אין לי דרך לוודא את זה עובדתית, אבל האייר טאג היחיד בעולם שזקוק לחופשה בעצמו הוצמד לפני שנים לצביקי עשת. כדרכם של אייר טאגס, הייתה לו מטרה אחת בלבד - לעקוב, לנטר ולהבין מה בדיוק קורה איתו בכל רגע נתון, מה הוא פותח ומה הוא סוגר, איפה וכמה, מדוע ולמה לא, בעצם?
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
האייר טאג הזה, אם אני מבין נכון, הגיע ממש לאחרונה למחלקת משאבי האנוש במטה אפל שבקופרטינו, ביקש חופשת הבראה, והסביר בקצרה אך בחדות שהוא לא חוזר ממנה לאותו תפקיד. יש גבול.
היה לו רק One Job, נכון, אבל עם האינטנסיביות והפעלתנות של עשת, עדיף היה להיארז בתוך המזוודה הכי זנוחה בשדה התעופה הכי מבולגן בעולם, ולחכות שנוסעים מזדמנים יצלמו אותך הלאה. עדיף היה לו גם, לקחת משהו טו-גו מהגרקו-בייבי החדש של עשת. אם כבר חופשה, אתם יודעים.
לאנץ' יווני. גרקו קיצ'ן
השלוחה הכפר-סבאית של אימפריית יוון תוצרת עשת נפתחה ממש לא מזמן במונחי מסעדנות מקומיים, ולפני עידנים אם אתם חיים בזמן הפרטי שלו.
היא התחילה כגרקו של ממש - צהריים וערב ולילה, מסעדה-מסעדה - אבל משהו באנרגיות ובתנועת הלקוחות, בוויב ובהבנת המקום שבו היא פועלת, דחף אותו, ואותה, ללכת על שינוי. שוב שינוי.
התוצאה היא "גרקו קיצ'ן", שם פרטי שמותיר אותך על האולימפוס של הגן היווני המוכר, שם משפחה שמסביר לך ברמיזה ובקריצה שכאן עושים משהו קצת אחר.
הסלוגן מגדיר את כל העסק הזה בשלוש מילים בלבד - "מטבח צהריים יווני", טריו לשוני מספיק פשוט ומספיק מוצלח בשביל לא להידרש ליותר.
וככזה, כדאי גם שנאכל בו משהו, לא?
התפריט קטן מספיק בשביל לא לסחרר אתכם, וגדול מספיק בשביל לא לשעמם אתכם. יש לו אגף מזה, סלטים בשני גדלים, תוספות ו-13 עיקריות, שמשתדכות בעת הזמנתן לצמד מיני-מזה ולפיתה יוונית. סוג של עסקית בלי לומר את המילה המפורשת עצמה, שהרי ידוע שבישראל 2023 מסעדנים מוגלים לאי בודד אם הם מעזים לרכך מעט את החשבון בזמן הצהריים.
הפינוק הקטן הזה, צנוע אמנם אך עדיין חינמי וכיפי, מצטרף לרמת תמחור משמחת עוד יותר. כלומר, לא זול-זול, אבל בטח הרבה פחות יקר-יקר מכל מיני מקומות אחרים, שלא לומר *כל* המקומות האחרים.
המנות גדולות, וכמעט כל אחת תשביע סועדים שאינם מגיעים על הצד הלא נכון של דיאטת ה-16:8 שלהם. הסלטים כיפיים ומיוחדים ולא עוברים את רף 50 השקלים. המזה נעצרים כולם ב-28, והעיקרית היקרה ביותר תיקח מכם 68 שקלים למוסקה. רבות מהשאר ירצו 10 שקלים פחות. כידוע, יש פיתות תל-אביביות דורשניות יותר. כמעט כולן, למען האמת ולמרבה הצער.
טעמנו הרבה, אז בואו נלך מהקטן והטעים, לגדול והטעים עוד יותר. טירוקפטרי (ממרח פלפל קלוי ופטה), צזיקי וסקורדליה (ממרח שום, שקדים ושמן זית) פתחו שולחן ראשונות, בבחינת ברור שתזמינו אם אתם כאן. הראשון מפתיע מאוד בטעמיו העמוקים, נהדר ועם מרקם בול. השני עדיין מצטיין למרות שכולם מתקתקים צזיקי גם בבית, עם מלפפונים קטנטנים ומעט שמיר, ויוגורט שהוא בין דליל ובין "נו, אתה כבר שמנת, די". הממרח השלישי, שגריר שום של האיים בישראל, היה מצוין, מעט מריר ובעיקר מנוגב כליל.
עיקריות וסלטים חיכו לנו, אבל בכל זאת מדובר בחלק הכי שמח בתפריט, שבקלות ירכיב לכם ארוחת טעימות נהדרת. ולכן, גם סלט חצילים על האש (עם שום, פלפל קלוי, חומץ וצ'ילי) חריף רק כמו שהוא אמור להיות, דולומדס (עלי גפן ממולאים) גמישים ונגיסים כאחד, וגם "פנדזרו סלטה" (סלק, שום, טחינה, רוקט, בצל, לימון, פסיטוק) וממרח גרגרי חומוס (שהוא למעשה, איך אומרים את זה? חומוס פשוט) עם פלפל אדום קלוי וגרעיני דלעת - שניהם מהחומרים שמהם עושים סרטים על ישראלי שנוסע ליוון כדי להשתקע.
סלט יווני (חוריאטיקי) עשה מה שעושים סלטים יווניים בדרך כלל - גרם לשיחה ערה על "החופשה ההיא ביוון שבה שילמנו 3.95 יורו על קערה ענקית של ירקות פריכים וגבינה שאין כאן, וזה הכי פשוט והכי טעים אלוהים".
לידו, היה גם "הסלט של האמא של כריסטוס" (עדשים, חיטה, בצל סגול, רוקט, עשבי תיבול, אגוזי מלך, פטה) שהגיע מעורבב אבל נמרץ, מלא אנרגיות ובעיקר לוקח אותך לסיבוב צהריים מחוץ למשרד, ומחזיר אותך כשיר ובלתי תאב-שנ"צ.
העיקריות השוו, העלו ונשארו גבוה. רוטולו עוף (48 שקלים) הוא מעין מאפה ממולא בנתחי בשר, בצל וסומאק, הכלאה מוצלחת בין בוריטו שמנמן ורולדת עוף אייטיזית.
קציצות דגים (עם ירקות שורש, ציר, מנגולד ולימון כבוש, 58 שקלים יחד עם פילאף אורז) היו מושקעות, עם טעם ימי עדין מאוד, בלתי משתלט ובלתי אגרסיבי, עם מרקם מאוד יציב בין עיסה ובין נגיסה, ועם חיבור מלא כימיה עם הפילאף.
עוף בגריל (58 שקלים, עם תפוחי אדמה) עורר פיהוק תחילה, אבל הפתיע מאוד בשניה שהמזלג התחיל להתעסק איתו - ברכות, בעסיסיות ובעיקר בתחושה שבכל זאת עשו כאן משהו מעבר לבייסיק. הרבה בצל מטוגן מלמעלה, ותפוחי אדמה נחמדים בצד, סגרו עוד מנה טובה מאוד בשרשרת.
הלאה, למוסקה (בשר עגל, תפוחי אדמה, חצילים, עגבניות ורוטב בשמל, 68 שקלים) הייתה כאילו "של בית", אבל רק אם הבית שלכם יודע לבקבק אוזו. היא נחתכה לגודל יחיד לכאורה, מלבן רחב ונדיב, ובכל זאת הצליחה לתחזק שתי ארוחות שונות, בהיותה שמנתית וחורפית, ובעיקר בהיותה "בואו נשאיר קצת לאחר כך, כדי שלא ייגמר".
המצעד הזה הסתיים עם מה שהוא לבטח בסט-סלר פה - פאבה עם גירוס פרגית (58 שקלים). הקערה העמוקה (מאוד) והכבדה (מאוד-מאוד) נחשדה בתחילה כהרבה פאבה ומעט גירוס, אבל זה רק בגלל שאנחנו חיים איפה שאנחו חיים ואוכלים איפה שאנחנו אוכלים. בפועל, ממרח האפונה הצהובה תיפקד כטרמפולינה שממנה הוקפצו מזלגות בשר דקיקים לעבר הפה, ללא הפסקה. זה לא בדיוק שווארמה, בהיותה פרגית וכו', אבל זה כן שווארמה לכל דבר, עם בשר מצוין וטרי ומעושן מעט, בצל סגול ששובר ופלפל חריף שעוצר, והמון-המון אוכל, ודי.
"גרקו קיצ'ן" הוקמה קרוב יחסית למפעל שמזין את המעצמה היוונית-ישראלית כולה, והייתה יכולה בקלות להיות בדיוק זה - חלק מהמפעל, או פשוט לא להיות, אם משהו לא עובד. גם את זה עשת יודע לעשות.
במקום זה, היא קלטה מהר את הבעיה, מדדה את רכות הבטן שלה-עצמה, והחליטה להגיב, לתחזק צהריים ולהזדרז לכדי מקום מהיר שיודע לדבר גם עם עובדים בעלי זמן מוגבל, וגם עם שליחים בעלי זמן מוגבל עוד יותר.
התוצאה היא אולי לא יוון, ובטח לא טברנה עם רוח (וריח) של ים, אבל היא קצת יותר הגיונית לנעשה פה. "אני לא יכול להירגע, מה אני יכול לעשות?", ענה לי ושאל אותי במקביל עשת לפני כשנה וחצי בזמן שעמדנו בעין סערת שינוי חדשה מתוצרתו. לא עניתי לו אז, ואין לי איך לענות לו היום, אבל מלכתחילה השאלה לא כזאת חשובה, במיוחד כשאת התשובה הוא יודע למצוא לבד.
"גרקו קיצ'ן", היוצרים 3, כפר סבא, 09-8608228