על שלושה יינות, שלוש בנות, ואחד ולנטיין

מחוות של אהבה לא חייבות להתבצע רק לכבוד הולנטיין, הן יכולות להגיע מכל מיני כיוונים. לכן, את המדור הקרוב של טרום החג, אני מקדישה לבקשת הקהל לכל מי שהייתה לה אהבה וכבר אין לה, לכל מי שרוצה אהבה אבל צפתה ב"נוכל הטינדר" ואיבדה את האמון באנושות ובישראלים ובאפליקציות, ולכל מי שיש לה המון אהבה בחיים אבל היא לאו דווקא רק רומנטית. חברות, אתן יודעות מי אתן. זה סיפור על שלוש בנות. וגם על איטלקי, פורטוגזי וארגנטינאי, שאף אחד מהם אינו גבר.

א' המתוק ואני כבר חברים טובים די הרבה זמן, ולפני ששנינו היינו בזוגיות היינו מעודדים זה את זו עם מחוות אלכוהוליות ברגעים קשים. בכל פעם כשממשלת ישראל החליטה להכריז על סגר או מגבלת מרחק, או מלחמה או אסון כלשהו הייתי מקבלת משלוח שנבחר בקפידה ומרים את הנפש. את הדרינק היינו עושים און-ליין, ושיישרף העולם.

את BIN27 פורט, פונסקה טעמתי בפעם הראשונה כשהחל הסגר השני, פורט מתאים לערב חגיגי, הוא אמר, גם אם אין לו טייטל, כי צריך להשקיע עבורו: לבחור כוס מתאימה ומשהו מדויק לאכול בצד. אומרים שזה מתאים לשוקולד, אבל אני אוהבת את הקונטרסט המלוח של גבינות כחולות או קממבר. פונסקה המדובר הוא מותג בן למעלה מ 100 שנה שנוצר לשימוש פנימי של המשפחה. אחר כך הם ראו כי טוב והפכו אותו לרב המכר של הפורטים. גם אצלי מסתבר הוא כל הזמן נגמר ונרכש מחדש. פורט עבורי היה פעם לגמרי השלוק המרגיע בסוף יום, אחרי מהדורת חדשות וכשאני מאבדת את זה לפעמים, ממש כמו שההוא מ"צעירים חסרי מנוח" היה לוקח לגימת וויסקי מתוך כלי מקריסטל. עכשיו, זה גם סתם ליטוף קטן לנפש.

כולם מדברים עכשיו על מחירי הפסטה המקומית, אני תמיד העדפתי את הפסטה האיטלקית שנמכרת בארץ במחיר סבבה לחלוטין. אחד הדייטים הנוראיים בחיי היה כשבחור שיצאתי איתו הכין פסטה סופר חריפה והייתי צריכה לקחת לגימה כמעט אחרי כל ביס. הלגימה הייתה כמובן של יין, טעות של מתחילות, ואת הבחור לא יותר אחרי הערב המביך הזה. בכלל, חריף, עושה לי חשק לרוזה מרווה וקר, וגם יש משהו ביין הזה שמצליח לשמח תמיד. רק השבוע שימחתי חברה אחרי פרידה עם הרוזה של ברנקיה (מצאתי ב"יין בעיר" ב 75 ש"ח) 100% מרלו כמו שהיא אוהבת, 100% טוסקנה. איטלקים הם ריבאונד מושלם. אגב, רוזה איטלקי נוסף שעולה אפילו קצת פחות, מיונטו פרוסקו, למי שאוהבת טיפה בעבוע, מומלץ אבל כמובן זכרו שהוא יבש. זה אולי אפקט פסיכולוגי, אבל יש משהו מאד מרים ומסיבתי במשקה מבעבע, וזו כבר בחירה טובה להרים איתה.

אתמול ישבתי עם חברה לצפות ב"נוכל הטינדר" והתביישתי. בעיקר בשם עמנו היושב בציון. ממש מתחשק לי לכתוב מכתב התנצלות לכל אחת מהסקנדינביות שנפגעו מהיצור הזה. משהו לא עבד בסרט וביאס את שתינו. גם אחרי הנוכל הזה, הבחורות יצאו החלשות בכל הסיפור ככאלה שעדיין מחפשות אהבה בכל מחיר. אז החלטנו להקדיש ערב חגיגי טרום ולנטיינס לשיקום האמון בסרטי דוקו בפרט ובאפליקציות בכלל. לשם כך, אני בונה על היין של יקב טרזס, דה לוס אנדס רזרבה. בעבר היללתי את המלבק הארגנטינאי שלהם. עכשיו נראה לי שזו העונה לערב בנות המיועד לשיקום פוסט טראומה מסרטים. בחברתו של בקבוק קברנה סוביניון.

למרות שאני לא טים מסי אלא רונלדו, למדתי להעריך לאחרונה מאד יינות ארגנטינאים ובינתיים יש לי איתם מאצ'ים מדויקים והצלחות כמעט כמו לנוכל הטינדר בתקופת תור הזהב שלו. אתם יודעים מה, אמנם יש עוד כמה ימים עד פרוץ החג, אבל זה בקבוק שהייתי רצה איתו ללא היסוס היישר לזרועותיו של ולנטינו.