שום דבר ממה שקרה לו, לא היה באשמתו. הוא, חסר הריח הפך בעל כורחו לאחד מהריחות הדוחים של האנושות ואויבם של יצורים שונים ומשונים. בעוד הוא טמן את ראשו באדמה בני האדם הפכו את הדיון האמביוולנטי בו ובתכונותיו לחלק מהפולקלור הקבוע של העולם העתיק והעכשווי. שלהי המאה ה-20, עידן המודעות לערכים תזונתיים ובריאות מן הטבע, הפכו אותו בן רגע מהפקעת שכולם אוהבים לשנוא לקליפת השום שכולם אוהבים לדבר עליה.
שום, Allium Satvium, מלווה את האנושות מזה אלפי שנים וככזה קשר בתכונותיו אמונות רבות שבאות לידי ביטוי בפולקלור עד היום. מקורו של הצמח אינו ברור לחלוטין, למרות שקיימת הסכמה רחבה כי כנראה החל את מסעו במרכז אסיה. משם הופץ על ידי נוודים וסוחרים למצרים, הודו ואירופה. לצפונה של אמריקה הגיע השום כנראה עם הכובש הספרדי קורטז סביב שנת 1500. בסין ומסופוטמיה לעומת זאת, נמצא תיעוד לשימוש בשום כבר לפני 5,000 שנים.
השום אינו מוכר לנו כחסר ריח, אך למען האמת הוא אכן כזה עד אשר פוצעים אותו. לאותם מזיקים שרוצים לנגוס בראש השום מצפה הפתעה ריחנית וחריפה אותה גם אנחנו בני האדם מכירים. פציעת תאי הצמח גורמת ליצירת חומר בשם אליצין, תרכובת לא יציבה המגיבה עם חומרים אחרים בקלות רבה. כך בקרב חיידקים, וירוסים ופטריות משתיקה התרכובת את פעולתם של שני אנזימים החיוניים להמשך חייהם ומביאה למותם בטרם עת.
למרות התכונות הרפואיות שנקשרו בשום, ריחו ושאריות ריחו בהבל הפה הפכו אותו פרסונה נון-גרטה בחצרות מלכים וחברי המעמדות הגבוהים. כך למשל המלך אלפונסו מלך קסטיליה (אחת מממלכות ספרד העתידית) העניש אבירים שהעזו להיכנס לחצרו נודפי ריח שום להיכנס שוב משך חודש ימים. היום, אותה ספרד מגדלת כמעט 193,000 טון שום בשנה וכל ספרדי אוכל בממוצע מעל 1.5 ק"ג שום בשנה - אצילים ואיכרים גם יחד.
למעט הסתייגות מריחו, הדעה הרווחת על השום ככלל מאז ומתמיד היא חיובית בסך הכל. יש הרואים בו מזור למחלות שונות ויש הרואים בו פתרון לאיומי ערפדים והגנה מפני עין הרע ואפילו טריגר להבאת מזל טוב בתחומי חיים שונים.
הרומים העתיקים מצאו לשום 61 שימושים שונים, ביניהם תרופה למחלות רבות, ובזמן המגפה הגדולה של לונדון במאה ה-17 הכינו מהשום שיקוי מפתח לריפוי.
אבל ייתכן כי דווקא לואי פסטר הוא שעזר לשום להטביע את חותמו דווקא כחומר מחטא כשנתן לכך גיבוי ב-1858. אולי בשל כך הצבא הרוסי השתמש בשום שימוש נרחב מאוד לטיפול בפצעי חיילים ששירתו בחזית במהלך מלחמת העולם ה-1. מאוחר יותר לאחר גילוי הפניצילין ב-1928 אף ניתן לו הכינוי "הפניצילין הרוסי". גם כיום, נפוץ השימוש בשום כמסייע להפחתת חום, ברונכיט ומחלות חורף אחרות. ישנן לא מעט קבוצות מחקר שאף חוקרות את השפעתו של השום על מחלת הסרטן.
את השום ניתן אף לגלות כדבק חזק במיוחד. כך בארמניה שימש השום, דבק בתהליך ייצור כתבי הקודש בימי הביניים. מיץ שום נמשך על הדפים ואחז בם בחוזקה. כ-15,000 מכתבים אלו מצויים עד היום במוזיאון הכתבים בעיר ירוואן. השום סייע בהגנה מפני מזיקים ושימר את הכתבים בצורה מרהיבה.
אבל האם יכול השום להוות דבק לנישואין? ייתכן. ביוון הקדומה נהגו היוונים להאכיל את נשותיהם שום מתוך מחשבה שריח השום ירחיק מהן גברים אחרים ובכך יבטיח את נאמנותן. ובאזורינו השום אף נהוג כסמן למזל טוב אם נטמן בכיסו של חתן, כל זאת למען חיי נישואין טובים ופוריים.
למרות זאת, האמונה החזקה ביותר הקשורה בשום היא הגנה וחיזוק בפולקלור של עמים רבים. עמים רבים כולל שלנו מאמינים בשום כנגד "עין רעה". אנשים רבים נהגו ונוהגים כיום לתלות שרשראות שום בבתיהם, מנהג שהחלו לקיים מיילדות בחדרי לידה יוונים והתפשט לכל עבר. חיילים רומים, מצרים, ויקינגים ופיניקים אכלו שום בטרם יציאה לקרב כיוון שהאמינו שבכך יגבר אומץ ליבם וחוסנם הפיזי. גם קוריאנים נהגו לאכול שום כבוש לפני כניסה למעברים בין הרים למזל טוב ומתוך אמונה שהנמרים ירחקו מהם.
יש כאלו המשתמשים בשום לטיהור, כך למשל עולי רגל נוצריים בדרכם למקדש ג'יימס הקדוש שבקומפוסטלה (ספרד) נהגו לטהר את מי השתייה שלהם בעזרת שום.
תהפוכות רבות עבר השום במהלך אלפי שנים. השום הפך מאוכל שרק איכרים וחיילים מורשים לאכול לאמצעי מרפא כל יכול. אותו שום שאצילים סרבו להכניס לחצרות בעבר, מעשיר את תבשילי כל העולם בעושר עד ימינו.
ידעתם שיש דבר כזה שום שחור?
מתכונים עם שום
קונפי שום
מתכוני שום של שאול בן אדרת