פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מסע קולינרי של 48 שעות בלונדון

      דב גרינבלט, לונדוניסט מושבע, יצא למסע קולינרי של 48 שעות בלונדון,כדי להכריע בסוגייה: למי מהשפים הכוכבים בלונדון מסעדה מוצלחת יותר, גורדון רמזי או ג'יימי אוליבר? התשובה, מפתיעה

      שעון הביג בן בלונדון (ShutterStock)
      48 שעות של אוכל בלונדון (צילום: ShutterStock)

      אין ספק, החיים מורכבים מפשרות כואבות. לקראת יום הולדתי ה –43 שלי, החל ב – 8 בינואר , זוגתי א' ואני שאלנו את עצמנו היכן נחגוג את המאורע החשוב. כשלא הגענו להסכמה, הגיעה הפשרה – סוף שבוע בלונדון. אני יודע, רחמים.

      רק לאחרונה נפתחו בעיר שתי מסעדות חדשות של שפים בריטים מפורסמים – גורדון רמזי וג'יימי אוליבר, אז החלטנו ללכת לשתיהן – טיסה ביום חמישי, ארוחת צהרים אחת בשישי ואחת בשבת. לשישי בערב הזמנו מקום ליאוצ'ה, מסעדת דים סאם בעלת כוכב מישלן. אם כבר, אז כבר.

      בשני המקרים, של רמזי ואוליבר, מדובר בשני שפים שהפכו מזמן לתאגידי מזון. כל אחד מהם הוא בעל תכניות טלוויזיה, כתב ספרי בישול רבים, לרמזי 11 מסעדות רק בלונדון, לאוליבר 6, לרמזי 3.6 מיליון חברים בפייסבוק, לאוליבר 3.3 מיליון, רמזי הרוויח בשנת 2014 כ-47 מיליון דולר ואוליבר שווה, נכון להיום (על פי פורבס), כ – 400 מיליון דולר. אני די משוכנע שהפעם האחרונה בה אחד מהם החזיק ביד מחבת או מצקת, הייתה ממש מזמן וכיום כל הם מתעסקים יותר בניהול העסק ופחות בשאלות לגבי הטמפרטורה הנכונה לבשר שזה עתה הוכנס לתנור.

      48 שעות במסעדות לונדון (באדיבות המצולמים , דב גרינבלט)
      האיטלקית של ג'יימי אוליבר (צילומים: דב גרינבלט)

      האיטלקית של ג'יימי אוליבר (רחוב דנמן 17-19, פיקדילי)

      מדובר במסעדה ענקית, בעלת עיצוב בסגנון כפרי תעשייתי משהו, הרבה עץ, הרבה אדום, כוסות זכוכית פשוטות, כמו שיש בבית של סבתא וסכו"ם גדול ומאסיבי. ברקע מוסיקה נעימה, בווליום סביר ונוח לאוזן. התפריט די סטנדרטי וכולל מנות חובה, כמו פסטות, פיצות, אנטיפסטי, סלטים, דג היום, מנות צד קטנות, מבחר של עיקריות, בהן גם המבורגרים, סטייקים וצלעות, ומנות אחרונות.

      אני צמחוני ולכן מוגבל מבחינת אפשרויות הבחירה, אז הזמנתי פסטה פומודורו. א' הזמינה מנה זהה. סלסלת לחם במבחר סוגים, בהם לחם רוזמרין, לחם כפרי ולחם לבן מרוח בשום, הגיעה בתוך דקה, כשהלחמים לא התגלו כאחידים ברמתם. הלחם הכפרי היה טרי מצוין, האחרים סתמיים וגם רוטב הזיתים שהוגש לצידם, לא הציל אותם. הפסטה, עם רוטב עגבניות מתוק, שום, בזיליקום ועשבים שונים, הייתה טעימה, ראויה מבחינת הגודל ועשויה היטב (במקור היא מגיעה עם גבינת מסקרפונה ומוצרלה, אבל על אלה ויתרתי מטעמי בריאות). לקינוח הזמנו, בהמלצת המלצרית, עוגת שוקולד שלא הופיעה בתפריט, שהייתה אחת הטובות שאכלתי בחיי, אם לא הכי טובה. מתוקה מתוקה, נימוחה בפה וניכר שהשוקולד בה הוא איכותי.

      לסיכום: ביחד עם בקבוק מים מינרליים גדול, הארוחה יצאה 34פאונד. כולל טיפ של 5 פאונד, גירדנו את ה - 40 פאונד מלמטה. ממש לא נורא. בשורה התחתונה - השירות טוב ומהיר, האוכל סביר והמחיר לא קורע את הכיס. לבוא לכאן לאכול בעיקר כדי להגיד שסעדת בחדשה של ג'יימי אוליבר, ולא בגלל האיכות יוצאת הדופן.

      לאתר המסעדה

      איך להגיע: כשיורדים מאוקספורד, על ריג'נט, לכיוון כיכר פיקדילי, בצד השמאלי של הרחוב, פונים שמאלה אחרי החנות של מנגו, לרחוב גלאסהאוס, ממשיכים ישר כשתיים - שלוש דקות הליכה, וברחוב שרווד פונים שמאלה. המסעדה נמצאת מצד ימין, על שרווד פינת דנמן סטריט.

      קובורג בר, רובע מייפייר

      לפני ארוחת הערב, הלכנו לשתות יין בקובורג בר, הבר של מלון הקונאאוט, בלב רובע מייפייר היוקרתי, המקום המועדף עלינו כבר שנים (קרלוס פלייס, מייפייר). שירות ומקצועיות ללא תחרות, מבחר גדול במיוחד של משקאות, הכולל את היין האהוב עלי – פינו נואר מבורגונדי, במחיר של 20 פאונד לכוס.

      לאתר המקום

      48 שעות במסעדות לונדון (באדיבות המצולמים , דב גרינבלט)

      יאוצ'ה (רחוב ברודוויק 15-17)

      זו מסעדה גדולה, בעלת שתי קומות, אחת בקומת הרחוב והשנייה בקומת המרתף, שם ישבנו והיא גם המומלצת יותר. העיצוב של המסעדה הוא מרהיב והאווירה בה מחשמלת. בין השולחנות לבר מפריד אקווריום ארוך וצר, בעל דופן כחולה, מוטיב החוזר על עצמו במסעדה, עם מבחר נאה וצבעוני של דגי נוי. הקהל מגוון - זוגות מבוגרים, צעירים, אסייתיים, מקומיים ואפילו עברית שמענו בשולחן מאחורינו.

      התפריט כולל מנות מאודות, מטוגנות, אפויות, מרקים, מנות צמחוניות וכאלה הממולאות בבשר, מנות של אורז, של אטריות וקינוחים . הזמנו מנה גדולה של אורז עם ירקות, מרק חמוץ מתוק של פטריות וארבע מנות דים סאם, שבכל אחת מהן 3 חתיכות – שתי מנות של כיסונים מאודים, ממולאים בירקות, ועוד שתי מנות של כיסוני גינה ירוקים, גם כן מאודים. המרק היה חריף באופן קיצוני, עד שהתקשיתי לאכול אותו. בלית ברירה, ערבבתי אותו עם האורז, מה שהפך אותו לאכיל מבחינת רמת החריפות ולטעמי אף לטעים ועשיר יותר. מנות הדים סאם היו אסתטיות להפליא, יפות, מדויקות וטעימות ביותר. עשויות בדיוק במידה הנכונה, לא חריפות ולא מתוקות, איזון מושלם בין טעם הבצק והמילוי ובקיצור - תענוג עילאי ועונג צרוף בכל ביס.

      לקינוח הזמנו שתי מנות שוקולד – עוגת שוקולד במרינדה של צימוקים וליקר ומעין מוס שוקולד ברוטב יסמין ודבש, שמרוב יופיין על הצלחת, כמעט ולא היה נעים לנו לאכול אותן. אבל כשעשינו זאת והרסנו את יצירת המופת הקולינרית שהוגשה לנו, לא התחרטנו. הן היו טעימות בטירוף והיוו סיום הולם לארוחה מושלמת.

      לסיכום: כולל טיפ של 13 אחוז, שילמנו 63 פאונד. בשורה התחתונה - בפעם הבאה שאתם בלונדון, הזמינו מקום מראש, רוצו לשם ואל תעזו לוותר. למען האמת, המסעדה כל כך טובה, האוכל בה כל כך משובח, האווירה שם כל כך כיפית ומהנה, עד כי שווה לנסוע ללונדון רק בשבילה.

      לאתר המסעדה

      איך להגיע: כשיורדים מאוקספורד פינת ריג'נט לכיוון פיקדילי, פונים שמאלה לגרייט מלבורו סטריט, ימינה למדרחוב קרנבי ושמאלה בהמשך, לרחוב ברודוויק. המסעדה נמצאת מצד ימין, בפינה עם רחוב ברוויק.

      48 שעות במסעדות לונדון (באדיבות המצולמים , דב גרינבלט)
      מתנת יומולדת מגורדון רמזי

      המסעדה של רמזי: הדון סטריט קיטצ'ן (רחוב הדון 3-9)

      המסעדה של רמזי, המוגדרת באתר שלה כמסעדה אירופאית מודרנית, היא גדולה, בעלת עיצוב מוקפד ויוקרתי, שילוב של שולחנות שיש ועץ, לצד ספות עור ירוקות וחומות. המטבח פתוח, הכוסות איכותיות והסכו"ם יפה ועדין.

      במסעדה מנות ראשונות חמות, כמו מרקים, כנפי חזה עוף, ריגטוני וצדפות, ראשונות קרות, כדוגמת קרפצ'יו, טרטר טונה, סרטנים וסלט קיסר, מבחר עיקריות, בהם המבורגרים, צלעות, תרד אפוי ולובסטרים, מנות על הגריל, כמו עגל, כבש וסטייק, ומנות צד, בהם צ'יפס, פירה, ירקות ירוקים מאודים ומקרוני בגבינה.

      הזמנו מרק ארטישוק ירושלמי, אני לקחתי ריגטוני, המגיע בדרך כלל עם תוספת של גבינת מוצרלה וגבינת פקורינו, עליהן, כמובן ויתרתי, א' בחרה בקנלוני ממולא בתרד, ארטישוק וריקוטה, הוספנו צ'יפס וגזר אפוי במרינדה של דבש. לחם משובח הגיע דקה אחרי שישבנו, חם מהתנור וטעים. ביקשנו וקיבלנו מיד מנה נוספת ממנו. המרק היה עשיר, סמיך ומאוד טעים. שתי העיקריות היו טובות, לא יותר מזה, הצ'יפס היה גדול ועשוי היטב והגזר הייתה מנה מעניינת ויוצאת דופן. למנה אחרונה הזמנו טארט אפרסקים חם, שגם כן, היה טוב, אבל לא ראוי לציון מיוחד, ובהפתעה קיבלתי שני משולשי בראוניז שוקולד, על צלחת עליה נכתב happy birthday באמצעות רוטב שוקולד. הבראוניז היו טובים אבל סטנדרטיים כמו שניתן למצוא בכל בית קפה איכותי, אבל מה שחשוב במנה הייתה ההפתעה, לא הטעם. השירות היה מהיר, מקצועי וידידותי ועל כל זה שילמנו, כולל טיפ, 69 פאונד.

      לסיכום: מעניין ומפתיע.

      לאתר המסעדה

      איך להגיע: כשיורדים מאוקספורד פינת ריג'נט לכיוון פיקדילי, בצד הימני, הדון סטריט נמצא בין סניף של הבנק hsbc לבין זארה הום. פונים ימינה והמסעדה נמצאת כעבור 30-40 מטר, מצד שמאל.

      48 שעות במסעדות לונדון (באדיבות המצולמים , דב גרינבלט)

      לסיכום - בתחרות בין שני השפים המפורסמים, ההכרעה היא ברורה: גורדון רמזי 1, ג'יימי אוליבר 0, אבל אין ספק, יאוצ'ה עוקפת את שניהם בסיבוב.

      כמה שעות לפני הטיסה חזרה, ישבנו לנוח מעט בבר של מלון הקלרידג'ס, כדי לשתות תה של אחר הצהרים (ברוק סטריט, מייפייר), כפי שאנחנו עושים תמיד. הזמנו, כרגיל, קנקן של תה ירוק, המגיע בליווי כמה עוגיות קטנות וטעימות במיוחד, אותן אופה גורדון רמזי, ההוא מלמעלה. המחיר: 18 פאונד.

      לאתר

      התחלנו את החופשה בארוחת ערב ברביעי בתל אביב, בבינדלה, למחרת, לפני הטיסה, סעדנו בצהריים בהוטל מונטיפיורי, בשישי בצהרים בג'יימי אוליבר, בשישי בערב ביאוצ'ה ובשבת בצהרים בגורדון רמזי. "מה תרצו - חביתה או סנדוויץ עם חומוס'", שאלה אותנו הדיילת בטיסה חזרה לארץ. נו, באמת.