לפעמים אני מקנאה בינאי על האמנזיה המתקדמת שהוא מפתח, לפחות אחרי שהוא מערה כמות אלכוהול לא מבוטלת לתוכו. קטעי חיים שלמים נמחקים לו בהינף מרטיני, ואילו אני לנצח נידונתי לזכור את כל השטויות שאמרתי ועשיתי ברגעים הקשים והמעורפלים ביותר. אתמול, למשל, הוא אמר לי שאני חייבת לבוא לראות את הדירה החדשה שלו, כאילו לא עשיתי זאת כמה ימים קודם לכן, עת אספתי אותו למסיבת הפורים המסורתית של חברת ההיי-טק המפוארת שלו, שעליה אני מתעלקת מדי שנה. ולא רק שעליתי לראות את הדירה, גם ביליתי שם שעה לפחות בשתייה ובריקודים.
אני זורמת. אז אני מגיעה בשעת ערב מוקדמת, נאבקת בכלבת בוקסר אימתנית בשם לכה שנובחת את עצמה למוות בחדר המדרגות, ונכנסת לדירה המאובזרת בקריאות התפעלות. ינאי בדיוק מנסה להרכיב שולחן שעליו נוכל לאכול, ומיד כשהוא מוכן, אם כי לא יציב, מגיע אליו בקבוק יין נאה. כדי שהבקבוק לא יחוש בדידות אנחנו מתקשרים למסעדת ZINC ומזמינים אצבעות חלומי בציפוי פנקו (20 שקל); סלט עגבניות עם פטריות, בצל סגול ובוטנים ברוטב בלסמי (25 שקל); ושתי מנות עיקריות -האחת, שניצל עגל ברוטב פלפל בתוספת אורז (43 שקל), והשנייה, פסטה פירות ים ברוטב שום ושמן זית (43 שקל).
הלא יאמן
16 דקות אחר כך השליח כבר מצלצל שנפתח. זמן שיא מעורר התפעלות, ואפילו קצת חשוד. מה, המנות פשוט שכבו על הדלפק, ואיך שהניחו את השפופרת במקומה זרקו אותן אל ארגז הטוסטוס והיידה? כדי לפתור את החידה אנו זקוקים לאוכל, וינאי, בידו פיסת בשר כמחווה של רצון טוב, יורד לדאוג שלכה המשתוללת לא תטרוף את השליח. כשהוא חוזר אנחנו פותחים את הקופסאות ומגלים כמות נכבדת של מזון. מטעימות ראשונות לא נראה כי המנות עמדו וחיכו לשיחת הטלפון שלנו, אלא שמישהו פשוט הכין אותן במהירות שיא.
אז ככה -אצבעות החלומי היו שגרתיות להחריד והגיעו בליווי רוטב ורדרד, שגרתי להחריד אף הוא; סלט העגבניות והפטריות היה מצוין. עשיר בטעם וברוטב; שניצל העגל, שגודלו עצום, התגלה כטעים למדי, אם כי רוטב הפלפל היה סינתטי; ופסטת פירות הים היתה ראויה למאכל ולא יותר. כעסקית צהריים במשרד מדובר באופציה סבירה פלוס, אך לצרכים יותר משובבי לב ונפש - לא ממש.
בעוד אנחנו נוגסים בשלל המנות מתחיל ינאי לספר לי על מסיבת הפורים המעולה שהפיקו החליפות במשרד. לפעמים זה פשוט לא ייאמן שהוא אמיתי. "תן לי לנחש למה התחפשת", אני אומרת לו. "יש לי תחושה שזה משהו שקשור בדת. אולי לנזיר?". הוא פוקח את עיניו בתימהון. לאט-לאט מחלחלת האמת המרה. בייחוד כשאני צועקת עליו: "בן אדם, מספיק עם זה! הייתי איתך שם!". כשאנחנו מסיימים לאכול הוא אומר שבסך הכל היה נחמד. "כן, כן", אני עונה, "אבל מה זה משנה, ממילא לא תזכור את זה מחר".
ZINC. קרליבך 29 תל אביב. טל' 5615282. פתוח: א'-ה' 12:00- 24:00, ו'- שבת 18:00- 24:00.
בקטנה
שירות: המהיר בעולם
זמנים: 16 דקות, אבל אולי זה היה חד פעמי
אריזה: קופסאות קשיחות ונחמדות
בעד: סלט העגבניות-פטריות-בוטנים
נגד: מעט נטול השראה
תמורה לכסף: כן
שורה תחתונה: במהירות הבזינק