מסקנות מ"מסיק"

חמש שנים עבד השף אלי מזרחי במטבח של "כתית" עם השף מאיר אדוני. 18 שעות כל יום. "הוא זורם בדם שלי ואני בשלו כשאנחנו נכנסים למטבח" מזרחי מחייך בממזריות. הם הכירו בקורס הטבחות של מלון הולידיי-אין. מזרחי נכנס לקורס באיחור של שבועיים ועם היסטוריה של בלגניסט. הצמידו אותו לחניך המצטיין בקורס, אדוני, ומזרחי הביט עליו בגיחוך "עד לקורס, אדוני היה בדיוק מסוג הטיפוסים שהיו חוטפים ממני". מזרחי הוא דק ומשועשע ולפני הקורס ההוא, התפרנס מציור קעקועים. אבל אז הם הפכו להיות חברים ופתחו ביחד את אחת ממסעדות הגורמה הטובות במדינה, שפעלה בכפר רות ואחר כך בקיבוץ נצר סרני. השף המקועקע התחיל לצייר עם פרודוקטים בצלחות ולהמציא טעמים אמיצים, כמו ציורי גוף לפחות.

אחרי ששני השפים נפרדו, אדוני פתח את כתית במבנה יפה ומשומר בנווה צדק בתל אביב והחל לגבות בה מחירי פרימיום על המנות שלו. "אדוני תמיד רצה להיות בטופ של הטופ" מזרחי אומר. הוא עצמו נשאר בכפר רות ופתח את "מסיק". מסעדה אלגנטית עם אוכל גבוה אבל לא מופרך, שפועלת במבנה רחב שהיה פעם חממה.

הוא מצהיר שהמטרה שלו היא להכין אוכל טוב ומעניין, לתת מעצמו למי שמגיע לאכול אצלו ולהתפרנס בכבוד. לא יותר. לא האגו של השף מונח פה ליד הסכו"ם, כן יש פה מנות מטופלות מאד, ששף יצירתי מתבטא דרכן.

יש ב"מסיק" מנות שמצליחות לחדש. לא דבר שקורה הרבה בנוף שמורכב בעיקר ממסעדנים זהירים. למשל מנה ראשונה של סביצ'ה קוקי סן ז'אק בחומץ קפה פיסטוקים ושוקולד. חומץ קפה? "הטבח שלי הגה את הרעיון לבשל חומץ עם קפה ואז להשרות פולים משובחים בחומץ טוב. אני הרכבתי מנה על הבסיס הזה". חתיכות עדינות מאד של שוקולד מריר מפוזרות על בשר הצדפה העדין והשילוב עם הפיסטוקים מוצלח מאד. בשלב מגש העץ עם הלחם וממרחי הבית התברר שבאמת משקיעים פה. לחם האגוזים ולחמניות השום היו שווים שיוותרו בשבילהם על עיקריות (אם אין לכם כסף) וממרח הפלפלים ושמן הזית-בלסמי עם השום האפוי, היו טריים וטובים.

באופן אלגנטי שכזה הגישו לפני העיקריות כוס קטנה עם מרק כתומים מפולפל. רצינו להחמיא לבחירה בכמון ששדרג את המרק והפך אותו למעניין ועמוק אבל מהמטבח התעטפו בשתיקה ביחס לסוד האמיתי של התיבול ומלמלו משהו על קינמון והל. לגיטימי, אבל היה שם כמון!

כשהשף מטפל בפסטה הוא עושה את זה בעדינות. למשל במנה ראשונה של רביולי דקיק הממולא בגבינת סנט מור ומבלה בצלחת בחמאת סרטנים עם פילה דג, שרימפס וקלמרי. מנה ראשונה איכותית עם חומרי גלם טובים שכיף לשלם עליה רק 52 ש'.

את המסעדה מקיפים שדות ועצי זית וחשיכה גדולה, שהיא מרעננת מאד עבור האורח העירוני. כל זה עשה חשק להישאר עירניים והזמנו דגים למנה העיקרית. בשר אנחנו אוכלים רק כשבא לנו להתמוטט ולהתנתק.

בצלחת הגדולה שכב עלה לזניה פתוח שהיה כל כך עדין עד שהיה עובר סלקציה אפילו אצל הדוגמנית הקנאית ביותר לאיסורי פחמימות. אפשר היה לאכול אותו בלי להרגיש מובסים. בתוכו שכבו שכבות של פטריות פורטובלו שמנמנות, טריות ומטופלות ולידן נתח דג ים בריא. כל אלה ליחכו רוטב של חמאה לבנה ופרמז'ן. המעטפת הקראנצ'ית של עשבי התיבול שעטפה את הדג, הצדיקה נסיעה מתל אביב. הכניסו אותה למחבת בדיוק ברגע הנכון.

מנה של ניוקי ושקדי עגל היתה נחמדה אבל לא כמו מנת הדג. על הסטייקים שלא טעמנו סיפרו לנו שהם מבשר פרה מבכירה שילדה רק פעם אחת וגם הספיקה להניק, כך שבשרה רך ודשן במיוחד.

המלצרים מזגו עוד קברנה סוביניון אורגני של יקב RAMAN. הם היו אינטילגנטים והיין היה ניחוחי במיוחד ובישם את השולחן כולו. שלושה קינוחים קטנים הגיעו על פלטת ציירים מעץ, עם פרחים טריים מסביב. הקינוחים היו נחמדים אבל לא הגיעו לרמה של הקרם ברולה המצטיין שהיה מבוסס על חלב קוקוס ושכב מתחת לכדור של סורבה רימונים. לא היה כל צורך בפיזור הסוכר המסורתי למעלה והבערתו בברנר או במרמלדת התפוחים בווניל שבצלחת. הברולה של הקונדיטורית לימור צ'יקובסקי, יוצאת "כתית" שעובדת ב"מסיק" במשרה מלאה, עומד בפני עצמו ובגאון.

יש ב"מסיק" חדר פרטי ל-25 איש, ארוחות צהריים וערב, ומגבות בד בשירותים. המסעדה סמויה משהו, מרוחקת ומעודנת ומתאימה מאד לאנשים אנינים ממרכז הארץ שלא רוצים שימצאו אותם, או למשועממים ממודיעין שצמאים לבילוי איכותי.

מחירים: ראשונות: 42-52 ש'. עיקריות: 78-123 ש'.
עסקית צהריים: 86 ש'.

מסיק – מסעדת שף בכפר רות. ראשון-שישי 12:30-15:00, 18:30-23:00.
9286671- 08.