פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לעשות או לקנות: חומוס

      אז מה עדיף? לטנף את הבית בממרח האהוב עד שיצא לכם חשק לאכול, או לנסות להבין איפה מוצאים את החומוס הכי שווה?

      חומוס הוא עניין שאין להקל בו ראש. אנחנו מכירים אנשים שיכולים להתווכח שעות בנושא ולא יגיעו להחלטה בחיים. אנשי גל"צ מהללים את אבו חסן ואלה מהצפון לא מוותרים על סעיד. על עניין אחד הצלחנו להחליט: אין חומוס אחד בתל אביב ששווה חירוף נפש, גם אם היא ממש זועקת למעט גרגירים חמים. רוב החומוסיות בעיר הן התפשרות. החלטתי לצאת תיגר אל מול הגאונים האלה שעושים חומוס ומעיפים מאות צלחות ביום ולנסות להכין חומוס טוב בעצמי.

      לעשות

      שקלים: חצי קילו חומוס (8-10 ש'), 360 מ"ל טחינה (10 ש') , 30 מ"ל מיץ לימון (1 ש'), 130 מ"ל מים מינרלים (2 ש'), סודה לשתיה(כ-1 ש') - סה"כ כ- 22-24 ש'

      זיעה: 24 שעות בהשריה, שעה וחצי בישול ועוד חצי שעה של התקנת החומוס.

      תוצאה: שני קילו חומוס טוב, גרגרי, לא מדוייק מספיק, שפריצים של גרגרי חומוס בכל המטבח (מהטחינה) וריח אדיר של סירחון קטניות בבית.

      לקנות

      שקלים : בערך 15 ש' למנת חומוס טובה.

      זיעה: חצי שעת נסיעה באופניים לכיוון החומוס שלי ביפו (ולא, זה לא אבו חסן), או עשר דקות באוטו. לפעמים יש תור ואז תוסיפו לזה בין 5 דקות לחצי שעה.

      תוצאה: קילו חומוס עם גרגרים רכים, מתובלים במידה הנכונה, רכים וחמימים שמתחסלים תוך כמה שעות עם פיתה טריה.

      פסק דין

      מפח הנפש של הכנת חומוס בבית אדיר מכדי לשאת השרייה ממושכת, בישול, הקפת הקצף באדיקות, טחינה ותיבול. לא משנה כמה נסיונות חומוס עשיתי, לא הגעתי לדיוק של הטובים ממני. בסופו של חומוס- המחיר יוצא זהה בסופו של דבר. החלטתי לעשות נסיונות טעימה על חומוסיות, למצוא את הטובה ביותר ולהצמד. רוב הסיכויים שהיא לא תוביל למפח נפש.

      פסק הדין: השאירו את החומוס לאלה שמעבירים את הסוד בירושה. לקנות.