בשלב הזה של חיינו כאכלנים, נדמה שאנחנו יכולים כבר להתייאש באופן רשמי מהיעדר פוד-טראקס ראויות לשמן מסביבנו. בשלב הזה של חיינו כאוהדי ספורט, נדמה שאפשר כבר גם להיעצב באופן הכי רשמי שיש מהיעדר מסיבות טיילגייטינג מקומיות מחוץ לאיצטדיונים.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
הראשונות נתקעו בסף הביורוקרטי המוכר שהוא משילות כחול-לבן למרות שהן הדבר הכי ישראלי שאפשר לחשוב עליו - ספונטניות ומגוונות וצבעוניות ובלתי מתחייבות. האחרונות נפלו קורבן לתשוקה הבלתי מתפשרת שלנו לדפוק קופה מונופוליסטית שמתעדפת עסקים על צרכנים, למרות שאין יותר טבעי מלעשות "על האש" לפני משחק, בחניה של האיצטדיון, עם החבר'ה.
התוצאה היא, כרגיל, מעט מדי מקומות אוכל ראויים על הדרך, עוד פחות מזה תחנות חובה טעימות שמשלימות "גיים-דיי" כיפי באמת, ובעיקר המון-המון פשרה בדרך למשחק ובחזרה ממנו, או לכל הפחות מזל.
ואמרתם מזל, אמרתם "לאקי צ'יקן". כלומר, אם אתם אוהדי מכבי חיפה.
טוב יותר, אחר. לאקי צ'יקן
שנה (כמעט) בדיוק מאז שפתחו את מזללת העוף שלהם במתחם המסחרי של ביתן אהרן, החליטו שותפיה - שחר בוהדנה, שליו נחמן ויואל לויתן - לסרב לדרוך במקום ולהכות בדראמסטיק, ובמקום זה להרחיב תפריט, לחדש ולהתרענן.
על פניו, חבל לגעת במה שעובד וחבל עוד יותר להקשות על הפס הסופר-עסוק, אבל מבט על המילים שכתבתי אז - "אין כאן מספיק כביש, ויש יותר מדי מחסומים וגבולות, ומעט מדי פרייד צ'יקן ביניהם", בין היתר - מסביר היטב את העניין.
כי אם לפני שנה הקונצנזוס היה שאין כאן מספיק עוף מטוגן, הרי שכעת ברור לכל שאנחנו על קצה-קצהו של טרנד, ושאם רק בתל אביב ניתן למנות מספר דו-ספרתי של כריכים כאלה, הרי שנסיעה ל"לאקי" צריכה להביא ערך מוסף, טוב יותר, אחר - ועדיף שניהם יחד.
התוצאה היא לא פחות משש מנות חדשות שמצטרפות לתפריט שהוא מלכתחילה "כמה פרייד זה בסדר לאכול בלי לקום מחר בבוקר עם Fomo?" - כולן נגזרת הגיונית למדי של רוח המקום.
מדובר ב"צ'יקן פופקורן" (ערימת נתחי פרגית קטנים כמו שהם או עם אחד מרטבי הבית, 38 שקלים), "פופקורן מאונטיין", שהוא לחמניה ארוכה עם "לאקי איולי", חמוצים, הוט סוס ואותם "צ'יקן פופקורן" (48 שקלים), עוף קוריאני ("לאקי איולי", קריספי צ'יקן טבול ברוטב גוצ'וגינג, קולסלואו ולביבת קימצ'י, 59 שקלים), "סופט אנד טנדר" (קריספי טנדרס בלחמניה ארוכה עם "לאקי איולי", חסה, חמוצים והוט סוס, 48 שקלים), "דה דוג" (נקניקיית עוף בציפוי פריך בתוך לחמניה ארוכה עם "לאקי איולי", חמוצים, בצל מוחמץ, גוצ'וגינג וקולסלאו בצד, 48 שקלים) ו"פול האוס" (שלוש כנפיים בהוט סוס, שלוש בגוצ'וג'נג, שלוש בפאד תאי, שלוש בקרמל מלוח, לצד דיפ לבחירה וסלט קולסלאו, 64 שקלים).
הגענו בשבת בצהריים, השעה הקשה ביותר בשבוע לנתוני שירות ולמקבלי שירות כאחד. המקום היה עמוס, רוחש ודינמי מאוד, אבל רחוק מלקרוס, רחוק מלהזיע ומאוד רחוק מלהיות ישראלי.
אולי זאת הנורמליות של לאנץ' סופ"שי אזרחי שכזה, המפגיש משפחות על ילדיהן, לקוחות חוזרים שיודעים מה הם רוצים בלי מסך מגע ואותן קבוצות אוהדים ירוקות שיודעות היטב איפה לשבוע (בדיוק כאן) ואיפה לא לרעוב (ליד האיצטדיון כמובן, בקטע בלתי כמובן בכלל). אולי זה העוף, ואולי זה ה"לאקי סודה" (לימונדה הום-מייד עם עלי סלרי וסודה), שנמזגת פה כמעט בלי לשאול לילדים כמו שהיא, ולהורים (עם ג'ין, כי שבת וכי למה לא בעצם).
וכך, השתלטנו על שולחן, ערמנו מגבונים, והתחלנו להתלכלך.
הר המריבה. לאקי צ'יקן
הנקניקיה הגיעה ראשונה עם מטען של דעות קדומות להפריך. היא עשתה את זה כבר בביס הראשון, עם ציפוי עבה יחסית ופריך יחסית, שהתאגרף היטב עם הלחמניה הרכה. הבשר, די נייטרלי כקונספט, קיבל חיזוקים חיוביים מהרבה חמוצים טובים, ואת ההרמה עצמה עשו דווקא האיולי ורוטב הפלפלים המעט פיקנטי.
הלאה. דלי בינוני בגודלו של "צ'יקן פופקורן" ברוטב קרמל מלוח סימן את המשך משחקי האצבעות המוכתמות. הנתחים המצופים - קטנים עד קטנים יותר, מצופים וקראנצ'יים כאילו אין נימוסי שולחן בעולם - היו מספיק בשרניים בשביל להבין מה בעצם אוכלים כאן, ומספיק עטופים-מכוסים בשביל להבין עם מה אוכלים את זה. מרובע הידיים לא הפסיק להתנגש בתוך הבאקט, ומזיגה של הערימה הנותרת על המגש לא סייעה לשלום בית.
את זה עשה דווקא "פופקורן מאונטיין", גירסת הפחמימה של אותו דלי, שמאגדת את כל הטוב הזה לחמוצים ולהוט סוס, בתוך לחמניה ארוכה-ארוכה. קשה להחזיק את זה, קשה לנגוס בזה, קשה לעזוב את זה, ובעיקר קשה לוותר על זה גם (ואולי בגלל) כשעיניים אהובות תוהות מעבר לשולחן מתי החלטת שזאת לא מנת חלוקה.
שש היצירות החדשות מצטרפות למה שהוא ממילא חגיגת צ'יקן ייחודית, עקבית ומצוינת, השמה במרכז כריכים מעולים, ולא שוכחת להשקיע ברטבים ובתוספות. ברצינות, מתי ראיתם כל כך הרבה במיה על שולחנות במדינה הזאת?
מעבר לזה, מיסדו כאן בהצלחה דיל שעות שמחות (21:00-23:00) שמוזג בירה נדיבה, דיל צהריים חמוד, דיל (1+1) ארוחות ילדים של ימי חול, דיל "רעידת אדמה" במוצ"ש וערב ראשון, וגם "לאקי בוקס" עם כמעט כל מה שיש פה לאכול.
תשומת הלב הזאת, המענה לכל חשק וגחמה, והיכולת להתמודד עם עומס הצהריים של שבת בלי לפגוע ברגע הקדוש ההוא שקורה שניה לפני שהכריך מתקרב לפה, הופכים את "לאקי צ'יקן" לתחנת חובה בדרך למשחק, בדרך חזרה מהמשחק, וכמו במקרה של אוהדי מכבי חיפה בשבת שעברה - עדיף גם בזמן המשחק עצמו.
בלי פוד-טראקס? בלי טיילגייטינג? מזל שלנו.
"לאקי צ'יקן", מתחם ביתנ'ס, ביתן אהרון