צ'אוטצ'אק התאילנדית בנתניה אמנם אינה חדשה, ולאנשי העיר ומושבי הסביבה היא מוכרת היטב, אבל עבור שאר העולם היא נמצאת קצת מתחת לרדאר. חתומים עליה שניים - השף יניר גרין, אליו נחשף הקהל בטייגר לילי, וגיסתו אנותאי גילור, תאילנדית במקור.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
המסעדה, על שם שוק מפורסם בבנגקוק, ממוקמת בלב אזור מוקף במוסכים בפאתי נתניה, קרוב מאוד לאיקאה. העיצוב פשוט, מעורר אסוציאציות תאילנד ומבדיל את עצמו מיומיומיות המזללות התאילנדיות המוכרות. זו לא מסעדה עם פאר; לגמרי כזו המיועדת לקהל צעיר ולא מפונפן, ובהחלט לא מז'אנר הפן- אסיאתיות המעוצב.
בתפריט רוב החשודים המיידיים מעולמות המטבח הסיאמי אבל גם יותר מזה - לא מעט ראשונות קרות וחמות, מרקים, מנות קארי וגם עיקריות של ממש. הלכנו על בחירה ששאפה להיות מגוונת יחסית עם ארוחה של שתי ראשונות, נודלס כמנת ביניים ושתי עיקריות.
התחלנו עם יאם וואן סאן (61 שקלים) ולא גאיי יאנג (67).
יאם וואן סאן הוא סלט קר מבוסס אטריות שעועית. בחרנו בוורסיה משולבת נתחי עוף, לצד עגבניות שרי, בצל משני סוגים, מיני פטריות, סלרי וכוסברה בתיבול תאילנדי אלמנטרי מבוסס פיש סוס, סריראצ'ה, שמן שומשום, לימון, סוכר דקלים וצ'ילי.
מנות מהסוג הזה, בסיסיות לגמרי, קמות ונופלות על היד המתבלת. זו שבמנה שלנו הייתה גסה למדי, לא חיברה נכון את רכיבי הרוטב והביאה לסלט מתוק מדי, עם עודפי פיש סוס, שהרגיש גס במיוחד בחיך, נטול טאץ'. הוא גם היה קטן.
לאפ גאיי יאנג היא מנת עוף קצוץ עשוי בגריל, שאליה מתחברים בצל ירוק ובצל סגול, כוסברה ונענע ואורז קלוי, עם קפיר ליים, מיץ לימון, פיש סוס, תמרינדי ושאטה.
גם כאן הרגיש התיבול כמו בלגן גדול שלא עשה שכל בחיך. זה היה אמנם מתוק פחות מהסלט הקודם ובסך הכול גרוע פחות ממנו, אבל רחוק מאוד מלהיות טוב, וגם לא בינוני.
יותר מהכול, הרגישו שתי הראשונות האלו כמו אוכל תאילנדי של קניונים, להבדיל ממסעדה תאילנדית או מזללה ראויה.
פאד תאי בקר (79) היה ההמשך, כי תמיד צריך להזמין פאד תאי במסעדה תאילנדית, כמו מבחן הפסטה ברוטב עגבניות או הפיצה מרגריטה במסעדה איטלקית.
הגיעה מנה קטנה מדי ואיומה למדי. אטריות האורז לא היו במצב אידיאלי, הסויה המופרזת עשתה באטריות ובירקות שמות, ויחד עם רוטב הדגים, רוטב הצדפות וסוכר הדקלים היא חברה למתקפה אלימה במיוחד על היכולת לחוות טעמים כלשהם. מנה פשוט נוראית, שגם במונחי קניון הייתה נחשבת גרועה.
המשכנו לגאיי יאנג (89) ופלא מנאו (127), עכשיו כבר עם ציפיות נמוכות למדי, אחרי מה שפגשנו בחלקה הראשון של הארוחה.
ירך העוף נצלתה בגריל פחמים לאחר ששהתה במרינדה, והוגשה על ירקות מוקפצים לצד רוטב צ'ילי ירוק. יחסית למה שפגשנו עד כה, זו הייתה מנה סבירה. המרינדה נתנה טעמים חביבים לעוף, ששמר על עסיסיות וקיבל נגיעה מהגריל. לא מנה מרשימה או מצוינת, אבל אם זו הייתה רמת הבסיס בארוחה הזו הכול היה נראה אחרת.
בפלא מנאו היה דניס שלם מאודה ברוטב מיץ לימון, פיש סוס, שני סוגי צ'ילי, סוכר דקלים ושום. הרוטב, כמו כל הרטבים שבהם פגשנו עד כה, היה גס ועשוי ללא כל דיוק וטאץ'.
לא זה מה שדמיינו כשנכנסנו למכונית לדגום תאילנדית שעליה חתום יניר גרין. אמנם גם כשפגשנו את עבודתו בטייגר לילי התרשמנו מנטייה לשכנז את המטבח מארץ סיאם, אבל שם הייתה חווית בילוי ראויה.
האוכל בצ'אטוצ'אק מרגיש נוסחתי, בלתי מוקפד באופן בוטה, מחופף ובאופן כללי חובבני. מידת החריפות המינימלית שלו, למשל, הייתה מאופקת מדי גם עבור מי שצורכים חריף במתינות כמונו. גם השירות, שמחד ניכר בטוב כוונותיו אבל מאידך בחובבנותו הרבה, לא הוסיף לחוויה הכוללת.
423 שקלים על האוכל שאכלנו הם קצת יותר מ-200 שקלים לראש, על שתי ראשונות, פאד תאי ושתי עיקריות, ללא קינוח. לכאורה לא מדובר בהרבה כסף אבל כשאוכלים לא טוב סוגיית התמורה לכסף איננה רלבנטית.
במחשבה נוספת, לא טוב זו המשגה מאופקת מדי. לא חשבנו על צ'אטוצ'אק מראש כמסעדה שמיועדת לנסיעה מיוחדת מחוץ לנתניה והאזור; יותר כמקום לאנשי הסביבה. ביקורת על מסעדת פרברים ראויה צריכה להסתיים בשורה תחתונה ברוח "אולי לא הייתי מגיע לכאן במיוחד אבל לו גרנו בסביבה, היינו עושים זאת לא מעט". ובכן, לא הייתי מגיע לצ'אטוצ'אק גם לו גרתי בסביבה. יש בה מעטפת של מסעדה תאילנדית אבל כדי להיות ראויה, הליבה, קרי האוכל, לא יכולים לעורר אסוציאציה לחלטורה.
צ'אטוצ'אק, המלאכה 4, נתניה, 09-8855599