התופעות הבולטות של העשור

על אסף גרניט וחבורתו לקבוצת מחניודה כתבנו כאן לא מעט בעשור האחרון. בשנים האחרונות זה בעיקר התמקד בהצלחה המסחררת שלהם מעבר לים, אבל אי אפשר להתעלם מהמהפכה שחוללו עוד לפני כן כאן בישראל. מחניודה נפתחה ביולי 2009, ואין ספק שזה לגמרי היה העשור שלה. קודם כל בעצם הפיכתה לאחת המסעדות המצליחות בישראל, אשר מושכת אליה סועדים מכל הארץ, וממשיכה להיות רלוונטית ומבוקשת גם עשר שנים אחרי פתיחתה. שנית, ההצלחה של מחניודה הולידה בעשור האחרון לא מעט ניסיונות חיקוי של מסעדות שניסו לאמץ את הטרנד והסטייל של מחניודה, רובם אגב לא צלחו, בכל זאת - מחניודה יש אחת.

אם כבר בניסיונות חיקוי עסקינן בואו נדבר על אייל שני, כי היו גם לא מעט כאלה. השף שלימד אותנו שצלחות זה אובר רייטד, שגם סטייק אפשר להגיש על חתיכת קרטון, או בפיתה - תלוי באיזה מהמקומות שלו תבחרו לבקר. זה לגמרי היה העשור של אייל שני, הוא יצר שפה משלו, ניכס לעצמו את הכרובית ואת העגבניות, כבש את הפריים טיים, פתח עוד ועוד מקומות, בארץ ובחו"ל, והפך לשם ששגור גם אצל האמריקאים, שעוד מנסים להבין את התופעה, שאצלנו הפכה טבעית בעשור הזה. אז נכון הוא גם ספג לא מעט ביקורת, אבל כמו שאומר הביטוי - העיקר שמאייתים את השם שלך נכון, ועוד באנגלית.

כתבנו כבר טקסט ארוך על כך שהעשור הזה שייך כל כולו לפיתה, כשהפיתה היא כמובן רק הסמל. אינפלציה כמו שהייתה בעשור האחרון לפיצות, המבורגרים וכל מה שאפשר לאכול מהר, רצוי בעמידה, לא הייתה באף עשור קודם. מה יהיה בעשור הבא? סביר להניח שאוכל הרחוב לא יילך לשום מקום, הרי הסבלנות שלנו רק הולכת ופוחתת, וגם עתיד העו"ש שלנו לא נראה מזהיר. עם זאת סביר להניח שהרבה מהמקומות הללו ייסגרו בעשור הבא, אם לא כבר נסגרו, בכל זאת כמה פיצות והמבורגרים אנחנו באמת צריכים?

עוד נושא שנטחן עד דק בעשור האחרון היה האינסטגרם כמובן, והשפעתו על חיינו בכלל, וחיינו הקולינריים בפרט. קשה לסכם את התופעה הזאת בפסקה, אבל ננסה. זה היה העשור בו מנות נוצרו במיוחד בשביל האינסטגרם, מקומות שנפתחו שכל המהות שלהם צועקת "צלמו אותי", פריחתן של אושיות רשת בתחום האוכל (תכף נרחיב) ועוד תופעות רבות וטובות (וכאלה שקצת פחות). כולם מנסים לחזות מה יהיה הדבר הבא, אחרי שהאינסטגרם יאבד מכוחו ומקסמו (מה שכבר קצת קרה), אבל גם אם זה יקרה, העשור הזה עדיין ייזכר כעשור של האינסטגרם, גם מבחינה קולינרית.

מטבח מקומי, שימוש בחומרי גלם מכאן ומושגים כמו פארם טו טייבל, אפשר בהחלט לשייך לחלקו המתקדם יותר של העשור. זה היה עשור שבו כולנו הפכנו להיות קצת יותר מודעים לאוכל שלנו, מאיפה הוא מגיע, חזרנו למטבח מקומי יותר, ופחות רעינו בשדות זרים. מסעדות עם תפריטים עונתיים, או אפילו כאלו שמשתנים מדי יום, על פי מה שיש בשוק, או מה שהים הביא, הפכו יותר ויותר רווחות, ויש לנו תחושה שהעשור שיגיע רק יעצים את התופעה.

הריאלטי, הו הריאלטי, כמה דובר על הנושא - על ההשפעה של תכניות ריאלטי האוכל על עולם הקולינריה. נכון, הכי קל לזלזל בה, ולכעוס עליה, על הסממנים השליליים שהיא מביאה עמה, על יצירת אשליות על תחום נוצץ ועל כוכבות בין לילה, ועדיין אי אפשר לבטל גם את התרומה שלה לשיח הקולינרי, פתאום כולם מבינים באוכל, מתעניינים באוכל, מדברים על מסעדות והולכים למסעדות. אז נכון שהיא מייצרת גם כוכבות אינסטנט עם 15 דקות של תהילה, אבל נולדו בתכניות הריאלטי בעשור האחרון גם לא מעט כוכבים קולינריים שהוכיחו שהם כאן כדי להישאר, הוכיחו את עצמם כשפים, פתחו מסעדות מצליחות, והראו לנו גם את טעמו המתוק של הריאלטי.

שני הסעיפים הקודמים - האינסטגרם והריאלטי, הולידו יצור כלאיים שנקרא פודיז. הפודיז, אותם חובבי אוכל אדוקים, שדואגים להתעדכן בכל חדשה קולינרית, רצים להעלות לאינסטגרם כל מנה שאכלו, וממהרים לשתף בהתרשמותם ברשתות החברתיות. צמיחתם של הפודיז, העלתה לדיון שוב ושוב את השאלה על מקומה של ביקורת האוכל בעידן הנוכחי, כשכל אחד חמוש במצלמה ניידת, חשבון אינסטגרם או פייסבוק פעיל, ודעה כמובן.

זה היה גם עשור הצמיחה של הבלוגרים. בשונה מהפודיז, כאן הכוונה לאנשים שמתחזקים בלוג בישול, כותבים מתכונים ויוצרים תוכן קולינרי, אלו שהפכו בעשור האחרון, הרבה גם בזכות האינסטגרם לאושיות די מובילות בעולם האוכל. בשנים האחרונות המנייה של הבלוגרים עלתה פלאים. זה כבר לא נשאר רק בבלוג - טורים בעיתונים, ספרי בישול, חבירה עם גופים מסחריים, תכניות בישול ועוד. הבלוגרים הפכו בעשור הזה להיות מחוזרים יותר מאי פעם, והם לגמרי הוכיחו את עצמם כראויים.

העשור האחרון הוא העשור בו הטבעונות נכנסה למודעות של כולנו. נסו לדמיין לפני עשר שנים איפה המושג טבעונות פגש אתכם ואיפה היום. טל גלבוע הביאה אותו לפריים טיים באח הגדול, קהילות טבעוניות צמחו ופרחו, קבוצות הטבעונים בפייסבוק גדולות ופעילות והן כוח צרכני אדיר, שגם היצרנים הגדולים לא נשארו אליו אדישים ודאגו לטבען לא מעט מוצרים. כמעט כל מסעדה היום דואגת להציע גם מנות טבעוניות בתפריט, לא חסרות גם מסעדות טבעוניות למהדרין ותל אביב אפילו נבחרה כבר כמה פעמים בעשור האחרון לאחת הערים הטובות בעולם לטבעונים. זה לגמרי היה העשור שלהם.

התופעה העשירית והאחרונה - אנחנו, עיתונות האוכל. גם אנחנו עברנו איזה שהוא תהליך בעשור האחרון, הסיקור התרחב, נתן במה לשפים אנונימיים, להתנצחויות אינסטגרם, מרדף אחרי "סקופים" וראשוניות, הפכו להיות מנת חלקה גם של עיתונות האוכל. אם נסגור מעגל, כל המבורגר חדש, או פיצה, מקבלים כותרת או אייטם, לא תמיד בצדק, אם נודה על האמת, אבל כמו שסעיף הפודיז הוכיח, כולם רוצים לקרוא ולשמוע יותר על אוכל, ואנחנו מנסים לספק לכם את הסחורה. רוב הזמן אנחנו באמת משתדלים לעשות לכם מעניין וטעים, מקווים שגם מצליחים. נתראה בעשור הבא.