פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מגזינו: האוכל כשחקן משנה

      אם לא תחפשו קולינריה גדולה במסעדת מגזינו החדשה של האחים ירזין בת"א, תגלו מקום בילוי מוצלח וסימפטי שמספק את הסחורה עם הרבה סקס אפיל

      מנות במסעדת מגזינו (דרור עינב)
      פיצה. לב התפריט כאן (צילום: דרור עינב)

      קבוצת המסעדנים בהובלת האחים יורם וארי ירזין היא אחת הוותיקות והרציניות בתחום. ברזומה שלה הרבה מאד מסעדות, רבות מהן מוערכות מאד, והבנה מצוינת ברזי התחום: רשימה חלקית לאורך שנים רבות: פסטהלינה, עד העצם, בירנבאום ומנדלבאום, צ'ימיצ'נגה, זוזוברה, קפה איטליה, רשת 'מוזס' ועוד היד נטויה. בעלי הזיכרון מבין הקוראים יודעים בוודאי לסמן ברשימה זו כמה וכמה מקומות איכותיים, משמעותיים בהחלט לסצינה דאז ומשמעותיים גם בדברי ימי המסעדנות בישראל.

      בשנים האחרונות שינו הירזינים כיוון. לא עוד מסעדות גסטרונומיות (ע"ע צ'ימיצ'נגה), מסעדות קונספט (פסטהלינה) ושאר מקומות מושקעים. במקום מקומות בהם הקולינריה היא ערך מרכזי, שינתה הקבוצה בראשותם את אופי מקומותיה ב-180 מעלות כמעט. במקום מסעדות פותחים שם מזללות – מקומות קטנים, צנועי יומרה, עם אוכל פשוט ותמחור מתון; כאלו שהבילוי בהם שווה כמעט לכל נפש. אלו מקומות שבעליהן אינם משקיעים ממון עצום בהקמתם, בשונה ממסעדות רציניות יותר. כישלון אפשרי שלהם אינו מהווה קטסטרופה כלכלית ובכייה לדורות לפיכך. ברשימת המקומות הללו, בעצם יותר קיוסקים עם אוכל ממסעדות, אפשר למצוא בין היתר את הטאקרייה, מקסיקלי, אנג סו (שנסגרה) ועוד.
      מגזינו החדשה איננה עוד קיוסק ירזיני טיפוסי. ראשית, היא גדולה יותר. גם אם האוכל בה פשוט לגמרי – פסטות, פיצות ועוד קצת, – המיצוב שלה אינו מזללתי. מדובר, קודם כל, במקום בילוי, כזה שיוצאים אליו לספוג אווירה. ככזה, הוא מספק את הסחורה בהצלחה יתרה. המיקום שלו ברחוב מנחם בגין, סוף העולם שמאלה מאז החלו עבודות הרכבת הקלה בתל אביב, מקנה לו, בלילה לפחות, אפיל אקס טריטוריאלי נאה. החלל התעשייתי, עם העמודים החשופים מצטרף למיקום ומביא ביעילות אווירת "אוף סנטר" שכזו, ארבע דקות הליכה מלב העיר.

      מנות במסעדת מגזינו (דרור עינב)
      כבדים אליו פפורנצ'ינו. החריפות שברה כל איזון הגיוני (צילום: דרור עינב)

      יש משהו בהחלט מגניב באווירה של מגזינו וזה בעיני עיקר קסמה, הלגמרי לא מבוטל. אוכל? אה, כן. גם הוא שם אבל תפקידו בעלילה לא ממש מרכזי. תפריט בסיסי לגמרי, זול בעליל. ללא עיקריות בשר, דג או פירות ים.

      פיצות הן לב התפריט כאן כשלצידן פסטות וחברים נוספים, לא רבים. הירזינים לא חוזרים, אם כן, לימי צ'ימיצ'נגה, בהם היו עמוד האש ההולך לפני המחנה הקולינרי בישראל במונחי השקעה באוכל. אבל יש גם חדשות טובות: החפפנות המופגנת, המבאסת, שסיפקו בשנים האחרונות יותר מידי מקומות שפתחה הקבוצה, אינה חלק מהמשחק. כמו על תלמידים אינטליגנטים עם נטייה לחוסר השקעה ועצלות, אפשר לומר על הירזינים בוורסיית מגזינו: הם רק צריכים לרצות.. האוכל אמנם פשוט, אבל עשוי היטב מסוגו, לא מחופף כלל. שלא כמו במקסיקלי או אנג סו מנוחתה עדן, הוא לא פשטני ומקומם מז'אנר 'אתם לא משלמים הרבה אז תקבלו ממש מעט'. חידוש מרענן בהחלט.

      הגענו בערב אמצע השבוע והמקום המה. הצצנו בתפריט הבסיסי, שכלל לא מנסה לספק ארוחה שלמה במובן המקובל. המלצר הסביר שחלוקה לראשונות-עיקריות איננה העניין כאן. מזמינים הכול ומה שמוכן במטבח – יוצא. וכך, ראשון הגיע סלט מגזינו (38 שקלים) על בסיס חסה, פרמזן, לימון ופלפל שחור – סלט הכי בסיסי, טריוויאלי במרכיביו, אך רענן, ללא ומתובל ללא עודפי לימון או פלפל שחור.

      אחריו עלתה ובאה מנת כבדים אליו פפורנצ'ינו (38 שקלים) – כבדי עוף המתוארים בתפריט כמי שמוגשים עם "מלא שום, מלא צ'ילי, פטרוזיליה". התיאור אכן מדויק. כבדי העוף נצרבו אמנם במדויק לנקודה בה היו אדמדמים דיים אבל ריבוי הצי'לי היה מופרך. היא לא הייתה סתם חריפה באופן שמוסיף את הצביטה הנכונה. החריפות שברה כל איזון הגיוני ופגמה בה במובהק. טוב יעשו אנשי מגזינו אם ימתנו אותה מעט.

      מנות במסעדת מגזינו (דרור עינב)
      המנה הטובה בארוחה. טארט לימון (צילום: דרור עינב)

      שרימפס בורגר (48 שקלים) ופיצה ארוגולה ופקורינו (48 שקלים) היו ההמשך. השרימפס במנת ה"בורגר שרימפס" לא היו קצוצים למעין המבורגר סי פוד. שרימפס שלמים היו שם, על לחמניה, עם איולי צ'ילי ומייפל, חסה, צלפים ועגבנייה. כל רכיבי בורגר הבקר, עם כמה שרימפס לא יותר מסבירים ברמתם. המסביב הוא שנתן כאן את הטעם. זו הייתה מנת נשנוש סבירה.

      הפיצה, עם רוטב עגבניות, מוצרלה, ארוגולה ופקורינו, הייתה טובה. בצק ראוי, רוטב, מוצרלה במצב צבירה נכון ופקורינו בכמות סבירה. זו אולי לא פיצה שקורנת מצוינות אבל היא בהחלט בסדר.

      חלקנו טארט לימון (38 שקלים) שהיה המנה הטובה בארוחה. עם חמצמצות במידה הנכונה, קרמיות נעימה ומגע מליחות מאזן וטוב בבסיס. על בסיס המנות הללו ולא כולל שירות ושתייה, השארנו 216 שקלים. נכון, יותר משזו ארוחה לזוג רעב זו ערכת נשנושים ללוות בה לגימה (ואגב, אם כבר לגימה, טוב יעשו אנשי מגזינו אם ישקיעו בתפריט יין משמעותי קצת יותר); אבל ככזו היא נעימה וסימפטית. אל תחפשו קולינריה במגזינו. זה לא שם המשחק שם. אפשרות לבליינות נחמדת יש, לעומת זאת, בהחלט. לאוכל, כמו בטקס פרסי האוסקר, מוענק בזאת ציון לא רע; זאת על תפקידו כשחקן משנה.

      רחוב מנחם בגין 21, תל אביב. 03-7570535

      לכל הטורים של אבי אפרתי

      חשבון

      מגזינו (עיבוד תמונה)