גם את זה אי אפשר לומר. אם בארוחה ההיא הייתה בעיקר חובבנות, כעת יש בהחלט איים שבהם אפשר להתרשם שמאחורי ההגה יושב איש מקצוע. אלא שלצידם גדולים ורבים יותר עדיין איי ה"בינוני ומטה" ולפעמים גם למטה מזה.
המונה נעצר על 592 שקלים, כולל נוזלים ולפני שירות. 429 שקלים לאוכל בלבד, איפשהו בטווח הממוצע של מקומות מהסוג הזה היום. חבל שהאוכל סוחב, בחלקו הגדול, אל מתחת לממוצע סכום זה.
לונל הוא לא ספק מקום טוב-כוונות, שמנסה לנהל תרבות יין ואלכוהול טובה ולדבר לקהל שוחר קולינריה, להבדיל מלספק פופוליזם נחות להמונים. זה עדיין לא מצליח לו. אולי בהמשך.
לונל, אברבנאל 72, שכונת פלורנטין, תל אביב, 077-9800339