דה ליטל בורגר שופ, תל אביב: משחק הכיסאות (וההמבורגרים) הכי ג'וסי בעיר

הניסוי החברתי המעניין ביותר בתל אביב כעת, אולי בישראל כולה, אינו מתרחש כרגע על מדרכותיה (גם בגלל, בואו נודה בזה, שכולנו הפסדנו בו מזמן) או על כבישיה (גם בזה הובסנו, והשליחים של וולט מתעללים בגוויה התעבורתית הזאת כאילו הם יודעים את זה), אם נותרו עוד כאלה ראויים לניסויים (כולנו מאופסים על זה שאחרי החפירות צריך שיהיה משהו לנסוע עליו, או שגם זאת כבר דרישה מוזגמת?).

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"

לא, הניסוי החברתי - כר פורה למסקנות אנרתופולוגיות עמוקות ומורכבות, לכל הפחות - המעניין ביותר בתל אביב מתרחש כבר כמה ימים בקצה המזרחי של פארק המסילה, נקודת המפגש של אחת הרצועות החיוביות הבודדות שנותרו בעיר המוכה הזאת עם רחוב נחלת בנימין.

יש פה מעבר חציה שיכול בקלות להיכנס לטופ-טן של סימוני השבילים המסוכנים ביותר בעולם (קל לזהות על פי צמיגי ה"קורקינטים" שמזמן עברו בהיקפם את צמיגי האופנוע שלי, למשל), אבל אני מדבר על כיסאות הפלסטיק. ובאופן מעט מפתיע, אני הראשון להודות, לא מדובר כאן על כיסאות פלסטיק לבנים.

הסניף החדש מאוד (והשלישי במספר, אחרי דיזנגוף ושלוחת האוניברסיטה) של "דה ליטל בורגר שופ" (בואו ננסה באנגלית, עדיף, The Little Burger Shop, או TLBS, עוד יותר טוב) נולד מהר וחד על מה שהייתה פעם מזללת "השובבים", בפינה שדרשה הרבה אורך רוח והרבה כושר הישרדות - לפעמים יותר ממה שסביר היה לבקש מעסקי האזור - עד שנפתחה לפארק וכעת חולשת על הפינה האחרונה שלו לפני החזרה לציוויליזציה.

רוב היזמים ורוב המסעדנים היו מקימים כאן משאבת צריכה ומזומנים, מנצלים מומנטום ופונים להורים ולילדים, לזוגות בדייט השני ולמתעמלי היוגה הנלהבים (נלהבים ממש, עד כדי איברים וגופות מתעופפים באוויר ממש קרוב לנדנדות) כאילו הם אחראים בלעדית לאזן את התזרים, ומהר. לא כאן.

כאן הוחלט להרים 1,200 כיסאות פלסטיק ירוקים על הקירות העטופים את הפינה ואת השופ, ולקרוא לציבור להוריד אותם ולקחת אותם לפארק, ליהנות, ואם אפשר גם להחזיר. אמרתי ניסוי מעניין, לא?

התוצאה מסחררת במיגנוטה, בולטת החוצה מהבניין ומרתקת עוברים ושבים גם בלי באמת לנצל את האקט. הכיסאות הממותגים קלות צופים, ערימות-ערימות, לשביל, מגשימים את שאיפת המקום "לשתף פעולה עם הפארק ובעיקר לא להפריע", והשורה התחתונה, על כל היבטיה, פחות מעניינת אותם. לעת עתה לפחות.

"לקחנו בחשבון פחת מסוים ושאנשים אולי לא יחזירו", הסביר השותף והבעלים אסף גרנית, "אבל זה לא מה שהניע אותנו מלכתחילה עם המעשה הזה. להיפך". הוא מתאר השראה עיצובית מסוימת שנלקחה משכונת שורדיץ' הלונדונית, מפרגן לשותפיו ולשותפותיו שהגשימו אותה אפילו טוב יותר, ומחייך גם כשאנחנו מתארים יחד סיטואציה עתידית קרובה וסבירה מאוד, שבה השרפרף הירוק הזה הופך לפריט חובה בכל מרפסות העיר. "מישהו ייקח הביתה כיסא פלסטיק של TLBS?!", תהה באמצעות הדמיון המודרך הזה, "מפרגן לו, בגדול".

כיאה לסניף שלישי, וכיאה לדיבור ולמהלכים המושקעים בפארק, נוצרה בפינה הזאת מעין מעבדת ניסויי סטריט-פוד כמעט באופן אוטומטי. אנשים רוכבים, אנשים הולכים, אנשים פורשים שמיכות, אנשים רודפים אחרי ילדים שבעצמם רודפים אחר ריחות הטיגון העמוק. זה היה מתבקש, וסביר שבקרוב נראה את ההשפעות גם בסניפים האחרים.

כך, התפריט המהודק של און משען איפשר לעצמו להיפתח מעט ולהתרחב, ואתם מרוויחים, ורוקדים. קודם כל, פרייד צ'יקן (כריך ובו ‫200 גרם פרגית שחיכתה ברוויון, צופתה בטמפורה, טוגנה להלכה, ואז קיבלה קולסלאו, רוטב טרטר ומלפפון חמוץ, 51 שקלים, 61 עם תוספת ושתייה) מצוין, בגודל אידיאלי להעלמה, פריך ובלתי "שניצלי", עסיסי ובלתי שמנוני, שאפילו על אופן חיתוכו חשבו כאן.

אחר כך נאגטס (או "צ'יקן ליטלס", 41 שקלים לערימה), מצופים בבלילה שונה מעט, גם הם מטוגנים לעילא וכבר כעת יכולים להיות מסומנים כלהיט ילדים ודאי (אך גם כסייד מבוגרים מצוין, בטח בהתחשב בקולקציית הרטבים הנהדרת של המקום - שניים מגיעים ללא תוספת תשלום, אחרים ב-4 שקלים).

ולבסוף, קינוח בדמות כדורי דונאטס - קצת עוואמה, קצת לוקומדס - ודברים טובים וחסרי מוסר עליהם, שעדיין לא רץ כאן, אבל צפוי לטוס בשנייה שהוא ייגע בשמן הרותח.

באמצע, בכל זאת "חנות המבורגרים קטנה", מצויה נבחרת הקציצות שעשתה את TLBS טובה וראויה כבר מיומה הראשון (ולמעשה אחת הראשונות לבשר את גל ההמבורגרים החדש והמצוין ששטף את העיר), חזקה ומתרשתת לא הרבה זמן אחר כך, ובטוחה בעצמה מספיק כדי להתייצב ברחוב, ובאזור, הכי תחרותי בעיר כעת (וגם סוף סוף להרחיב בשקט את רדיוס המשלוחים שלה).

יש כאן קלאסי (בשר בקר, מתובל ידידותי, מידת עשיה מידיום-וול, 51 שקלים, כולל שלוש תוספות מלמעלה לבחירה, במה שהוא היה, ועדיין, דיל נדיר ונדיב), ביונד או רידיפיין (57 שקלים) וגם את "בלומנטל" (המבורגר מנתחי קצבים, אונטריב ושפונדרה, מתובל רק במלח, 58 שקלים עם אותן שלוש תוספות).

האחרון, שהערים עליו בהמלצת הצוות הידען שום קונפי, ריבת בצל וצ'דר (ואפשר גם פטריות, גוואקומלי או אננס, למשל) סיפק הצצה נוספת לריקוד הטעים של המכונה - והכוונה היא גם לאותה "צדפה" אימתנית, שמתוכננת להוציא מהמטבח עשייה אחידה ונטולת טעויות של הרבה מאוד המבורגרים בו-זמנית ("ולוקחת חשמל כמו בית, אבל שווה את זה"), אבל גם לאנשים, וליד של האנשים. בול אדמדם-ורדרד, שסוחט ממך אנחות בעודך סוחט ממנו את הג'וס.

המעטפת של TLBS ערוכה להרבה יותר מהמתואר כאן, ומגיבה היטב לתרחישים. חלת בצל (15 שקלים) היא למעשה בלגן טבעות מקסים, שאינו מניח לך עד שהוא מסודר לחלוטין, עמוק בבטן. כך גם הצ'יפס הכיפי - רגיל, בתיבול קייג'ון וגם בגירסת גרמולטה, עם עשבי תיבול, שום והדרים. האחרון (15 שקלים) מתרה בך לא לצפות ליותר מדי לאחר שקיבלת כבר גירסאות "רטובות" שלו בכל מיני מקומות וואנבי. כאן, שוב, הוא בדיוק. מטוגן בדיוק, מתובל בדיוק, ונע מאוד בדיוק מהצלחת לפה.

לבד מאלה, יש סלט קיסר וסלט ירקות עם ויניגרט תפוחים שאינם מנת כלאחר יד, רחוק מזה, תכנונים קרובים לקונוסי צ'יפס טו-גו עם אותם רטבים מעולים (נוסו כאן סאטה בוטנים אדיר, איולי קארי, חמאת צ'ילי, איולי בזיליקום-שום, "חרדל של עשירים" סודי, "2,000 האיים", איולי צ'יפוטלה, חמוץ-מתוק, ברביקיו, והמסקנה היא בגדול לקחת אחד מכל אחד ולהרכיב פיקניק-דיפים) ולמכונת גלידה אמריקאית, ופתרונות ילדים שאינם מביכים כברוב המקומות.

למבוגרים, הם דואגים למספיק אלכוהול (יין, בירה או "אפרול פריז" ברדי מצוין ולא מתוק עד כדי סרט כריסמס בהולמארק) במספיק מחיר (לא יותר מ-19 שקלים, הללויה) כדי להפוך גם פארק עירוני בתל אביב לפארק אורבני בניו יורק. כן, אמרתי את זה. עכשיו תחזירו את הכיסאות.

TLBS, נחלת בנימין 68, תל אביב