כן, אנחנו יודעים, אין כמו לשמוע סלבס מדברים על אוכל. זה ברור. הם מגיעים לעולם התוכן הזה עם קסם של אאוטסיידרים ויכולים לתת פרספקטיבה מעניינת לכל מה שמעסיק אותנו בשגרה. זה לא רק מעוף הציפור, אלא נקודת המבט של אלה שבאמת אוכלים, ולא עובדים בזה.
כולל הסמבוסק הכי טוב בישראל: סודות האוכל של קרן אגם
"יש בישראל קסם, מתחת לרגליים": סודות האוכל של מושיק רוט
אבל עם כל הכבוד למה שהולך בערוץ וואלה סלבס *כל* יום, וכאן ממש בתמונת המראה של שרינג, כדאי לפעמים גם להקשיב באמת לאנשים שמאכילים אותנו, לא? הם יודעים תהליכים ויודעים מתכונים, מבינים עבודה ומבינים הכי טוב מה נדרש כדי להפוך את העבודה הזאת למשהו שבאמת אפשר לשים על צלחת בסופו של דבר, ובסופו של יום.
הם מומחים, מומחים של טעם. והמומחים האלה יודעים לאן ללכת ומי לא מקבל מספיק פירגון, מתי הלקוחות מגזימים ואיפה בחו"ל (ובארץ גם, נו מה) מסתתר סוד טעים שלא כולם הצליחו לתפוס.
שרינג מנסה לעשות בדיוק את זה - שאלון אוכל לאנשים שעושים אוכל. מהגילטי פלז'ר ועד המנה שהם אף פעם לא הצליחו לעשות, מצלחת הנחמה הפרטית ועד לתפריט שיוגש להם בארוחה האחרונה בהחלט. והפעם: הסודות הטעימים של רז רהב. כן, כולל אומלט של אהבה, לקוח טבעוני עם בקשה מאוד ספציפית וקולגה שמזכיר לו כל פעם מחדש מה אמיתי ומה לא.
שיעור האוכל הכי טוב שלמדתי
"שטות שמצליחה היא עדיין שטות. משפט של סבא שלי שהולך איתי לכל מקום, ובמיוחד במטבח"
הסוד הטעים שהוא רק (או כמעט רק) שלי
"אין לי סודות, אבל אני אעקוב פה לראות את הסודות של כולם"
זיכרון האוכל הכי חזק שלי
"לפני כמה שנים שותפים שלי ואני אכלנו במסעדה בחו"ל, לא משנה שמה. מתוך 40 ביסים בארוחה, ה-16 הראשונים היו כולם בגוונים של הטעם המר. זה היה נורא. היינו בטוחים שקמים והולכים. לא הבנו מה קורה שם.
"ואז, המנה ה-17 הייתה הביס הכי טעים שאכלתי בחיי, והוא היה מורכב רק מבשר של קלמנטינה וציר עוף מצומצם. הוא היה כל כך טעים כי הוא הביס הראשון שלא היה בו גוון מריר בכלל. אחרי שיחה עם הצוות והשף, למדנו שכל הביסים המרירים מכוונים כדי לחווט את החיך שלנו מכל הטעמים המתוקים והשגרתיים ביומיום, ולאפס לטעמים המקוריים שאנחנו יודעים להרגיש על הלשון. זו הסתיימה כארוחה נהדרת וחוויה מלמדת בלתי נשכחת על איך להעניק חוויית טעמים מורכבת וחכמה, שאימצתי ממנה המון"
הדבר הראשון שנכנס לי לפה בבית, אחרי יום עבודה
"קוטג 9% או יוגורט, אבל בימים שיש כל סוג של קורנפלקס בבית, לא ואני ולא הוא נצא מנצחים מהאירוע הזה. ואם זה כמה סוגים, אז כולם ביחד"
הדבר הראשון שנכנס לי לפה כשאני מגיע להורים
"כל שישי כמו שעון, גם אם יש ארוחה וגם אם לא, אבא מכין סלט חצילים וקרוטונים לסלט חסה. חצילים זה הנמסיס שלי, אבל חצי מהקרוטונים נגמרים לפני שמספיקים להכין ויניגרט לסלט"
הספציאליטה שלי
"אומלט מושלם. אני חושב שזה אקט של אהבה. מעבר לזה שביצים זה חומר הגלם הכי טוב שקיים, הוא גם הכי טהור והכי ורסטילי בעיניי, ואומלט זו הצורה הכי יפה ואוהבת שלו. קשה להצליח איתו, עבדתי קשה בשביל לדייק את איך שאני מכין אומלט, ואני אשלוף את זה זה עכשיו בכל הזדמנות ראויה"
"האפס" שלי, המנה שאף פעם לא אצליח לעשות
"ביצים קשות. זה מצחיק מאוד, אבל ביצים קשות במים אני תמיד מפספס"
הלקוחות שכמעט שברו אותי
"אורח ביקש בלי חמאה ברוטב של הסטייק שלו כי הוא טבעוני"
המקום הכי שווה שהייתי בו לאחרונה
"יפו תל אביב של חיים כהן. מעבר לעובדה שזו מסעדה וותיקה, מופלאה וטעימה מאוד, זו פשוט מסעדה אמיתית! עם אוכל אמיתי וכוונה אמיתית להיות אחת כזו. לצערי הרב, זה נדיר מאוד בנוף בזמן האחרון, וכל פעם שאני שם אני נזכר כמה זה הדבר האמיתי"
מקום בחו"ל שאני מתה לחזור אליו
"צפון תאילנד, פאי, הרחוב של האוכל. יש סככה ירוקה ומתחתיה מסעדה שמגישה את הקאו סוי הכי טעים שאכלתי. זו הייתה גם פעם ראשונה שאכלתי קאו סוי, ואני מוכן לחזור לרגע הזה בכל רגע"
הגילטי פלז'ר שלי
"קערה ענקית של קורנפלקס מעורבבת עם גלידת וניל וקצת חלב. וואוו. ונאגטס גם"
מקום החלומות שלי שעוד ייפתח מתישהו
"רז של היום יגיד משהו שונה מאוד ממה שיגיד רז של מחר. אנחנו במרדף מעייף אחר האידיאל בעינינו. תמיד נרצה אחר או יותר. אני גאה מאוד במקומות שלי עכשיו ואני גאה מאוד במקומות שיהיו בעתיד"
ראשונה, עיקרית, קינוח, שתייה? כך תיראה ה-Last Meal שלי
"השאלה היא לא רק מה הארוחה האחרונה שלי, אלא עם מי, אבל בטוח שיהיה שם עוף בגריל של אמא, פסטה עם עגבניה וחריף ומלא פטל. אה, וביצה רכה גם"
לבד מפיתוח יכולות-על להכנת אומלט (ושנאה תהומית לחצילים), רז רהב מרכיב, יחד עם שותפיו, את קבוצת האוכל הנפלאה שמחזיקה את OCD, תרצה, טנא ואפוי. בשאר הזמן, אם יש כזה, הוא מנהל דו-קרב עקוב מחלב עם קערת קורנפלקס