"עתידות: בקרוב יהיה קשה מאוד להשיג מקום בבראנץ' החדש והלוהט של קפה פופולר"
302(!) שבועות בדיוק מאז שעלתה התחזית הזאת בפיד האינסטגרם של וואלה אוכל, ולא צריך לעדכן בה כמעט דבר. תל אביב כולה נחפרת, ושכונת הצפון הישן מתעוררת באופן קבוע לעננה של הריסות (כי פה במיוחד, מישהו מאוד אוהב את ריח הבטון על הבוקר), אבל יש דברים, מסתבר, שאינם משתנים. הם קבועים ועקביים, מצוינים ומצטיינים, טובים ומיטיבים.
סוף שבוע, מרפסת פתוחה, משהו לאכול, משהו לשתות, בראנץ', בקיצור, ועדיף שהבראנץ' הזה יהיה כאן. אז, ועכשיו גם.
עדיף פה. אומלט סרטנים של קפה פופולר
יותר משש שנים מאז פתיחתו, ובצל אינספור הטלטלות שמכות בשוק האוכל הישראלי, קפה פופולר ואבי ביטון אינם אלא פלא. בניגוד גמור לדעות הקדומות, ובהיפוך מוחלט מהסטיגמות, כאן יש בעיקר יציבות. כמעט שקט. במונחים מקומיים, כמובן, המילה "פלא" קטנה עליהם.
כמו המסעדה, וכמו הבר הפופולרי (ראיתם מה עשיתי שם, נכון?) שלה, גם הבראנץ' עצמו סלד ממהפיכות, וידע לאורך השנים בעיקר חיזוקים ושיפורים, בקו אחד בלבד, ובכיוון אחד בלבד. למעלה. לא מחפשים כאן המצאות גלגלים ולא דוהרים על טרנדים, אבל כן מקפידים להתעדכן ובהחלט עומדים בקצב. למעשה, רבים מאותם טרנדים ורבים מאותם פולסים של אותו קצב עירוני בדיוק נולדים פה, וצופים אחר כך מעט מהצד, ברוגע ובפאסון, איך העיר משתוללת ושוחקת אותם. פלא, כבר אמרתי.
וכך, התפריט חדש והקונספט חדש, אבל הכול מרגיש כאן - בקטע הכי טוב שאפשר, כן? - כמו משהו שכבר חוויתם, ומשהו שרציתם מאוד לחזור אליו. בעיר שמרימה בראנץ' בכל פינת רחוב, זה אומר הרבה.
יש פה, בתמצית, מענה לכל חשק, ופתרון לכל משוכה. שולחן גדול שבא רק לשתות משהו ימצא פה את עצמו בדיוק כמו זוג שרוצה שחיתות לפני שהילדים נאספים מהגן. חברות אחרי אימון, חברות לפני שופינג, חברות שגולשות באיטיות לתוך הסופ"ש וחברות שרוצות דווקא להסתער עליו - כולן כאן כדי להישאר, והן נשארות. התכניות של לפני הן לא התכניות של במהלך, ובוודאי לא התכניות של האחרי. זה המדד הקובע, הרי - והוא גמיש, במיוחד אחרי דרינק (עוד נחזור אליהם)
העסק מודולרי וסלחני להתלבטויות, מתעתע לטובה ומציב מלכודות טעימות לאן שהעין לא מסתכלת.
אגף פתיחים - פלפל חריף כמובן, קרוקט תרד וכרישה (מצוין, צנוע, בלתי מתלהם), ארטישוק ירושלמי עם גבינת בושה וטרטר דג עם גספצ'ו מלפפון, 28-38 שקלים - של צלוחיות קטנות, למשל, מושך אותך להזמין את כולו ועלול לנטרל גו-טו עתידיים, שימו לב.
משם, סלסלת פחמימות - לחם שאור טרי וחמים ובייגלה ירושלמי שטוח שכזה, עם קרם מאשוויה, וחמאת שמן זית ומרווה מסוכנת עד כדי אזהרת טורנדו-ניגובים, 32 שקלים - ואפשר לצאת לדרך למרות שאתם לגמרי באמצעה. עוד דרינק אולי, ונמשיך.
דג כבוש עם שמנת חמוצה וגראטן סלק מהמם במראהו ובטעמו (62 שקלים) יספק את התשוקה לשמנוניות מלוחה של בוקר, ואיתו ירקוד גם שיפוד קיסר, גירסת הסלט המצוינת של פופולר, עם קציפה אוורירית יותר שמחליפה את הרוטב הכבד לעתים, וקראמבל בריוש שלא נותן לכם לשכוח את התרת הרסן.
יש גם צלחת צבעונית של גזרים אורגניים וגבינה מלוחה, סלט ירקות טרי עם מה שמכונה כאן "ויניגרט סלט קצוץ", ירוקים במחבת עם ויניגרט דבש וזיתי קלמטה שוברי מתיקות, והנה, התקרבתם לרגע שבו צריך באמת להחליט על איזה מגלשה מוגזמת נסתחרר יחד לתוך השבת.
פופולר, וביטון, עושים קלאסיקות עם כיפכוף קליל על הלחי. זה לא מרעיד את הגוף, אבל כן מעביר וויש כזה של אוויר, מהסוג הנעים.
הקרוק מאדאם, למשל, מצרפת לחזה אווז ולגאודה ולחלמון ולפרמזן גם קרם שמפניה והשרימפס המטוגן מקבל עוד גלימה סמיכה של ויניגרט שמנת חמוצה. זה לא הכול. לא קרוב. קערה של מולים וצ'יפס (76 שקלים) ממתינה לפיצוח וגירסת סטייק אנד אגס, או אסאדו ורושטי, תרצה כל נעיצה בשרנית.
בודינו פרמזן (54 שקלים) גם, או ברוסקטה עבה עם סלט ביצים. מקושקשת כמהין על חלה ומגנט בדמות אומלט סרטנים (92 שקלים), מנה שאתה מזמין על אוטומט והרבה פעמים מתאכזב על אותו אוטומט, ופה היא טובה אליך. טובה מאוד. פחות לעורקים אולי, ויותר לראש שיוכל לזכור אותה לטובה כשאלה ייסתמו לחלוטין, אבל כל אדם ומה שחשוב לו בחיים.
כמו בכל בראנץ' ראוי לשמו, האוכל - טוב ככל שיהיה - מקפיד להיות כאן רק חלק מהסיפור. חלק גדול, באופן ברור, אבל גם כזה שמאפשר לך לחשוב על זה, לקחת את הזמן, לשתות משהו, ולסיים עם תחושה מתוקה בפה.
את עניין ה"לשתות משהו" דואגים לתווך באמצעות ארבעה קוקטיילי בוקר ייעודיים - אמארי מצוין עם שקיק ארל גריי, "שרדון" מתובל עם סן ז'רמן, "נורמנדי" עם אוזו וליים וגם "רובי" מצוין על בסיס קמפרי - במחיר (38 שקלים) שלא נראה כאן בעיר כל כך הרבה זמן, עד שיש שלטי "Missing" עם מספריו על עמודי חשמל ברחובותיה. הציניקנים, כהרגלם, ימצאו גם בזה איזו כוכבית. הציניקנים, כהרגלם, צריכים לשתות משהו.
באשר לתחושה המתוקה בפה, ובכן, לזו אחראי מגש צר וארוך של ברד פודינג עם גלידת וניל וקרם פטיסייר ויכולת להנדס את הכף לאורך ולרוחב, וגם קערית של גלידת יוגורט חמצמצה, ועליה פירות יער וקראמבל גרנולה וטפטופי מייפל-לואיזה. חגיגה שמתילה ב"אין לי מקום לכלום הצילו", ומסתיימת ב"עכשיו באמת לא נותר עוד מה לומר, ואיפה לומר את זה".
במובן מסוים, שטחי למדי, הבוקר של קפה פופולר מתחיל לאט, מנסה להירגע ממה שבוודאי הלך פה ערב קודם. הקומה הראשונה המפורסמת, לרבות הבר הסגור המיתולוגי למדי שלה, עדיין לא עושות קפה כשלמעלה אתה כבר עם קערותייך ומגשייך ואשריך.
הרבה מקומות נסחפים לתוך הפער הזה ועושים מין אמצע קצת עקום, בואכה חלטורת בוקר מעצבנת. פה פשוט קמים יותר מוקדם, מנערים סינרים, ונכנסים למטבח לעבוד. התוצאה היא בראנץ' מהטובים בעיר, עדיין, גם 302 שבועות מאז אותה תחזית, וכנראה גם הלאה.
בראנץ' של קפה פופולר, שישי-שבת 10:30-15:00, דיזנגוף 197, תל אביב, 03-5552020