מסעדת ווסט סייד, שנפתחה לאחרונה, היא חלק מגל שנדמה שהולך ומתהווה כאן לאחרונה: מסעדות כשרות שנקודת המוצא שלהן שונה לטובה מהסטנדרט הנהוג בזירה הכשרה. בעוד שבלו סקיי והרברט סמואל הרצליה, שתי הכשרות החדשות היותר משמעותיות של העת האחרונה, מסומנות כמסעדות יוקרה, ווסט סייד החדשה יומרותיה צנועות בהרבה וכך גם תמחורה.
ווסט סייד ממוקמת במלון רויאל ביץ' היוקרתי והאלגנטי אבל איננה מרגישה כזו. אחרי שעוברים את הלובי והמעלית המפונפנת מגלים חלל מושקע אך מתון יומרות ותפריט שאינו מנסה להמציא דבר. קשה להתעלם כאן מהקונטקסט. החלל הוא יותר חלל של מלון משל מסעדה. המלצרים, על תלבושותיהם השחורות-לבנות, לא ממש דומים לאלו שתמצאו במסעדות, קרוב מאד לכאן. שלא כמו בהרברט סמואל הכשרה, ווסט סייד איננה מוקד העלייה לרגל של בכירי המשק. בערב בו ישבנו שם, ראינו בעיקר קהל דתי מקומי ורק מעט תיירים חובשי כיפות. במילים אחרות, אם בלו סקיי והרברט הכשרה מכוונות לקהל אמיד ולאנשי עסקים המארחים אורחים שומרי כשרות, בווסט סייד יישב יותר, כך נראה, קהל שומרי הכשרות המקומי.
התפריט איננו מתאמץ להיות ייחודי או יצירתי. תמצאו בו את קולינריית ישראליאנה צפויה, ללא פירות ים וללא יסודות חלביים. הסועד החשוף לספקטרום המסעדות הלא כשרות בתל אביב יוכל, אולי, לדבר על בנאליה למקרא התפריט אבל חייבים לזכור את הקונטקסט: לקהל שומרי הכשרות יש מעט מאד אפשרויות ראויות. עוד אלמנט שמבדל את ווסט סייד משאר מסעדות הסצנה הוא ההימנעות החד משמעית ממה שיכונה, בהיעדר ברירה אחרת, קולינריית השוק והכפיים. התפריט בווסט סייד איננו מנסה להגניב. הוא ענייני וסולידי.
לא ציפינו לגדולות ונצורות בווסט סייד. קיווינו, עבור קהל היעד הרלוונטי, שנגלה אופציית הסעדה סבירה, מכובדת ומכבדת. האוכל אכן לא היה מרתק או מסעיר אבל בחלקים לא מבוטלים של הארוחה התגלה אכן כסביר ומכובד, קרי, כזה שאינו מתעמר ומעליב את הפלח הלא מבוטל והמקופח למדי שאמור להיות קהל היעד שלו.
לצד ערכת הלחם הלא רע כלל, שהגיע עם שמן זית וזיתים טובים, הופיעו הראשונות: קרפצ'יו מוסר ים (65 שקלים) וגיוזה עוף (55 שקלים). קרפצ'יו דג ים הוא מנה שלא אמורה להיפגע בשום דרך ממגבלת הכשרות. נתחי הדג הדקיקים אכן היו טריים ורעננים. הם עוטרו בצנונית, זיתים, עגבניות לחות, פלפל חריף ושמן זית. זו הייתה מנה עניינית וטובה. מלית העוף בגיוזה הייתה מעט בנאלית אבל הבצק עצמו היה עשוי היטב. סלט חביב של מלפפונים בשומשום נלווה אליו והסווה את האנמיות המסוימת של מלית העוף.
סלמון בקרמל מירין עם ריזוטו פורצ'יני (105 שקלים) וקונפי שוק אווז (98 שקלים) היו העיקריות. הסלמון סחב לאסיה, עם טעמי מירין דומיננטיים ורוטב סויה מתוק. היו בו גם ריזוטו פורצ'יני עשיר ולא רע בכלל ועלי באק צ'וי. זו לא הייתה מנה אנינה או מעודנת אבל היא הייתה עשויה ללא דופי וסימנה אופציית דג סבירה ביותר. לעומתה, הקונפי, עם ניוקי מושחמים, ערמונים, דלעת צלויה ורוטב רימונים מתקתק, כשל. העסיס של קונפי שוק כהלכתו, העושר של בעל כנף המבושל בשומניו, האווזיות המובהקת, שאין שניה לה, נכחה כאן באפרוריותה. התוספות היו בסדר מסוגן. שוב לא מעודנות או אנינות אבל תקינות. בשר השוק היה אפור וכבוי.
הסיומת, בננות ברולה (37 שקלים), הייתה מהמוזרות שניתן להעלות על הדעת. בתפריט הייתה כתובה כ"בננות ברולה קרם קוקוס ובננות מקורמלות". זה נשמע היה כמו קינוח שבסיסו קרם ברולה עם בננות מקורמלות. בפועל קיבלנו כמה חתיכות בננה שקצה אחד שלהן מקורמל, שלצידן משיכת קרם כלשהו, על בסיס סויה וקצת פירות. אם כל זה לא היה מונח ברוב הדר על צלחת גדולה אפשר היה בטעות לחשוב שמדובר בסוג של הקדמה של לפני הקינוח. במילים אחרות, זה היה קינוח נטול קינוח, מהסוג שלא עלה בקנה אחד עם מידת הנדיבות שקדמה לחלק זה של הארוחה.
הגענו לקו הגמר עם שלוש מנות לא מפתיעות אבל סבירות ונכונות לשיטתן ושתיים שפחות. לא הכל כאן כליל השלמות אבל ניכר שבווסט סייד מנסים בכנות ליצור מטבח תל אביבי כשר וראוי בלי לגעת בשמיים. החלקים היותר טובים של הארוחה מסמנים בבירור שהפוטנציאל לכך כאן קיים. יש עוד, מן הסתם, לא מעט עבודה של ייצוב על הפרק. אם היא תיעשה והאוכל יישר קו עם החלקים הטובים של התפריט, כי אז קהל שומרי הכשרות ירוויח מקום. במציאות הצחיחה של סצינת הכשרות כאן אין זה עניין של מה בכך.
ווסט סייד. רחוב הירקון 19 (מלון רויאל ביץ') תל אביב. 03-7405054. כשר
לכל הטורים של אבי אפרתי
