בטעימה השבוע: יינות איכות מיובאים במחיר שלא עולה על 130 שקלים. שני לבנים, מצפון איטליה (אנזלמי סן ויצ'נזו 2010) ומגרמניה (גוורצטרמינר 2008 של גאורג מוסבאכר) ושלושה אדומים משאטונף דו פאפ, צרפת (בואה דה מואן אדום 2009 של שאטו ז'יגוניאן), מעמק הרון בצרפת (פרז'ייה, פונדרש 2009) ומריברה של דוארו, ספרד (איסמעאל ארויו, קריאנזה 2006).
הטעימה חושפת ערכי Value for money נאים ביותר, במגוון אפיוני יינות. מבין הלבנים יש אחד קל ושמח (אנזלמי) ואחד מאסיבי (מוסבאכר). שני האדומים מצרפת חושפים עוצמה וכוח, כיאה לטרוארים מהם הגיעו, ובספרדי, איך לא, תמצאו נדיבות ורכות. לחיים!
את היינות ניתן לרכוש דרך אתר היבואנית, ג'יאקונדה או בטלפון 052-6636638
אבי אפרתי ממליץ על יינות לבראנץ'
אנזלמי, סאן ויצ'נזו 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: לבן חצי יבש מאיזור סואבה שבחבל ונטו, בצפון מזרח איטליה. היצרן פרש מה-DOC המקומי ולכן מתויג היין כ"ונטו ITG". בלנד של 70% ענבי גרנגה, 10% סואבה טורביאנה והשאר סוביניון בלאן, גוורצטרמינר, ריזלינג ושרדונה. בקיצור בלנד של (כמעט) כל מה שאפשר. חצי שנה במיכלי נירוסטה ושלושה חדשי בקבוק. צבע זהוב צלול. אף מתובל. גוף בינוני.
כמה? 90 שקלים.
הכי מתאים ל: מנות קלות יחסית לימים שבהם הקור והגשם מסתתרים.
דבר המבקר: יין חסר יומרה, פשוט ושמח, ששופע ארומות. בחיך הוא נעים וחביב. יין אביב קלאסי (ובחורף המקומי, אפילו כשהוא כבד יחסית כמו השנה, יש מספיק ימים מתאימים ללגום אותו).
VALUE FOR MONEY: שלוש וחצי מתוך חמש.
במילה אחת: חביב.
שאטו ז'יגוניאן, בואה דה מואן רוז' 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: אדום משאטו המשתייך לכפר היין הנודע שאטונף דו פאפ, תחנת חובה לאוהבי יין המטיילים בפרובנס ובעמק הרון (לא לוותר על קפיצה לז'יגונדאס ו-וקייראס הסמוכים). בלנד של גראנאש, סירה ומורבדרה, מגפנים בוגרות (בנות 30) אורגניות וביו דינמיות. צבע אדום עמוק. אף מתובל ועשיר. גוף מלא.
כמה? 92 שקלים.
הכי מתאים ל: כל מה שבשר ועדיף בקדרה. אנחנו שטפנו איתו, בהצלחה יתרה, קדירת זנב שור ביין אדום מרוכז, סירופי כמעט.
דבר המבקר: יין שרירי מאוד, מוצלח במיוחד. פירות בשלים, תבלינים רבים, מורכבות והשתהות נאה ביותר בחיך. לא להאמין שהוא עולה 92 שקלים. היין האידיאלי למסעדות.
VALUE FOR MONEY: ארבע וחצי מתוך חמש.
בתשע מילים: במחיר של יין בינוני במיוחד מקבלים כאן גבר-גבר.
גאורג מוסבאכר, גוורצטרמינר שפטלזה טרוקן 2008
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: לבן חצי יבש מיקב גאורג מוסבאכר, השוכן בעיירה פורסט, באיזור פפאלץ. 100% ענבי גוורצטרמינר. אף פירותי מאד, צבע זהוב עמוק, גוף מלא.
כמה? 100 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים ופירות ים ברטבים מאסיביים. פסטות, טורטליני ורביולי ברטבים על בסיס חמאה וגבינה. גבינות בשלות.
דבר המבקר: גוורצטרמינר חצי יבש, שנוטה במידת מה להתנהג כיבש. פתיינות מתקתקה מינימלית בלבד; כל השאר שרירים, מורכבות ורב רובדיות. אלו היינות שגורמים לאנשים מסוימים, וכותב שורות אלו ביניהם, להשתגע אחר לבנים. תמורה נהדרת ל-100 שקלים!
VALUE FOR MONEY: ארבע וחצי מתוך חמש.
במילה אחת (ושלושה סימני קריאה): עונג!!!
פרז'ייה, פונדרש 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: אדום מהעיירה מאזאן, למרגלות מונט וונטו, פרובנס/דרום עמק הרון. 90% סירה, 10% מורבדרה מכרמים ביודינמיים. היין נעשה ללא תהליכי הצללה וסינון. צבע אדום עמוק. אף עוצמתי. גוף מלא.
כמה? 130 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייקים, מנות מורכבות.
דבר המבקר: למרגלות מונט וונטו נושבות רוחות מיסטרל עזות. היין הזה מרגיש כמו פצצת מיסטרל שכולה אלגנטיות וסטייל. אחרי שהוא נושם שעתיים ונפתח קצת, זה נעשה אפילו יותר מרשים. במילה אחת: אופי. תחשבו על היינות המהוקצעים מלב המיינסטרים של יינות העולם החדש, מקומיים כמיובאים, עכשיו קחו (כמעט) 180 מעלות משם: פרי, כוח, ייחוד, עומק. ביטוי מצוין באמת של זן הסירה.
VALUE FOR MONEY: ארבע וחצי מתוך חמש (כי לא בטוח שיש בנמצא הרבה אדומים מלאי גוף שמספקים יותר איכות מהיין הזה תמורת 130 שקלים).
בשתי מילים: יין-יין.
איסמעאל ארויו, קריאנזה 2006
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: אדום מאחוזת איסמעאל ארויו, בואל סוטיו אשר בריברה דל דוארו, ספרד. מדובר ביין הבסיסי של היקב, המורכב מ-100% ענבי טמפרניו. צבע אדום עמוק. אף פירותי צח שכבר בשלב הזה משדר אלגנטיות. גוף בינוני נוטה למלא.
כמה? 130 שקלים
הכי מתאים ל: הרוך של יינות ספרדיים במיטבם תמיד מפנק נכון בשר טוב.
דבר המבקר: לא יין ענק וגם לא יומרני, אבל ההתיישנות הממושכת שלו והעובדה שבספרד אפשר תמיד לקבל קצת יותר עבור קצת פחות, הופכים אותו למוצלח בקטגוריה שלו. האופי של הטמפרניו בצירוף ההתיישנות יוצרים יין נדיב, רך, ארוך וראוי.
VALUE FOR MONEY: ארבע מתוך חמש.
בשתי מילים: עוצמת הרכות.