גם יחסית למי שרגיל לנסוע בכבישים הצרים להפתיע של שכונות רמת אביב, הדרך לאופנהיימר רצופה בלבולים וספקות, היסוסים וטעויות. הרחובות זהים, השמות לא אומרים כלום ממילא, הבניינים גבוהים כל כך עד שאתה תוהה אם הם מתאמצים לשחק איתך ולחסום את ה-GPS, והניווט הקליל בתיאוריה הופך למסע של פרקטיקה.
מרכז מסחרי אחרי מרכז מסחר - אין כאן עיקול בלי, ואין צומת ללא - שובצו כאן עם השנים כדי לשרת את התושבים, ולהשאיר את האוכלוסיה על כנה, בתחומה. השלטים מלמדים כהרגלם על הרגלי הצריכה, ומתחתם שלטים ישנים שלא למדו בזמן על הרגלי צריכה משתנים.
הרשתות שולטות כאן, כצפוי, יעילות ומשוכפלות, טעימות אך מעט לוקות בנשמה. מערכת יחסי הגומלין עם השכונה, עם השכנים, יצרה עבור כל הצדדים מלכודות דבש ומלכודות המבורגר, ומי שניסה לעשות אחרת לרוב נבעט החוצה. אלה שמתלוננים על כך שאין מקום נורמלי לאכול פה היו בדרך כלל גם אלה שלא נתנו צ'אנס למקומות נורמליים שהאכילו פה. נראה אותם מתלוננים עכשיו.
ככה בדיוק ומשום מקום ממש. אופנהיימר
אופנהיימר הוא ביסטרו שכונתי פשוט-יומרות ונטול התחכמויות, נעים וחביב וחמים-אווירה. עד שמגיעים לאוכל. אז, ככה בדיוק ומשום מקום ממש, מגיעות צלחות שהן קצת יומרה וקצת חוכמה והתחכמות, ובצדק. הן רחוקות מנקודת הבסיס של העיר - רחוקות למעלה, אם זה לא ברור - ותופסות אותך מופתע לחלוטין, מעט שוקינג אפילו.
כדעה קדומה, לא ציפית לאכול ככה במרכז מסחרי ברמת אביב, ולא חשבת ליהנות ככה במקום ששואף פשוט ורוצה לחבק את הקהל. וכך, שוב, אתה מבין שכדאי לך לזנוח את הדעות הקדומות שלך. לפחות את רובן, ולהפסיק להניח הנחות. כמה כיף לטעות. כמה כיף להיות מופתע לטובה.
מאחורי המקום עומדים רעות לוק, טל גרין ואביעד ברוכי. חלקם גרים בשכונה, חלקם עם קשרים אליה, וכולם ביחד הבינו מה היא צריכה, ובעיקר מה הם צריכים מתחת לבית. כסיפור מסגרת, אין נדוש מזה, אבל נדוש הוא בדיוק מסוג האירועים שמרכיבים לך יום ועוד יום, ואז יומיום. הלוואי עלינו, כיחידים וכחברה, קצת נדוש. זה אפילו מרענן.
למטבח שלהם נכנס יוגב גורסוי, צעיר יחסית למקצוע, אבל מהסוג שפותח בפניך את קורות החיים ומבהיר לך היטב איך שנים לא אומרות כלום, ומספרים לא מתכמתים לכלום. יש לו עבר, בוודאי יש לו כאן הווה, וברור שיש לו עתיד.
החלל זולג ברובו החוצה, ובר פנימי גדול יחסית עוטף מטבח חצי פתוח, והתרחשות לוגיסטית יחסית מורכבת. כשאתה יושב גבוה, חולפים על פניך ללא הרף מלצרים עם מגשים עמוסי כלים, הלוך ושוב, בדרך לעמדת הפינויים ושוב מעמדת הצ'קר. זה מתכון לתאונות מרובות רסיסים, ושווה להתעכב מעט על הסיפור הזה כדי לסדר אותו, וגם כי כל השאר מתוקתק יחסית למקום שנפתח לא מזמן, קיבל את איראן על הראש ועכשיו עדיין נמצא בשלב שכל מסעדה אחרת בעולם הייתה עדיין מגדירה כהרצה.
התפריט בסיסי וקלאסי רק ממבט ראשון. כשהמבט הזה מעמיק, הבייסיק הופך לפנטסטיק והקלאסי לאלקטרוני. יש כאן חדש ויש מיוחד, אבל לא כסטייטמנט אלא כתוספת, משהו לרענן את המוכר. יש הפתעות ויש זיקוקים, אבל הם לא עצם העניין, אלא חלק מהעניין.
זה מתחיל עם לחם-חריפים, עלי גפן ויוגורט וגבינת פטה עם קרם פלפלים קלויים. משם, צבעים עזים וטעמים טובים של כדורי זוקיני וגבינה (54 שקלים), סקורדליה הום-מייד, תפוחי אדמה בפורמט פטאטאס בראבס או ארטישוק, עלים ונקטרינה עם דיסקית עבה של גבינת בושה-ברולה (64 שקלים) וסלט פריקי עם לימון כבוש, זעתר וקרם פרש.
שלוש מנות פסטה - רביולי פרמזן, קצ'ו א פפה, ניוקי פורצ'יני, 62-76 שקלים - חותמות פרק היכרות סולידי ומהוגן, ומאפשרות לך להמשיך הלאה. היה כאן משהו לכל אחד, לפחות. מכאן אפשר לטפס עוד מדרגה בדייט הזה.
זה אומר, בין היתר, נוכחות נאה לדגים נאים ועשויים, מטופלים ונהדרים (68-86 שקלים). סשימי טונה נעטף יחד עם מלון ספרדי בעלה סישו ונכנס לשכשוכית מרעננת-צוננת בעוד חלק אחר מוכן כטאטקי-ניסואז, על כל המשתמע. איתם, יש סיגר ויש פילה, יש שיפוד ויש פסטה. מה שאין כאן, בוודאות, זה מישהו שרוצה לאכול דגים ונתקל בבעיה.
כך גם בשר. טרטר וקרפצ'יו, המבורגר ושיפוד סינטה, ושיחוק בדמות "שניצלשון", הלחם לא מובן מאליו בתפריטי ארצנו, ובמקומות כאלה בכלל, שמוביל לבסוף לפינת הבר צלחת נהדרת ובה נתחי לשון מצופים ומטוגנים עם רוטב אדום סמיך, חלמון כבוש וחברים נוספים. זה מיוחד, מיוחד כל כך עד שאתה מברר כמה המנה הזאת מוזמנת בשכונה. התשובה - "צריך לשכנע אנשים לנסות אבל אין מי שמנסה ולא מרוצה" - מושלמת.
באופן הטבעי ביותר שיש, אופנהיימר עדיין בודק את עצמו ובודק את הקהל, מותח גבולות וממסד נורמות. אתה לא פותח מקום כזה במקום כזה בלי להיות מקום לכולם, כל הזמן, כמה פעמים בשבוע, לפחות.
זה אומר מחירים שפויים - כן, גם כאן מסתכלים על החשבון - ורצון עז לרצות, ואומר בהכרח גם דיאלוג קבוע ומתמשך בין המטבח לשולחנות, בין הצוות והבעלים לאורחים, ולבשלנים. פידבק ועוד פידבק, עד שנולדת שפה. גם בלעדיה, וכנקודת התחלה, מה שהולך פה מרשים. רמת אביב בועטת, מי היה מאמין.
אופנהיימר, אופנהיימר 11, תל אביב, 077-3034160