רחמים וחטאים אחרים

הוא החליט שלרחם על אנשים זה מתנשא. אני קצת מסכימה איתו, אז מעכשיו אני משתדלת מאוד להיגמל מזה.
אוי, אבל יש את הזקנה הזו, שמוכרת פרחים נבולים, ובכל פעם שאני קונה ממנה (רק כי אני מרחמת עליה, ברוב התנשאותי), היא מצטטת את מאיר ואומרת: "תהיי בריאה". אני מחזירה לה באותה הברכה, אך היא רק נאנחת ואומרת: "זקנה בלי כסף זה קשה". ואין לי מה לומר לה על זה, כך שלא נותר לי אלא לרחם.
ויש את הגבר הזה, שבכל צהריים יושב ליד הבית שלי ומנגן בכינור. ומדי יום אני גם רואה את שמוליק קראוס, עת הפיליפיני שלו גורר אותו על כיסא גלגלים לקפה תמר. ויש את מירי אלוני, ששרה ברחובות. ויש גם יש את המלצרית הזו, שרק אתמול ראיתי בביקיני באי של "הישרדות". אני לא צריכה לרחם עליה, כי אין על מה (וכי למניאקית יש אחלה גוף), אבל בטח נורא לא נעים לה שאנשים מזהים אותה.
ויש גם את זה שישב לידנו כשישבנו ב-Mezze. בהתחלה חשבנו שהוא סתם מעצבן וממש לא מעורר רחמים, כי בזמן שבלסנו שקשוקה ירוקה (עם תרד וגבינה, 40ש' בתוספת סלט קטן) ואת טחינת הבית הסודית (16 ש'), הוא בחר להתיישב בצמוד, עם הפנים אלינו, ולנעוץ מבטים. רק כשהוא התחיל לדבר לעצמו, הבנו שהוא לא ממש נורמלי. באמת שניסיתי לא לרחם על אותו בחור. לעתים, כמו ברגעים הרבים שבהם הוא ציקצק (אותו רעש מעצבן שנשמע כאילו מוצצים קיסם, אבל בעצם סתם מנסים למשוך תשומת לב), אכן הצלחתי, אך אז הוא שוב מילמל וצחק לעצמו והתכווץ לי הלב. ריחמתי עליו וריחמתי על העובדים, שהתייחסו אליו בכזו סבלנות ושלווה. וגם ריחמתי עלינו, שסוף-סוף נפגשנו לארוחה רגועה, שכעת הופרעה בטרגיות.

אחרי אינספור התלבטויות (אני טענתי שבגלל שהוא באמת לא נורמלי ולא סתם תימהוני, זה יהיה לא יפה מצדנו לעבור שולחן, הוא טען שדווקא בגלל שהוא לא נורמלי הוא לא ישים לב אם נלך) החלטנו לעבור. במושבנו החדש המשכנו לבלוס את מה שנותר מהאוכל, להסכים שהשקשוקה טעימה, גם אם הרכיבים לא ממש מתמזגים, לא להסכים לגבי הטחינה, שבעיני היתה טעימה ובעיניו היתה מוזרה מדי, ולגזור את פסק דינם של האספרסואים הקצרים (7 ש') והדלילים. וכן, גם לשכוח מאותו בחור אומלל. הרי נחמד שם ב-Mezze, במיוחד כשאין דאגות ושיגעונות בעולם.
אבל אז, בדרך הביתה, שוב ראיתי אותו. הוא ישב במקום אחר, אך עם אותה מטרה-למצוא חברים לשיחה. כל כך ניסיתי להמשיך הלאה, אפילו את הביקורת הזו התחלתי ארבע פעמים בניסיון לכתוב על דברים אחרים, אבל לא הצלחתי. הרחמים הכניעו אותי.
אני לא חושבת שאני אדם רע. אני בדרך כלל משתדלת לא לפגוע. אז אם כל חטאי יהיה שאני מרחמת על אנשים אחרים - so be it. אם למישהו זה מפריע, או נראה לו יומרני, אני אשמח לספק לו את הסיבות שבגללן אני מרחמת גם על עצמי.

Mezze . אחד העם 51. טל' 6299753. פתוח: א'-ה' 8:00-24:00, ו' 8:00- 18:00.

סקס אפיל: לא ממש

אנשים: משוגעים. כמו כולם

עיצוב: פשוט אך אפקטיבי

מצב רוח: עטוף ברחמים

שירות: שורד

הפוך: 9 שקלים

ליד הקפה: תפריט באוריינטציה בריאותית

טיפ: אם אתם בעניין של רחמים עצמיים, לכו על עוגת הפיסטוק

שורה תחתונה: לפחות אני יודעת שכשאני אאבד את זה סופית, ב-Mezze ימשיכו לקבל אותי איך שאני