AKA של דוד טור עברה מיני גלגולים מאז שנפתחה ברחוב נחלת בנימין בתל אביב. בתחילה, נראה היה שהניסיון לתפוס מרובה לא תופס. זמן עבר, ואיתי קושמרו הגיע מבית קנדינוף היפואית, עם כוונה מוצהרת להביא את מה שכולם אוהבים לצרוך, רק מושקע יותר וטוב יותר.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
המקום נותר רב-זירתי. בחוץ אפשר לראות בני 19 יושבים על קולה ופסטה. בפנים יש בר קוקטיילים ובר יין, וגם וחלל נוסף המוצג כמסעדת שף. למרות שהתפריטים אינם זהים, על הכול אחראי אותו מטבח. לא בחירה חסרת יומרה, שמטרתה הברורה לתפוס כמה שיותר סוגי קהלים. בחרנו שולחן לאותה מסעדת שף והגענו ברביעייה, רעבים. שירות חינני, טוב כוונות ולרוב גם יעיל ליווה אותנו לכל אורך הארוחה.
רב-הזירתיות ניכרה גם מהתבוננות בתפריט. יושבות השולחן הנמצאות בקבוצת הגיל של בלייני AKA של החוץ העידו, למשל, שמחיר הקוקטיילים בחוץ זול יותר, או שההמבורגר של החוץ מגניב אבל משום מה בתפריט שלנו לא מצאנו אותו. שאלנו את המלצר אם אפשר יהיה בכל זאת להזמין המבורגר, והוא השיב בחיוב. "אנחנו עושים את הדברים האלו כאן", הדגיש.
התפריט הוא מהסוג שאותו ניתן להגדיר "תל אביבי עכשווי", עם מיני ניסיונות לתת עוד או לעשות קצת אחרת. מבחנו עבור כלל באי הנחלה, בליינים גנריים לרוב, הוא לתת את מה שהם רגילים למצוא במקומות מאחרים, בצירוף אווירה. מבחנו מבחינת מביני אוכל גלום ביכולתו לספק מידה של ערך מוסף על הללו.
התחלנו עם סשימי טונה יילו פין (84 שקלים), טרטר פרה שמנה (79) וסלט עלים (68) עם לחם וחמאה שהגיעו און דה האוס.
הלחם היה טוב וניתן היה לקבל מילוי חוזר ממנו. במנת הסשימי היו מעט מאוד נתחי דג, באופן מתסכל למדי. הם נחו בתוך קונסומה עגבניות, שמנים צבעוניים, שרי סיישל כבוש, פאף בורגול ו-ווסאבי ישראלי. בהחלט מנה מושקעת בהקשרי סשימי, עם תוספים רעננים וחביבים. מינון הדג המצער בכל זאת העיב.
סלט העלים היה דווקא נדיב במינוניו. היו בו סוגים רבים של עלים, מנצ'גו, אגוזי מקדמיה ומלון. הרוטב, מבוסס ויניגרט תפוחים, היה עז מדי, בוטה מדי בטעמיו ונשפך במינונים מוגזמים על הסלט, מה שהפך אותו ללא מספיק טוב.
לעומת הסלט התקול, הטרטר היה טוב מאוד. בשר טוב שנקצץ טוב ואחז במקדמי טעם לא שגרתיים - שאלוט ועירית יש תמיד בטרטר קלאסי. כאן היה גם נוזל אגווצ'ילה, שבכלל מגיע מעולמות הקרודו, והחדיר לעסק מגע רעננות, הדריות, ארומטיות וחריפות. מנה מצוינת.
המשכנו עם קלמרי פלנצ'ה (84), אותו סליידר בורגר (79), שיפוד אנטריקוט (94) וניוקי סרטנים (128).
מנת הקלמרי הגיעה עם תבשיל חומוס, עלי חובייזה ויוגורט. זו הייתה מנה שקצת הזכירה מסבחה ולקתה במידה של מליחות יתר. חמיצות היוגורט אמנם איזנה במשהו את המליחות אבל לא עד הסוף. הקלמרי עצמם היו עשויים היטב אבל השלם לא לגמרי התלבש למשהו נכון.
הבורגר, עם צ'דר, היה טעים ממש. היה בו כל מה שהופך בורגר מסביר לטוב, החל מאיכות הבשר, דרך קיצוצו, תיבולו, מינוני השומן שבו וצריבתו. אנחנו רגילים לאכול בורגרים סבירים. זה היה הרבה מעבר לרגיל.
במנת ניוקי הסרטנים היה קרם תירס לבן, חמאה ובסיס ציר סרטנים, וגם קראמבל תפוחי אדמה. בשר הסרטנים שולב בקרם והיה עדין וטוב. הניוקי עצמם היו בסדר גמור אבל הרוטב, שהיה בו גם שמן עירית, כמו כמה מהרטבים האחרים שבהם נתקלנו, היה מלוח מדי, לא מאוזן כלל. יכול להיות שזה מה שקורה כשצריכים להוציא יותר מדי מנות ביותר מסטנדרט אחד לזירות בילוי שונות במקום אחד. מאבדים פוקוס. חבל, כי בבסיסה זו אמורה הייתה להיות מנה ראויה.
שיפוד האנטריקוט היה מצוין. 120 גרם של בשר איכותי מאוד, מידיום-רייר כמתבקש, עם אריסה נהדרת, חריפה אבל לא מדי, לצידו.
חתמנו עם עוגת גבינה באסקית לא קלאסית (56). מה שהסיט אותה מהמחוזות הקלאסיים, שמהם צרכנו לעייפה בשנים האחרונות, היה תוספת ברולה מעל עם קרמל פרמזן מיושן ונגיעת פרמזן גם בתוכה. העוגה הייתה מצוינת, מרקמית, נשארה בה הרכות, הפרמזן הוסיף אומאמי, הברולה היה אחד יותר מדי אבל הוא לא באמת הפריע. אהבנו.
אז איך מסכמים ארוחה במקום שהמילה "היברידי" צרה מלהכיל את ריבוי זרועותיו? באמירה מעט מורכבת, מן הסתם.
לקושמרו לא חסרות יכולות, וה-AKA בפאזה שלו טובה הרבה יותר מגלגולה הקודם. היו לא מעט ניצוצות בארוחה הזו, שחשפו יכולת להגיש את מה שכולם רוצים ולהחדיר בו ערך מוסף. זה לא ממש דבר מובן מאליו. ברגעים הטובים של הארוחה, קושמרו עמד באתגר הזה בהצלחה רבה. מאידך, את העובדה שמדובר במטבח שמכדרר בין כמה רמות ביצוע וכמה תפריטים חשנו בבירור ברגעים הפחות טובים שלה, שם הייתה מידה של חיפוף, של יד כבדה על התיבול, שהתבטאה במנות לא מאוזנות.
ארבעה אנשים אכלו בפחות מ-700 שקלים וזו יופי של תמורה לכסף, בפרט בהתחשב בעובדה שהיו כמה מנות טובות ממש ושאלו הטובות פחות לא היו גרועות.
באשר ליומרה של AKA לספק מסעדת שף, אני לא בטוח שבזו היא עומדת. כבר אוכל ויין מהסוג שאנחנו פוגשים כאן לרוב בשנתיים האחרונות, מדובר במקום חיובי בעליל. כמסעדת שף, היא עוד לא שם. זה אומר שצריך לבנות נכון את הציפיות.
אם תגיעו למסעדת שף ותצפו לאוכל בהתאם, יש מצב שתתאכזבו. עם התאמת הציפיות לבר יין ואוכל שמתומחר בשפיות ויודע במיטבו לספק חריגות ברורות לטובה מהבנליה הגנרית המוכרת ובתמחור שפוי, סביר להניח שתצאו בתחושה חיובית. יכול להיות שכשקושמרו לא ייאלץ להעמיד אוכל בכמה ערוצים, AKA תוכל להפוך למקום שהאוכל בו יציב יותר ומשכנע ממש.
AKA, נחלת בנימין 44, תל אביב, 03-9443944