אחד הנסים הגלויים במדינת ישראל הוא ההבדל במזג האוויר בין גוש דן לירושלים. קצת קשה להאמין שבמרחק של 40 דקות נסיעה בכביש נקי (או מיליארד שעות ביום חול) אפשר לקבל כבר בספטמבר בריזה נעימה לפנים מינוס לחות, שקיעה נקייה בלי אובך ומנת קסם בלי... נעצור פה.
בריזה נעימה יש, אבל במקרה שלנו היה גם היה אובך. שקיעה נקייה? בישראל זה תמיד הימור ואצלנו הוא כשל. ובכל זאת, אם אתם רוצים להגדיל את הסיכוי שלכם לארוחה רומנטית נקייה מפוזות, הפוד טראקס של משב הן התחלה מעולה, אם לא הפתרון כולו.
לכל הטורים של "רוזי הטועם"
הפוד טראקס (כי "משאיות אוכל" נשמע כמו משהו צבאי משנות ה-50) ממוקמות ממש בירידה מכביש 1, ליד שורש ושואבה. מדובר בקומפלקס עם חניה חופשית וגישה נוחה, וכדי להשלים את התמונה, תרתי משמע, מצאנו גם מגוון של אוכלוסיות במקום - אנשים שהגיעו כדי לעבוד על המחשב (כן, זה עדיין דבר, ויש אפילו שולחן עם שקעי חשמל למי שצריך), מטיילים, מקומיים, דתיים, חילוניים, אנשים מהיישובים הערבים.
למה? הסיבה פשוטה. יש המון אופציות שקולעות לכולם. באמת שנעים, שקט וגם כשר, אבל גם אם בא לכם לאכול בשר ולקנח בחלבי המשימה אפשרית, משום שהמטבחים נפרדים.
המתחם רחב ידיים ומשקיף לנוף יפה, מסודר ומטופח עם צמחיה, צל, דשא סינטטי, שלטים חמודים מסביב וכמובן הפוד טראקס עצמן, שמפוזרות מסביב בצבעים שונים שמוסיפים לאווירה, ומייצגות, בין היתר, את נאיה, דרך הגפן, הרים בייקרי, פופאפ קפה ושלוה.
שוב אציין, לא הגענו ביום אידיאלי מבחינת מזג האוויר, אבל זה מה יש. פנינו לאחד הטראקס והסבירו לנו בחיוך שנלך למשאית האוכל הראשונה, שבה נעשות ההזמנות, ומשם נמשיך. כולן מפוזרות בשטח, וכל אחד מהמפעילים מבצע את חלקו כמכונה משומנת.
פנינו לטראק הירוק המיועד להזמנה, לתשלום ולקוקטיילים. לאחר ההזמנה הוסבר לנו שנקבל הודעה בנייד מתי המנות מוכנות ושנפנה למשאית האדומה, החשובה מכולן - הבשר, יאם יאם. שם מוצעים המבורגרים, נקניקיות וטאקוס בכל מיני וריאציות. במתחם יש גם טראק לפיצה וטראק למאפים, סלטים, קינוחים, מוזלי וקפה, אותו כמובן פקדנו בהמשך. משאית הפיצה הייתה סגורה, וככלל יש שעות פתיחה שונות ומומלץ לפני כן להתעדכן באתר.
התיישבנו מול הנוף החלקי ולמרות החום הכבד נשבה במקום רוח מרעננת. היה נעים גם בלי עזרת הקולרים המפוזרים במתחם, ולמי שבאמת מתקשה - יש אזור עם ספרינקלרים המפזרים רסיסי מים. נאמר לנו על ידי אחד מהבחורים החביבים שעבדו בטראק שהמקום פעיל בתקופת הקיץ, ובימי גשם וחורף נסגר או שמצטמצמים לטראק אחד ואגף מצומצם יותר עם קירוי. כמו כן, סופר לנו שהבעלים של המתחם מחזיק מספר מסעדות באזור, ושחלק מהמאפים והקינוחים מגיעים משם.
השירות מקצועי ונעים, והאוכל הגיע מהר יחסית - תוך פחות מרבע שעה. התחלנו בשתי מנות - אסאדו מפורק ונקניקייה, שתיהן בלחמניית בריוש (75 שקל לאסאדו, 65 שקל לנקניקיה. כן, זה יקר). האסאדו היה מצוין והמנה גדושה כמו שצריך, עם בשר טעים ועסיסי, לא שומני מדי, עשוי טוב ומתובל היטב. הנקניקיה הייתה רכה וטרייה, כזו שאי אפשר להפסיק לאכול - צלויה ועסיסית שהרגישה איכותית עם חרדל, רוטב צ'ילי, כרוב כבוש, מפלפפון חמוץ וריבת בצל, שלטעמי האישי היה אפשר לוותר עליה, כי הבריוש מתוק מספיק. בהתחלה חשבנו שהמנות נראות קטנות ואולי נצטרך תוספת כדי לסגור פינה, אבל לקראת הביס האחרון הבנו ששבענו. יש לציין כי לא מדובר בנקניקייה שגרתית בלחמניה, אלא בכזו שארוכה מהסטנדרט ועם מנת צ'יפס נדיבה.
זה, כמובן, לא אומר שלא נשאר מקום לקינוח. הצצנו בעגלה של העוגות והמאפים, שנראו מפתים וטריים, במיוחד ביחס למה שציפינו למצוא מעגלת קפה באמצע הדרך. הבחור שעבד שם אמר שאם בא לנו לחכות, בעוד ארבעים דקות יביאו גם עוגות. בניגוד לאופיינו החזרזירי זרמנו איתו, זו סיבה מספיק טובה לחכות, אז הורדנו את האוכל בסיבוב קטן במתחם וההמתנה השתלמה.
כעבור 20 דקות בלבד, מחצית מהזמן, הופיעו גם עוגות אישיות בוויטרינה. בחרנו עוגת גבינה באסקית (35 שקל) ומאפה ריקוטה הדרים (25 שקל). נחמדים, אבל לא נפלנו. הטעם במקרה הזה לא תאם לציפייה - העוגה הייתה קצת יבשה והמאפה נראה יותר מפתה ממה ששידר, טעים אבל לא וואו.
ובכל זאת, להמתנה היה ערך, שכן בזכותה זכינו לקבל הצצה לשעת השקיעה, למרות האובך שהסתיר את הנוף. חוויה כזאת הוסיפה לא מעט נקודות, ונותר רק לדמיין מה קורה ביום יפה יותר. שמחנו שארוחה של עצירה של גג חצי שעה "על הדרך" התארכה לביקור של שעה וחצי, פשוט משום שהמקום הזה כל כך מקסים.
אז כמ"א יצא?
מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10) מתייחס לשלושת הפרמטרים הללו, אבל אי אפשר, כמובן, להתעלם מהאווירה הנפלאה והאסקפיסטית.
מצד שני, לא ניתן להתעלם מהפיל שבחדר - ואני לא מדבר עלינו במקרה הזה - המחיר. 75 שקל למנת אסאדו זה לא מעט כסף, אם כי איכשהו מובן. על נקניקייה ב-65 שקל, טובה וטעימה ככל שתהיה, לא שמעתי באף מקום שאינו שרונה מרקט. האווירה מעלה, המחיר מוריד, הציון הוא 8.5.
אז כן, זה יקר. האם זה שווה את הכסף? בהנחה שאתם לא מגיעים מדי יום לעבוד על המחשב, התשובה החד משמעית היא כן. מדובר בחוויה מיוחדת, ארצישראלית משולבת בחו"ל. הלוואי שהיינו נופלים על יום בהיר יותר, אבל לא נהיה פולנים. היה כיף.
גבעת משב פוד טראקס, כביש 1 מול מושב שואבה, בדרך לירושלים