סבסטיאן היא אחת המסעדות הוותיקות באיזור השרון. היא הוקמה בסוף שנת 2003 באיזור התעשייה של הרצליה פיתוח על ידי קבוצת המסעדנים המובילה את קפה נואר בתל אביב. המון מסעדות נפתחו ונסגרו בזמן הזה באיזור, שבשנים שחלפו מאז גם שינה אופיו: פעם פתחו בו גם מסעדות עם אופי וייחוד (פנגיאה למשל, שהוביל בשעתו רועי סופר, מהמסעדות הטובות ביותר בישראל אי פעם); בשנים האחרונות פותחים שם במקרה הטוב מסעדות גנריות.
סבסטיאן, ששרדה את כל השנים הללו, שייכת למסעדות מהסוג הגנרי. מדובר בבראסרי, שמתכתב בבירור עם הבראסרי באבן גבירול מבחינת אווירה, המגיש את מנות התמיד של מסעדות מהסוג הזה כאן. קצת צרפתי, קצת איטלקי, קצת ים תיכוני וגם- איך לא - המבורגר/שניצל. לאורך שנים בישלו בסבסטיאן אוכל תקין, מוקפד ועשוי היטב. לצד האווירה המדוגמת, שאין לה אח ורע בגזרה המדוברת, זו הפכה להיות אופציה מועדפת כשרוצים לאכול 'בסדר' בהרצליה. אולי לא היה שם מרתק אף פעם אבל זה בהחלט עמד בסטנדרטים ראויים והצדיק יציאה מהבית לאכול קל"ב, להבדיל מנסיעה לתל אביב, לאנשי האזור.
לכל הטורים של אבי אפרתי
חזרנו בשבוע שעבר לסבסטיאן לאחר תקופה ממושכת שלא ביקרנו שם. קיווינו למצוא בראסרי לא הרפתקני אבל עשוי כמו שצריך, כמו שזכרנו. מצאנו מסעדה הומה סועדים שמיטיבה לספק את חוויית הבראסרי המודרני. יפה שם ונעים שם, התאורה מקסימה, האקוסטיקה נהדרת, קצב הגעת האוכל מהמטבח משביע רצון וצוות המלצרים יעיל, ענייני ונעים. במילים אחרות, בכל הנוגע לאריזה, סבסטיאן היא יופי של מקום. כמה חבל שיש מעט מאד, אם בכלל, מילים טובות לומר על האוכל.
היינו שלושה ופתחנו עם קובנייה טונה אדומה (62 שקלים), טטאקי פילה בקר (63 שקלים) ועגבניות שדה ומוצרלה בפאלו (52 שקלים). הקובניה, על קרוסטיני עם איולי אורגנו, התגלתה יותר כטבולה. היה בה הרבה בורגול, מעט מאד טונה אדומה עם טעמי חמצמצות עזים מדי, בולעניים. זה לא היה טעים כל עיקר. טטאקי פילה הבקר הגיע כנתחים, מועטים יחסית, בסלט מלפפונים עם אצות היז'יקי. באותה פורמולה של מנת הקובניה, גם שם היה מעט בשר, מאיכות שרחוקה מלהרקיע שחקים, והרבה יותר מלפפון ואצות. הטעמים, עם הטיית אסיה, לא דייקו. מישהו לא נגע נכון בערכת הרטבים. זו הייתה מנה מקושקשת, לא ממש מוצלחת.
עגבניות מכמה סוגים היו בסלט אבל גם איכותן לא הרקיעה. הן לא היו שיא הטריות. היו שם גם מוצרלה ואנשובי על לחם קלוי אבל בעיקר הנגיעה הפשוטה בסלט, עם שמן זית ומלח, לא הצליחה לדייק. מדובר בעניין של ביצוע נטו, של טבח. חוט השני הזה, של ביצוע רחוק ממוקפד, עבר בין כל הראשונות.
המשכנו לקבב שוק טלה (72 שקלים), סטייק צלע לבן (82 שקלים) ופילה סלמון (88 שקלים). הקבב, ארבע קציצות, ישב על לאפה דקה ועליה יוגורט. בצד היו ירקות צלויים וסלט עשבים. ארבע הקציצות היו בדחיסות הנכונה, עם מידת האדמומיות המתבקשת ותובלו ללא דופי. החיבור שלהם לבצק וליוגורט עשה את העבודה. סוף סוף מנה מוצלחת. חבל שהבאות לא היו כאלו.
סטייק צלע לבן היה יבשושי ומבאס במיוחד. רוטב החרדל-צ'ילי-דבש היה מהסוג הפשוט ביותר וטעמיו סחבו מן המתקתק אל המתוק באופן מופרז. פילה הסלמון עורר תדהמה. הוא היה נורא. יבש לגמרי, מת כמעט, לא שיאים של טריות. נכון שכשמזמינים סלמון במסעדה לא צריך לצפות לגדולות ונצורות, אבל לכל תעלול צריך להיות גבול. זה לא היה סתם סלמון ממרחבי הבישול המוסדי. זה הזכיר מוסד גריאטרי והרגיש שנות אור מפילה סלמון ורדרד ומלא עסיס, שגם זוכה לרוטב ראוי שמשדרג אותו. לא ברור איך מגישים מנה כזו במסעדה.
מגנום שוקולד (42 שקלים) היה הקינוח והוא המשיך את הקו המבאס מהמנות שלפניו. דקואז אגוזי לוז היה בבסיסו ונוכחות שוקולדית לא מרוכזת דיה בטעמיו. זה היה קינוח בינוני ומטה שסיים ארוחה בינונית ומטה-מטה.
למעט העובדה שכייף לשבת בסבסטיאן לא נהנינו מהארוחה הזו. 140 שקל לאדם זה אמנם לא המון כסף, אבל האוכל לא טוב. בקבוצת "נואר" יודעים לעשות אוכל ראוי. בעבר, כאמור, כך היה גם כאן. יותר מהכול נראה שקברניטי המקום ישנים בשמירה. העסק הרי עובד מעצמו. סועדי הרצליה פיתוח שייכים לז'אנר הקהל השבוי - בצהריים יושבים כאן אנשי המשרדים הסמוכים; בערב, מקומיים שלא רוצים לנסוע לתל אביב. בכל זאת, מקצה שיפורים משמעותי מתבקש בסבסטיאן. האוכל שם נחלש משמעותית. נכון לכרגע מדובר במסעדה לא ממש מומלצת.
סבסטיאן, משכית 33, הרצליה. 09-9513939. לא כשר
חשבון בבקשה
