הלילה, בתום יום ארוך מאוד, דו-ספרתי בשעות העבודה ונמוך-ספרתי בשעות השינה, יתיישבו רותם ושרון כהן מול הטלוויזיה, ויזמינו אוכל מהמקום האחרון שממנו הייתם מצפים מהם להזמין אוכל.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
כחצי שעה לאחר ההזמנה, ייכנס שרון כהן - הרבה אחרי מקלחת והשכבת ילדים, וקצת אחרי הרגע הפנטסטי הזה שבו הספה הביתית הותיקה שלך מקבלת שוב את הצורה שלך במין חיבוק תחתון אפלטוני שכזה - לתוך כפכפים, יירד למטה, ויעשה מהלך ששום ישראלי כבר לא חושב לעשות - לפגוש. את. השליח. ברחוב.
אם הכול יילך חלק, קופסאות הקרטון ייפתחו מיד אחר כך - סביר שכבר במדרגות, על מי אנחנו עובדים? - וייבחנו קשוח יותר מכל מבחן שרעבי משלוחים מסוגלים להעמיד בערב יום ראשון. אם הכול יילך חלק, רותם ושרון כהן יחייכו אחת לשני, יירדמו עם החיוך הזה, וייסעו מחר בבוקר למקום המדויק שממנו יצא המשלוח, כשהחיוך עדיין שם.
הם יחנו, ייכנסו, ויתחילו לעבוד.
ביס אחרון. סאי
אחרי כמעט עשור של ניסיון אוכל - מסעדות ואירועים, שגרה וקורונה - הצליחו בני הזוג (הצעירים, בני 28 בסך הכול, וכן, זה אומר להתפרנס מאוכל מגיל 18) להשתלט לפני כשנה, יחד עם שותפם, על אחת הפינות המשמעותיות ביותר במתחם הבורסה של רמת גן, ולפתוח את "סאי".
הפינה, על רחוב תובל הידוע אבל גם מעט זוויתית לו, עם אזימוט-התבוננות נהדר ויכולת להיות גם מרכזית וגם שקטה, איכלסה קודם חנות ירקות מעט עייפה, אבל השניים חיכו. בבורסה המקומות לא זזים אם הם לא חייבים לזוז, הם ידעו.
הסבלנות השתלמה, וגם ההימור, והפינה הזאת יודעת להוציא כעת פיקים של בוקר וצהריים, ערב ולילה (ואפילו סופר לילה, עם שעות פתיחה שמתמתחות עד שלוש לפנות בוקר). בבורסה המקומות לא זזים, עד שהם זזים.
"סאי" לא מדברת גבוה ומתוחכם, אלא חם וידידותי. התפריט שלה, בהתאמה, ארוך ושופע פרקים - סושי וקערות פוקי, מוקפצים וילדים, ראשונות שמתרחבות לכרובית וכנפיים, ועיקריות שמרחיקות עד כדי פיש אנד צ'יפס ואנטריקוט.
התפריט, באותה התאמה בדיוק, מצייר באוויר סימני שאלה לגבי מנות עיקריות שלא נהוג לראות בסושיות ובמזללות אסיאתיות "נורמטיביות", ואז יורד שוב לקרקע ומוכיח לך מה שכבר בטח למדת לבד - אם בעל הבית מזמין הביתה משלוח בעילום שם, רק כדי לבדוק שהכול בסדר, ואם הוא מתאמץ ונותן שם מזויף וכתובת מזויפת, רק כדי שזה לא יהיה סתם שואו, אולי כדאי בכל זאת להתיישב ולאכול.
אגרול ירקות (24 שקלים לשתי יחידות, עקרון תמחורי שימשיך גם הלאה, ומייצג פחות ממה שחשבתם שתשלמו כאן) פתח כמו שהוא בדרך כלל פותח - עם פריכות מטוגנת שגולשת מהר וטראשי למילוי חם. אנא מיצאו לי מישהו שיתנגד למוב ראשוני כזה, כי אני עוד לא נתקלתי בו.
לצדו, הוזמן גם "קראנץ' כרובית" (פלחי כרובית בציפוי פירורי לחם יפניים, עם צ'ילי מתוק ואיולי בזיליקום בצד, 32 שקלים) כדי לפלח את ההבטחה לעשות גם וגם, ולהעמיד דברים על דיוקם. ובכן אלה הדברים המדויקים - זאת אחת ממנות הכרובית הטובות ביותר שאכלנו בשנים האחרונות. והו, כמה כרובית אכלנו בשנים האחרונות.
מעמוד הסושי הוזמנו "רומרול" (אבוקדו, בטטה, בצל ירוק, סלמון נא, מעטפת סלמון נא, אבוקדו וקראנץ' בטטה, 58 שקלים) ו"קנדי רול" (סלמון טמפורה, אבוקדו, בצל ירוק, במעטפת סלמון ברולה וטריאקי, 62 שקלים) - שני רולים מצוינים, שמנמנים, טריים שבטריים, עם משחקי מרקמים מוצלחים ובלתי נדושים, ועם גאוות יחידה מוצדקת.
גם כאן, אגב, מדובר בתמחור-חסר לעומת הסטנדרט. גם כאן, אגב, מדובר בתמחור-חסר לעומת הסטנדרט. משפט שכל כך נדיר לכתוב עד שהקלדתי אותו פעמיים.
על ויטרינת הפוקי והעיקריות ויתרנו, כדי בכל זאת לבחון אם נמצאה אופציית-מוקפץ טובה ושפויה, אחרי שנים ארוכות של חיפושים., וכך נבחרו "נודלס עוף חמוץ-מתוק" (אטריות ביצים, עוף טמפורה, כרוב לבן, גזר, פלפל, פטריות ובצל ירוק, 59 שקלים) ו"סלמון רייס" (אורז לבן מוקפץ, סלמון טמפורה, כרוב לבן, גזר, פלפל, שעועית ירוקה, אפונת גינה ופטריות, 59 שקלים).
שתי הקופסאות הכבדות נפתחו, משגרות לאוויר אדים וריחות, אך גם זכרונות ממזללות חו"ליות, שבהן אתה צריך ממש להזיע בשביל להוציא יותר דולרים ספורים למנת ענק.
גם כאן. העוף החמוץ מתוק הוא למעשה כל מה שבן אדם צריך בסוף יום כדי לרכך את הרחוב והזולת. וכל מה שהוא לא מצליח ייעצר במנת הסלמון.
יש כאן פחמימות וחלבונים, ירקות שמסתדרים עם כולם ורוטב שזוכר את האייטיז, אבל רק כהומאז'. זה אוכל נחמה, נכון, אבל גם אוכל של "ישר מהקופסה" ואוכל של "אל תגמור לי" ואוכל של "וואוו כמה כיף יהיה לחמם את זה מחר במיקרו, אם רק נוכל לעצור בעצמנו ברגע זה". בסוף, איך שלא מסתכלים על זה, המזלג חופר עד הסוף פנימה כדי להרים חזרה כמה שיותר למה שאתה מגדיר בקול רם כ"ביס אחרון", אבל יודע עוד לפני שהמילים מוטחות שאתה קצת מרמה.
הבוקר של רותם ושרון מתחיל עם מגשי אירוח למשרדים השוקקים של המתחם, ממשיך מהר מאוד לפיק צהריים מתבקש, משנה פאזה למשפחות הערב הגוש-דניות וממשיך לתקתק קטנועים גם לאזורים שבדרך כלל נותנים לך תשובת "אתה לא ברדיוס שלנו, סליחה".
עם ירידת הטמפרטורות, מתי שהפלא האקלימי הזה אכן יתרחש במקומותינו, התפריט צפוי להתרחב עוד יותר - למרקים (ראמן כמובן, וגם טום ים ומיסו) ולתבשילים, והמקום עצמו מתכנן להעלות את משחק האלכוהול שלו, ואת האווירה בכלל.
זה משאיר מעט מאוד זמן שהוא לא "סאי" לשניים האלה, ועוד פחות מזה אם לוקחים בחשבון את ההזמנות העצמיות הממזריות ההן, לבקרת איכות. אבל זה גם אומר שבפינה הזאת של רחוב תובל אין זוויות חדות ואין קצוות בלתי משויפים. עכשיו נסו להזיז אותם משם.
"סאי", תובל 9, רמת גן