11:30 בבוקר - שעה לפחות לפני הפיק הראשון של אכלני הצהריים מההייטק, כי הרי יש את ההסתערות של אלה ש"לא רוצים לעמוד בתור", את הטירוף של אלה ש"בואו נחכה קצת ונגיע אחרי התור", ואת אלה שניסו גם את הלפני וגם את האחרי והבינו כבר מזמן שלא סתם אנשים בוחרים לאכול צהריים לא בבוקר ולא אחר הצהריים - וערימה קטנה של אנשים כבר מתחילה להידפק על דלתות שווארמה "אביהו".
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
המקבץ הזה הומוגני ברובו - צעירים עם כרטיס עובד מחובר לדבר הזה של הג'ינס שפעם אנשים היו משחילים דרכו חגורה וצעירים אחרים שמחזיקים את כרטיס העובד במקום אחר - אבל ככל שההומוגניות מרתקת, אני נמשך דווקא ללקוחות אחרים, מסוימים מאוד.
שני שוטרים במדים כחולים כהים כבר סוגרים הזמנה וממתינים ליד הדלפק. אני מברר, כי לא רק בחו"ל שווה לברר איפה אוכלים שוטרים, ושומע מהם שזאת הפעם הראשונה. לידם, פקח עירוני משייט על פני הוויטרינה עם קצת יותר ביטחון עצמי. אני מברר גם איתו, כי ידוע בחו"ל וגם בישראל שפקחים עירוניים יודעים איפה לאכול יותר טוב משוטרים אפילו, ומבין מהר שאפשר היה כבר להנפיק לו תעודת חבר מועדון.
11:35 בבוקר, ואני מזמין. חמש דקות אחר כך, עם האוכל ביד, אני מסתכל מסביב ומבין שזה היה מהלך נבון. יש בדיחה ישנה על איך אנשים לבנים שהקדימו את התור תמיד אוהבים להגיד שהם "הגיעו בזמן הנכון", אז אני לא אומר כלום, ומתחיל לאכול.
כל השאר זה טיפות עמבה מלמעלה. אביהו
"אביהו" היא מה שקורה כשחברי ילדות ומסעדנים ותיקים חייבים להגשים עוד חלום אחד לפחות, שהוא למעשה החלום של כל אכלן-רחוב ישראלי - שווארמה טובה, במקום שמכבד אותך, עם אנשים שמכבדים אותך, במחיר שמכבד אותך. כל השאר זה טיפות עמבה מלמעלה.
המיקום שלה - על ציר התנועה המרכזי בפארק המדע של רחובות, כמה מדרגות למעלה מהכחול-לבן שלעולם לא תוכלו למצוא פה, ואיפה שאינספור עסקים אחרים ניסו את מזלם - מלמד לא רק על הביטחון העצמי, אלא גם על האתגר.
יודעים את זה בשוק צפון של רמת החייל ומסעדות המזון המהיר של רוטשילד, מתחת למשרדים בכפר סבא וברעננה ובפתח תקווה, ובכל מקום אחר שרועש בצהריים ודומם בערב. כאן, שווארמה או לא שווארמה, רוצים לעבוד גם בחושך.
התפריט לא גדול ועדיין מתגבש תוך כדי תנועה, אבל לבו הוא כמובן שלושה שיפודים גדולים מאוד של בשר טרי ומסוחרר.
ביום שבו הגעתי לכאן, הוצעו שני שיפודי דונר ושיפוד הודו אחד, וגם עירבוב של הכול. לבד מאלה, התנהל פה מין ריטואל שיפוד פרגית של ממש. כלומר, לא כשווארמה, אלא כברזל ונתחים, ויש גם דיבור על מעורב ירושלמי ופלאפל, "שווארמה כרוב" צמחונית וגם סלט שיכול להגיע על בסיס ירקות בלבד, או לקבל מלמעלה בשר.
האנשים של "אביהו" לא עצרו שם, והמשיכו לחמוצים בעבודת יד, ולחומוס טרי, הום-מייד, על בסיס הטחינה של "הר ברכה". אחר כך הם פתחו אגף שלם בוויטרינה הנקייה לירקות - כרוב וחציל, תפוח אדמה ועגבניות, בצל ופלפל חריף - שמתאוששים מהטיול בג'וספר, טיגנו צ'יפס ונתנו תקווה גם לילדים, בתצורת חצי מנה.
אוקיי, אז אפשר להתחיל לאכול כבר?
הדונר של "אביהו" עבר שנה ארוכה של מבחני טעימה, וגם אחרי הפתיחה הריצו כאן במשך שבועות כל מיני וריאציות. לבסוף, התקבעה נוסחה מוסכמת המשלבת בשר עגלה ושומן טלה (והרבה ממנו, "במקום ההשריה ביוגורט של הטורקים", מסבירים תוך ציון שהמקום כשר) שאמורה לשלוח אותך "רטטוי" סטייל לאיסטנבול.
הבשר עסיסי מאוד, מעושן במידה ומתייצב על מרקם אידיאלי של פריכות-ג'וסיות. הצבע נפלא, הריח משגע, והאצבעות נשלחות מעצמן למטה עוד לפני הביס הראשון, כדי לעשות טיזינג לבלוטות. אחר כך, אתה עוצם עיניים תוך כדי רכינה קדימה, מקשית גב ומכופף פאסון, משטיח מצפון ומשתיק קהל.
שווארמה חמה. בצל מהאש. טחינה. עמבה. וכל זה בתוך פיתה כל כך טובה, כל כך ורסטילית ברכות-עמידות שלה, שאתה לא יודע אם היא מגשימה את ייעודה באמת, או שמא היא צריכה להירשם ללימודי הנדסה גבוהה.
המנה גדולה, נדיבה (44 שקלים לפיתה, 52 ללאפה, 67 לצלחת), אבל נגמרת מהר בהיותך איש רגיל עם חשקים רגילים ותו לא, אז את הביס האחרון אתה מארגן כאילו אתה חלק מהצוות של Home Edit - הקצה האחרון של הפחמימה הלוהטת הזאת, עם קצת מכל האוכל שעד עכשיו הסתחרר לו עליך, וכעת השאיר אחריו רק שגרירים של רצון טוב, אבל גם את כל המיצים.
תצוגת התכלית הזאת, של כושר ספיגה ויכולת עמידות, מוחזקת בקצות האצבעות ומתקרבת בעדינות. אם משהו ייפול עכשיו לא לתוך הפה, זה יכאב, וכל האיזון יופר. מדובר ברגע מזוקק של קרייב. אחריו, תחזור להיות אדם. במהלכו, אתה אובייקט-טורף של הנשיונל ג'יאוגרפיק.
שיפוד ההודו (באותם מחירים) נוסה אף הוא, בתצורת צלחת טהורה, וסגר מצוין ארוחה נפרדת לגמרי. אין כאן השוואה של ממש - מי שיודע שווארמה יודע שווארמה - אבל התיבול טוב והאיכות טובה, אז האופציה כמובן קיימת למי שמעדיף.
מה עוד? הצ'יפס יוצא כל העת מהשמן הרותח, ועושה את עבודתו, שהיא בעיקר "יש צ'יפס חם וטרי אז הוא נגמר מאליו". הפלאפל עובד באותה רמה של אינטנסיביות וגירסת הכרוב השווארמתית היא משהו שצריך להסיע דקות ספורות על רחוב הרצל, להכניס לפקולטה לחלקלאות, ולבנות סביבה קורס מבוא לגאונות כחול-לבן.
החומוס סיפק קבלות להצהרות, עם מרקם חלק וטעם מריר וכיפי שיכול לארגן לכם צהריים אחרים לגמרי (אם תסכימו לוותר על הבשר), והירקות הצלויים - חציל מצטיין ותפוח אדמה שאף הוא ארוחה שלמה - עטפו הכול מהצד ומלמטה ומלמעלה, מחזירים בבת-אחת כל שקל שהוצא על התנור, וכל טיפת זיעה שכרוכה בעיסוק עם גחליו.
השעה 12:05, ואני עושה דרכי לאט, לאט מאוד, החוצה. הפקח העירוני עדיין אוכל, מסתכל עלי בחצי מבט וחוזר למה שהוא בבירור יותר חשוב. השוטרים, בשלבי סיום, מנקים אחריהם שולחן עמוס במפיות. הם עוד יחזרו.
מסביבי מתגבש איזשהו תור, עדיין הומוגני ברובו, וקצהו כבר נשלח החוצה בצורה פתלתלה, ישראלית מאוד במאפייניה. "באתי בזמן", אני מספר לעצמי בדיחה. עכשיו תורכם.
"אביהו", המדע 8, רחובות (כשר), ראשון-חמישי 11:00-23:00, שישי 11:00-16:00, שבת 20:00-24:00