Aka44 הוא המקום החדש שמריץ לאחרונה היזם ואיש הלילה הוותיק דוד טור. מאחורי טור לא מעט הצלחות ויכולת ברורה לזהות מגמות ואף ליצור אותן, לבנות מקומות, למתג אותם ולעצב בהצלחה רבה אווירה. aka 44, להלן אקא, בנוי על שתי קומות ומחולק לחללים: בר אוכל ובר קוקטיילים בקומת הכניסה, בר יין בקומה עליונה, חלל חיצוני וגם אולפן הקלטות. מגניב? כקונספט, כן. גם האווירה לגמרי עושה את זה. אקא מלא בבליינים וכיף לחלוטין לשבת בו. אלא שאני תפקידי לתהות על קנקנו של האוכל, וזה הלך והתברר במהלך הערב כמגניב קצת פחות.
על המטבח באקא חתומים אלון פלד ואביב כהן. הוא ממותג כמי שמשייט בעולמות הגסטרונומיים, המנות מתוארות בפי המלצרים ברוב הדר ויראת כבוד כיצירתיות ו/או אקספרימנטליות ויש גם, כמובן, המון התססות. אם בועת האוויר החם של לפני כך וכך שנים הייתה הבישול המולקולרי, היום המילה, בה' הידיעה, היא התססות.
ישבנו בבר האוכל, שכל המנות בתפריטו קטנות עד בינוניות, והתחלנו להזמין. לסבב הראשון הלכנו על לחם (18 שקלים) צלחת חריפים (18 שקלים) וברוסקטה קלמרי (42 שקלים) וקרפצ'יו שייטל (67 שקלים) לסבב ראשון. ברוסקטת הקלמרי הייתה פרוסה אחת, לא גדולה, ועליה ראשי קלמרי מטוגנים וסלסת לימון חריפה ואשל מצומצם לצד עשבים. שניים, אולי שלושה ביסים לכל סועד של חיבור טעמים לא מגובש ולא טעים כלל. זו מנת טאפאס שאמורה לייצג בעיקר טאץ' ולא היה בה שום דבר כזה.
אותו כנ"ל נכון למנת הקרפצ'יו. שבו בורגול, אבקת אלבקור וחמאה היו צריכים לדחוף קדימה את טעמי הבשר, לתת לו עוד משהו, באנדרסטייטמנט מתוחכם לכאורה. אלא שמנה כזו, מבוססת חומר גלם, זקוקה קודם כל לחומר גלם טוב. לא היה כזה בקפרצ'יו שלנו. גם התוספים לא עשו לו שום דבר שמשדרג אותו מבינוניותו הצרופה.
הלאה: סלט בצלים (54 שקלים) ולפת צעירה (52 שקלים), מקטגוריית הירקות. בסלט היו בצלים בג'וספר, אספרגוס, לחם שרוף ועלי חרדל. אם המנות הקודמות היו סתמיות, זו הנוכחית כבר ירדה למטה משם. היא הייתה ממש לא טובה. הבצלים לא טופלו טוב, עודפי שמנוניות ציערו עד מאד וחוסר איזון הטעמים בלט.
מנת הלפת עם עלי לפת, גארום גבינה ופלפל שחור, הייתה הבזק אחד של גיבוש רעיוני, איזון טעמים וביצוע ראוי. בהמשך, לנוכח החרבנה שהתגלתה גם בשאר הארוחה, התברר שהייתה היחידה בארוחה כולה שאפשר לאפיין כמנת שפים אמיתית וראויה: קוהרנטית, מנומקת וטעימה.
מנת חבושים (48 שקלים) עם אינטיאס כבוש ועלי דפנה הייתה תמצית היומרה הריקה של אקא. הכל בה עבד כל כך גרוע שלא בטוח שניתן כלל לכנותה מנה. גם נודי העשבים (68 שקלים), שכללה כדורי נודי גרועים, תרד, חמאת שום ולימון, פרמזן ודג מיובש והיו בה חמיצות מוגזמת והרבה מדי פלפל שחור, הייתה כישלון גורף ממש. מנת הקולורבי (82 שקלים) עם מוסר ים, "פרלינה" חמניה והרבה מדי קרם קולרבי שעשוי רע, החרתה החזיקה אחר קודמותיה.
מה נאמר ומה נדבר? כמה כלום אפשר להכניס לשבע מנות "יצירתיות"? אם תהיתם, אקא מנסחת את גבולות הז'אנר מחדש בהצלחה רבה. מודה שכבר מזמן לא נתקלתי במצגת כה דלה ומביכה, שאלמלא הייתה מעציבה צריך היה לצחוק.
פנה קוטה יוגורט (48 שקלים) לא מתוקה מדי אבל גם לא טעימה מדי סגרה את הארוחה באקורד שהמשיך את תצוגת היומרה החלולה.
אז אולי הקונספט באקא סבבה תיאורטית, אבל עיקרון "תפסת מרובה לא תפסת" מאפיין אותו יותר מכל, כי האוכל מה-זה לא סבבה. בים הסתם שתוקף אותנו בעת האחרונה צצים ובאים פה ושם גם אנשים צעירים כישרוניים, שגם אם האוכל שלהם לא תמיד שלם ומגובש, ניתן בנקל להבחין בבסיס הטוב והנכון שלהם. האוכל שקבלנו באקא היה הכול מלבד כזה המגובה בבסיס ראוי. מיעוט המילים הכתובות היחסי ששפע המנות שהגיעו לשולחננו חילץ ממקלדתי משקף את הנפח הבלתי ראוי של האוכל. יותר מהכול, המטבח באקא נראה כמו פרץ בישול אינפנטילי עד התבגרותי של אנשים שצריכים עוד הרבה זמן התלמדות והכשרה עד שיוכלו להוביל מטבח משלהם.
נחלת בנימין בוערת, מסעדות נפתחות בה חדשות לבקרים, ומהסושיאל של שני המקומות הכי מדוברים שנפתחו בה לאחרונה - רדלר ו-aka44 - נראה שהפלא בהתגלמותו מתרחש שם. בין האוכל היומרני ורווי הכשלים של מושיקו גמליאלי ברדלר להבל המתרחש באקא, אני בוחר בלי להתלבט בכלל בראשון. אקא משקפת בעיני ספירה קולינרית ירודה בהרבה ואת תמצית הכלום ההולכת ופושה כאן.
a.k.a 44, נחלת בנימין 44, תל אביב, 03-9443944
חשבון:
צלחת חריפים - 18
לחם -18
ברוסקטה קלמרי - 42
קרפצ'יו שייטל - 67
סלט בצלים - 54
לפת צעירה - 52
נודי עשבים - 68
חבושים - 48
קולרבי - 82
פנה קוטה - 48
2 כוסות יין - 75
2 מינרלים גדול - 56
סך הכול: 628