זה התחיל בסטטוס בפייסבוק בשלהי השנה שעברה. תקציר: אנחנו באגסי, של השפית חיה קלור, אתם מכירים כבר, והפכנו לכשרים. למה? ככה. ולא, לא חזרנו בתשובה. פשוט ככה הרגיש לנו. להחליט באופן מודע להפוך עסק מצליח שרוב הכנסותיו מגיעות משבת לעסק כשר, זה, איך לומר? צעד משמעותי קצת יותר מלמשל, להיות דוגמנית שמספרת בראין שהיא נורא מתחברת למסורת ומשתדלת להפריד בין החלב לבייקון. בעולם בו מעל תשעים אחוז מעסקי האוכל נסגרים, ויתור שכזה משול להתאבדות קולנית. העניין הוא שאותו סטטוס עורר אמוציות משלל נאורים בשנקל שהתפלצו בקריאות שעוד רגע כמעט והפכו ל'הזדעזעי ארץ ומלואה'. דיברו על כפייה והשתלטות ושטיפת מוח וקורא שהיה מתפרץ באמצע יכול היה להישבע שעדת חב"דניקים החלו לחטוף שפים באישון ליל ולמול להם את המולים. רוב אותם נאורים הפכו באותו סטטוס, באחת, לחמות נזעמת, גאוות פולין: "פה? פה לא נדרוך יותר".
מספר חודשים לאחר מכן, מה אתם יודעים, פלורנטין עדיין חילונית להפליא. יותר מזה, נראה שבאגסי מחזיקה יופי. העיצוב נשאר אותו הדבר, המלצרים נשארו גם כן והם אף הסתגלו למראות חדשים שכוללים גם כיפות וכיסויי ראש.
והתפריט? להתראות סלט פרמזן ונתחי עוף, אדיוס צ'יזבורגר ושות'. נשאר עם הגרסה המופרדת, אם לא אכפת לכם. הביקור בשעת צהריים עם חבר כלל פילוס קל אל מקום פנוי והתקלות בתפריט שהוא אמנם חדש אבל עדיין לא אמור להגיע על מסמך וורד דו צדדי ולא מנוילן. ופה הזמן של באגסי לפעול בזהירות, שכן קהל שומרי הכשרות והדוסים בפרט כבר מזמן לא מסתפק בסטייק פרגית שמקבלים בחתונות וקצת אורז או יציאה חד-יובלית למסעדה עם קופון דהוי והתחלקות במנות, העיקר שיהיה כשר. הקהל הזה כבר מזמן התבגר, יותר הרבה יותר ומחפש איכות. והאיכות בבאגסי נמצאת והיא נהדרת, אבל גם לא ממש אחידה.
בואו ניקח לדוגמא את החציל הבלאדי השרוף, הנפוץ שבמנות הפתיחה בארצנו. הסלט קצוץ ערבי דק, הטחינה על גבול הגולמית, המון בצל סגול, המון לימון כבוש ועגבניות והמון המון פשטות במנה מצוינת ומנערת יופי לפתיחה. לעומת זאת הכבד הקצוץ על טוסטוני השום הגיע בכמות גדולה מדי. וכאמור, מרוחה קומפלט על הטוסטונים (ויסלח לי השום שנשאר בעיקר בתפריט). למה להתחכם ולא להפריד ולתת לנו למרוח לבד את הכמות שנרצה? זאת לא נדע. העניין הוא שאם הכבד היה טיפה מתוק מדי, יחד עם מטבל 'סוכריית השרי' כבר קיבלנו את מיילי סיירוס בגרסה התמימה והלבושה טרם עידן הקפיצות המעורטלות על כדורי מתכת. ירדנו? הנה מנת המרגז שרקוטרי שתעלה אותנו שוב ותהיה טובה ופשוטה ומהנה ואפילו נשכח לה את זה שהסלט מזכיר באופן מחשיד את זה של החציל. פשוט טעים. רמה גבוהה. ונכון, במקור השרקטורי הורכב לו מחזיר, אלא שעכשיו, נו, לא כל כך רלוונטי.
המגמה נמשכה גם בעיקריות. מהתפריט הקודם בגרסת השייגעץ נשמרו מספר מנות שעברו גיור, ואחת מהן, שגם הוזמנה תודות לחבר השייגעץ בעצמו שקצת התגעגע, היא 'תבשיל אהבה בשר עגל'. קל לפשל בבישול ארוך עם יין אדום שעלול להפוך הכל לסוג של ריבת בשר שכבר פגשנו במסעדות יקרות בהרבה, אבל בבאגסי צלחו את המהמורה עם בישול מתוק במידה, הגשה יפה ובשר שהצליח להישאר רך וגם לא להתפרק לרסיסים. הצלחת השנייה, כנאפה בשר טלה, שוב חזרה להתחכמות: בשר הטלה מבעד לקדאיף (היבש בחלקו) הזכיר בדיוק את הבשר שמקבלים במנת חומוס בחומוסיה טיפוסית, אבל בלי תיבול מספיק. ולא, העגבניות החריפות לא אמורות להציל את המנה למרות שזה קרה. וגם אותה טחינה-כמעט-גולמית מצוינת.
הכרזות כמו 'באגסי שומרת על הרמה' לא יגיעו מהמדור הזה, כי אין כאן מושג ירוק איך הרגיש לו התפריט המקורי, זה עם הבשר והחלב רחמל"צ. מה שכן, הכרזה אודות מקום מעוצב, נעים ועם תפריט מהנה מספיק כדי להגיע אליו בפלורנטין מגיעה גם מגיעה. אולי ריענון קל של התפריט יעזור לשמור על רמה אחידה מהצד העליון. ואותם נאורים שכף רגלם כבר לא תדרוך שם? נו, מזל. בינתיים נראה שצפוף שם מדי בין כה וכה.
באגסי. פלורנטין 26, תל אביב. 03-5109952. כשר
