על אף העובדה שיותר מסעדות כשרות נפתחות בזמן האחרון, אין ספק שהמשבצת הכשרה בתל אביב ובישראל כולה עדיין נתונה במצב של חסר משמעותי. יש מעט מסעדות כשרות כאן ובוודאי שמעט כשרות ראויות. דקל לוי ואורן שם טוב מריצים בשנים האחרונות בהצלחה את גשן מסעדה כשרה ברחוב נחלת בנימין, מול המזללה וכתית עליהן השלום ובסמוך לברוט, תבדל"א.
לפני מספר שבועות פתחו לוי ושם טוב את כנען הכשרה, בצמוד למגדל שלום. הרלוונטיות של הלוקיישן ברורה. ביום הומה האזור בעובדי המשרדים שבמגדלי הענק בסביבה. בערב, הוא חלק מהלב הפועם והמבעבע של קצה שדרות רוטשילד, בואך נווה צדק. רשימת שכנים חלקית: דא דא ודא, פרונטו, בר א וין, מקום של בשר, סופרה, רוטשילד 12, סוסו אנד סאנ'ז.
בדיוק כמו בגשן המצליחה, גם בכנען יש חלל לאירועים. ואכן, בערב בו אכלנו שם, המה החלל הפנימי, המופרד בחלון משאר המסעדה, מסועדים באירוע פרטי, כנראה מפגש עובדים. האם זה מגניב להגיע לבילוי של ערב במסעדה שאיננה נטולת יומרות ולפגוש עובדים ממחלקה זו או אחרת בבנק? לא בדיוק. מצד שני, כל כך הרבה חללים בכל כך הרבה מסעדות עומדים בחודשים האחרונים מיותמים; מי אנו שנשפוט. בשוק כה קשה, פרקטיות היא ערך שאין לבוז לו.
הגענו לכנען בערב של אמצע השבוע. בחלל הפנימי היה עמוס למדי והושיבו אותנו בזה החיצוני בעצם מן סגירת חוץ שכזו, הפונה לרחוב. בפנים מעוצב כביסטרו מודרני. בחוץ לא כל כך מעוצב ועיקר הנוף כולל את סניף אופיס דיפו ממול והאוטובוסים החולפים. יש הקשרים מוצלחים יותר לסעוד בהם ארוחת ערב, בתקציב שאינו בהכרח עממי.
הגיע התפריט. בשר, דגים, ירקות. קצת יותר מגוון לכיוון הימי מגשן הקרניבורית. יצירתיות גבוהה אין אבל הצהרת כוונות לאוכל קלאסי מוקפד, עם פה ושם נגיעות מודרניות וקריצות לצרפת לאיטליה ולאגן הים התיכון, יש ובהחלט.
פתחנו עם מנות מם הים: סביצ'ה לוקוס (58 שקלים) וקרפצ'יו בר ים (46 שקלים). הכשרות לא מטילה מגבלה על דגים ואין סיבה הקשורה לחומרי הגלם שאלו לא תהיינה מנות ראויות. הלוקוס במנת הסביצ'ה היה טרי, רענן וטוב. מסביבו, בפרזנטציה של מסעדה פרנסאווית מפעם, היו רוטב פלפל צהוב, אצת נורי קריספית, איולי לימון פרסי ו-וואסאבי. קצת יותר מידי שומניות הייתה שם, שהפריעה לרעננות הדג אבל סה"כ חיבור הטעמים היה בסדר. גם בר הים בקרפצ'יו היה ראוי. תוספי זרעי העגבניה, תחמיץ המלפפונים, הצ'ילי והעשבים, לעומת זאת, היו מעט בנאליים.
הצצנו שוב בתפריט ומנת טורטליני רבוך בקרם תירס (46 שקלים למנה קטנה, 68 שקלים לגדולה) עוררה את סקרנותנו, כסוג של מבחן לטכניקה, ליד ולהתמודדות של השף עם מגבלת הכשרות. הזמנו אותה על תקן מנת ביניים והיה די 'ככה'. בצק בסדר, מלית בנאלית, עודפי מגע גס של שמן כמהין וקרם תירס לא מוצלח על תקן תחליף שמנת.
המשכנו לבשר. שיפודי האנגוס (98 שקלים) הפתיעו לטובה. זה לא היה באיכות מרהיבה אמנם אבל גם לא ציפינו לכך. לאיכויותיו של בשר כשר, טוב ככל שיהיה, יש תקרת זכוכית. מי שמתאכזב מבשר כשר כי הוא לא עומד בסטנדרטים המקובלים בהאדסון למשל, אינו מבין את הז'אנר ולוקה בבניית מערך ציפיותיו. בהתחשב במגבלות, אם כן, השיפוד היה באמת בסדר. לבשר היה אופי ועומק והוא הגיע מידיום כמו שביקשנו ובמינון נדיב. שלוש צלוחיות התוספות, לעומת זאת, נראו כאילו נחתו בכנען מציביליזציה אחרת. היו שם צ'יפס בינוניים ומטה, סלט קולסלואו גרוע, ופריקה עשבי תיבול שלא הרגיש כמו הדבר הכי טרי שיצא ממקרר המסעדה. שלא כמו הדגים בראשונות, שקרנו טריות והקפדה בשמירה על חומרי הגלם, הסלטים האלו הרגישו כמו החיפוף בהתגלמותו, וחבל.
עוד חבל שאיכות הבשר במנת הסטייק אנטריקוט (130 שקלים) הייתה טובה פחות. העומק והאופי בהם ניתן היה לחוש, למרות המגבלות, בשיפודי האנגוס, חסרו בסטייק. הוא לא היה רע אבל לא התרומם מעבר לבינוניות, אף אם הוגש במצב הצבירה המתבקש. כמו בשיפודים, גם כאן, התוספת פירה, הייתה סתמית.
חלקנו קינוח "סושי קוקוס" (40 שקלים) רולים של קרם וניל-קוקוס עטופים בשכבות שוקולד טראפלס עם כדור גלידת וניל ליד. היה קצת מתוק מידי אבל לגמרי סביר בקונטקסט המורכב של התמודדות עם קינוח כשר במסעדה בשרית.
האוכל בכנען, עיניכם הקוראות, אינו חף מחסרונות. את אלו מהם הקשורים במגבלות הכשרות אין דרך לשנות. התנודות ברמת הביצוע, לעומת זאת, חייבות להתייצב. ובאותה נשימה, אי אפשר להתעלם מהיסודות החיוביים בארוחה. שיפודי האנגוס היו מהמוצלחים שאפשר למצוא במגזר, איכות הדגים בראשונות הייתה משכנעת וגם הקינוח צלח את מגבלות הכשרות. יש לקברניטי כנען כמה וכמה דברים לעשות עד שתהיה זו מסעדה טובה מסוגה. כרגע אפשר לדבר על פוטנציאל חיובי עם קריאה ברורה למקצה שיפורים.
כנען. אחד העם 14 תל אביב, 03-7460460. כשר
