קפה דו סוליי הוא מקום נוסף במפעלותיה של קבוצת בוקה (בית הקפה בוקה, חמנייה, בר 57), משמעותי יותר מבחינה קולינרית, ומסעדה של ממש. השף אסף שטרן נכנס כאחראי מקצועי על כל מקומות הקבוצה, ועל התפריט הוא, מן הסתם, זה שחתום.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
שטרן הוביל את מסעדת השף במלון אברטו שבגדרה בהצלחה חלקית מאוד בעיני, ולאחר מכן הגיע למסה המנוחה כדי לנסות להחיות אותה מחדש. זה אולי לא צלח עסקית, אבל מקצועית, הפאזה שלו שם הייתה מוצלחת, והוא הוציא את המקום מהמיושנות הקולינרית שבה דישדש שנים.
המיקום, בכוכב הצפון, הוא לא לוקיישן קלאסי למסעדה מקורית חדשה. יש לו חלל חיצוני גדול, שייתכן שמתישהו יהיה גם שוב נעים לשבת בו, אבל כרגע אי אפשר אפילו לדמיין את זה. החלל הפנימי הרבוע גדול פחות, נעים ואוורירי, עם תקרה גבוהה מאוד ועיצוב נינוח.
התפריט סוחב קולינרית לבראסרי, קרי למקום שפועל כל היום ומעמיד את מנות ה-Allways הקלאסיות של המטבח הצרפתי, בצירוף ההטיות הים-תיכוניות והמקומיות המתבקשות. לא עלייה ישירה למגרש של הגדולים ולתחרות עלין, אלא בראסרי שכונתי.
יש פה את כל החשודים המיידיים בהקשרי הקונספט, כשהנגיעה הצרפתית ברורה - מרק בצל עם גבינת גרוייר, סלקים עם קממבר מקורמל וברולה כבדים וקוניאק, ולצידם ליטרת הסשימי והטרטר המקובלת, כמה פסטות, שניצל ובורגר, שתי עיקריות דגים ושתי עיקריות בשר.
אז לא מדובר בעוד מקום של מנות קטנות עד בינוניות שחולקים. יש התחלה וגם עיקר לארוחה. החידושים וההמצאות הם מהתפריט והלאה, אבל כשמעיינים בו אפשר להתרשם, אפילו בין הכותרות שמרפררות גנריקה, ממגעו של איש מקצוע עם אמירה מאחורי המנות.
התחלנו עם ברוסקטות א-לה בגט (58 שקלים) וטרטר בקר (72).
הטרטר, משוטח למעין ריבוע, קיבל את טעמיו משאלוט, צ'ילי, צלפים, חלמון שליו, המון שמן זית ואיולי קלבדוס. הוא היה טעים. הבשר עצמו היה טוב וחיבור התוספים, שלקח לקלאסיקה, עשה לו טוב. טוסטוני חלה קטנים הגיעו בצד והשלימו מנת פתיחה ראויה.
במנת הברוסקטות היו שלוש פרוסות בגט. אחת עם חמאת אנשובי ועירית קצוצה, שנייה עם סביצ'ה אינטיאס ושלישית עם סלסת אבוקדו. ברוסקטת חמאת האנשובי עם העירית הייתה טעימה מאוד, זו עם הסביצ'ה הייתה סבירה וסלסת האבוקדו הייתה סלסת אבוקדו. אם מנת הפתיחה הקודמת הייתה טעימה, זו הייתה סבירה. יכול להיות שעוד טוויסט קטן בסביצ'ה היה עושה את זה.
חלקנו שרימפס בחמאה ויין לבן (75) שהופיעו בתפריט כעיקרית אבל היו סוג של מנת ביניים - שבעה שרימפס לא גדולים, מעולמות ההקפאה-הפשרה, שלשם שינוי טופלו כמו שצריך. אפשר היה לחוש מאין הגיעו אבל עסיסם נשמר. שאר רכיבי המנה - בייבי תרד, שום ופרחי ברוקולי, לצד ברוסקטת גבינת סנט מור - היו לא רעים.
הרבה יותר טאץ' התגלה במנת צלי הבקר בבישול ארוך (128). נתח בקר גדול שלם התגלה כרך מאוד, מתפרק כמעט למגע המזלג, עמוס בטעמי יין וירקות שורש, לא חמאתי מדי. גזרים, פירה ודמי גלאס השלימו מנת ביסטרו צרפתית ביותר וטובה ממש. אם רק היה חורף ולא הייתה מלחמה ושאר מרעין בישין, זה היה נהדר. כרגע אפשר בעיקר לחלום על כל זה.
שניצל עם קולסלואו ואיולי פפריקה היה בסדר גמור. אפשר להניח שלצד המבורגר זו המנה שמוזמנת בקפה דו סוליי הכי הרבה.
סגרנו עניין עם קינוח שוקולד (52) שכלל שוקולד במספר מופעים והיה מוצלח. שוקולדי מאוד, לא מתוק מדי, וכל אחד מהרכיבים בוצע טכנית מדויק ונכון.
קפה דו סוליי רחוקה מלהיות המסעדה הכי מעניינת שנפתחה השנה. מאידך, היעד הזה היה, מן הסתם, האחרון שאליו כיוונו קברניטי המקום.
רף הבסיס של האוכל שם, לעומת זאת, מכוון לכו-לם באופן ברור, וחיובי בבירור. זו מסעדה שעושה את שלה באפקטיביות ויעילות, בלי לקפוץ מעל הפופיק אבל גם בלי לכוון למכנים משותפים רחבים מדי. רוב הזמן האוכל עשוי היטב ופה ושם יש גם נוכחות לטאץ'.
כבראסרי שכונתי, כזה שאפשר לרדת אליו מהבית עם כפכפים, זה מקום שעושה את עבודתו יותר מנאמנה. אין הרבה מקומות מהסוג הזה כאן והלוואי שיהיו. נורמליות של סצנה נקבעת לא רק על ידי המקומות הנחשבים שלה. במידה רבה קובעים אותה דווקא מקומות מהסוג הזה. עוד כמוהו הם ביטוי מוחשי לנורמליות.
עכשיו צריכים בקפה דו סוליי להקפיד על יציבות, כך שרף הבסיס הנאה לאוכל הבסיסי הזה ימשיך להחזיק כך גם בעוד חצי שנה, שנה ושנתיים. אם זו הייתה השכונה שלי, הייתי חוזר בכיף לנשנוש או קצת יותר של ערב לא מחייב.
קפה דו סוליי, מאיר יערי 19, תל אביב, 077-9386262