אופנהיימר, מסעדה הנעה על קו התפר שבין ביסטרו לבר יין, יצאה לדרכה לפני חודשים ספורים בנווה אביבים שבצפון תל אביב, שכונה מעבר לנהר הירקון שלא לגמרי מתפקדת כחלק מהעיר עצמה, עם וייב דומה לפרבריה העירוניים הקרובים האחרים, וללא מקומות בילוי רבים. לכן, כל תוספת היא משמעותית.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
המקום ממותג כשכונתי, וככזה יש בו מראש מידה של סולידיות ומקדם ברור של ידידותיות למשתמש. הוא אינו גדול, עיקר שולחנותיו בחוץ, כחלק ממרכז מסחרי מיושן למדי, ובפנים יש בעיקר בר לא גדול ושני שולחנות קטנים. ישבנו בחוץ, בשעת אחר צהריים לא הומה של המקום, וכל מי שניגש אלינו מהצוות היה חביב והשתדל מאוד.
את המקום מוביל מקצועית יוגב גורסוי שהספיק לעבוד בתריסר ובג'ורג' וג'ון - הספק לא רע שיצר ציפייה לפגוש משהו מזה גם פה. לא חשבנו שתצא מכאן בשורת חדשנות לנווה אביבים וממנה לתל אביב כולה, אבל קיווינו לקבל אוכל תקין שעשוי כמו שצריך וקצת יותר מהמובן מאליו - תל אביבי עכשווי אבל עם קריצה.
עיון בתפריט מביא אותנו למנות שאנחנו פוגשים חדשות לבקרים בהרבה מאוד מקומות. התמחור, לעומת זאת, מקפיד על איפוק מתון, משמח. התחלנו עם שני פתיחים צמחוניים - סלט עגבניות עם טחינה גולמית (58 שקלים) ופריקי (56).
במנת הפריקי, לצד החיטה הירוקה המעושנת המבושלת, היו עשבי תיבול (זעתר, נענע, שמיר וכוסברה), זוקיני ותלולית שמנת חמוצה. זו הייתה אחת המנות היותר מוזרות שפגשנו זמן רב במסעדות. היא תובלה לא טוב, הייתה חמוצה מדי ומשהו במגע בה לא חיבר נכון את הרכיבים. יש אלף ואחת דרכים להעמיד מנת פריקי צמחונית טובה. זו הנוכחית לא הייתה אחת מהן.
במנת העגבניות היו די הרבה עגבניות, מסוג מגי ושרי תמר. בכולן בלטו האיכות והטריות. היו בסלט גם ויניגרט סומק, לימון כבוש, שאלוט, פרוסת לחם חרוך וטחינה גולמית. לרוב הרכיב המשלים לסלט הזה הוא מוצרלה או סטראצ'טלה ולא טחינה גולמית, ונדמה לי שהרכיב הגבינתי היה עושה שם יותר שמח, אבל נוזל הסלט, שבו עורבבה הטחינה במיצי העגבניות והתבלינים, עטף לא רע את העגבניות עצמן. מנה לא רעה אבל לא מבריקה. אם עוצרים לסיכום ביניים, את מגע השף של מי שהעביר קדנציה כסו שף במסעדה כמו ג'ורג' וג'ון לא פגשנו.
המשכנו לשני מובנים מאליהם נוספים - סשימי אלבקור (74) וטרטר בקר (67).
הסשימי בישר את שינוי הפאזה. אל נתחי האלבקור האיכותיים הצטרפה סלסת מלון, מלפפון, צ'ילי ושמן זית איכותי וזה כבר הרגיש אחרת לגמרי. זו הייתה מנת סשימי עם אפגרייד ברור. אם שתי המנות הקודמות עוררו ספק אם באמת היה צורך לצאת בעבורן מהבית, בזו הנוכחית הייתה הופעה ברורה של איש מקצוע כשרוני, טוב טעם ומוקפד. היא הייתה טעימה ומאוזנת.
הטרטר בקר היה קלאסי עם מעט טוויסט ביתי. לצד שאלוט היו במנה גם פרמזן, חלמון כבוש מגורר, נגיעות איולי שום קונפי וקורנישונים. זה היה טרטר חמוד ביותר, קצת מותקף רכיבי טעם אמנם, על חשבון האפשרות לחוות את טעמי הבשר הבסיסיים; אבל הוא היה כייפי.
שניצלשון (68) הייתה המנה הבאה.
תשכחו משניצל עוף, חזיר או או עגל המוכרים. במקומם היה בבסיס המנה בשר בצורת נקניק קצר ועבה מבשר לשון מבושל, אשכנזי במפגיע, שכוסה בבלילת שניצל דקה מאוד. מי שאוהב מנות בשר מהז'אנר הזה, כמו כותב שורות אלו, ייהנה פה. זהו שניצל למבינים ואוהבי חלקי בשר אמיתיים. לאנשי השניצל הרגילים, אלו שמכורים לשניצל של נואר ושאר חיות מהסוג הזה, כמו שותפתי לארוחה, הוא ידבר פחות. מבחינתי היה מדובר במנה מוצלחת במיוחד שחסרונה היחיד נעוץ היה בכך שהמלצר שממנו הזמנו אותה לא הסביר מה צפוי בה - יותר מנת הארד קור למנוסים מעוד שניצל חמוד ותמים.
סגרנו עניין עם מוס שוקולד (52) עם מעט שמן זית ומלח מעליו וקארמבל מסביבו, שהיה חביב ביותר, לא מתוק מדי ושוקולדי במידה.
כולל כוס יין אחת (שרדונה סאן מרזאנו, 42 שקלים) נעצמר המונה על 419 שקלים. עובדת היותינו בשעת ההאפי האוור (17:00-19:00) גרעה 20% מחשבוננו הסופי, שנעצר על 334 שקלים. עם ההנחה או בלעדיה, מדובר בתמחור מאופק במיוחד על אוכל שרוב הזמן היה לא רע בסך הכול.
לא באנו לאופנהיימר לגלות גדולות ונצורות אבל את המעט שעליו חשבנו - אוכל ברי יין מקומיים עם מנות חביבות לחלוקה בצירוף טוויסט - בהחלט קיבלנו. ההתחלה, עם הפריקי וסלט העגבניות, קירטעה אמנם, אבל ההמשך היה טוב משמעותית ובלתי משמים בעליל. גם השירות היה חביב לכל האורך. לא המקום לצאת אליו במיוחד אולי אבל כן ובהחלט שכונתית ראויה ותוספת סימפטית לאנשי נווה אביבים, רמת אביב והסביבה.
אופנהיימר, אופנהיימר 11, תל אביב, 077-3034160