מלון אלקונין נפתח בתחילת 2023 בפאתי שכונת נווה צדק עם כל מקדמי היוקרה שניתן להעלות על הדעת, לרבות מסעדת היוקרה (המנותקת לחלוטין מהוויה הישראלית) של השף הצרפתי המעוטר ז'ואל רובושון.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
את ל'אפוק החליפה רובע א' בהובלת השף אביתר מלכה, שהפך את וינונה פוראבר למקום מלא איכויות וחן, ולטעמי הוא הכשרוני והבשל מבין בוגרי ריאליטי האוכל כולם. בים הפסאדה וההבל, מול מולך הרייטינג שהופך אמנות לבידור זול; שגורם לבכירי אנשי המקצוע כאן, המשמשים שופטים בתכניות אלו, להלל ולרומם מנות שלא היו ממשיכים לאכול מהן לאחר הביס הראשון; בתוך ים הסתם הזה, בלט מלכה כמגדלור של יכולת אמיתית.
רובע א' היא מבחן של ממש עבורו. מדובר במסעדה מהוגנת ומחייבת הרבה יותר מבר היין החינני בלב תל אביב; היא גם מסעדה כשרה, כמו רבות שנפתחו לאחרונה, אבל כמה מהן מצליחות לאחוז גם בסקס אפיל ובמקדם רלבנטיות? האתגר, הן ברמת הקולינריה והן ברמת המסעדנות, משמעותי ביותר.
הגענו לרובע א' בערב של עדיין מעט אביב, באמצע השבוע. הגענו מוקדם יחסית והמסעדה הייתה ריקה למדי. בהדרגה החל החלל להתמלא. במהלך הערב אפילו נתקלנו בלא פחות משלושה שולחנות ובהם - מי היה מאמין? - תיירים.
יש כאן שני חללים - פנימי קטן ובו בר ומספר שולחנות, וחיצוני גדול יותר, שבו יושבים רוב הסועדים. מבנהו מלבני, לא אופטימלי בכלל, אבל איכשהו, כשהחלל מתמלא והחשיכה יורדת, מצליחים להרגיש בו חי ועדכני. רובע א' לא מרגישה כמו מסעדה של מלון וגם לא כמו מסעדה כשרה שנורא רוצה להיות הדבר האמיתי אבל אין לה את זה.
גם מבט בתפריט לא מעורר תחושת חוסר, כמו שמרגישים לא מעט מול תפריטים כאלה. הוא מושתת על דגים וירקות ויש בו לא מעט מנות מעוררות חשק. התחלנו עם לחם (32 שקלים), גספצ'ו עגבניות (64) וחמוסטה ים (88).
הלחם - למעשה חלת בריוש, מצופה דוחן ופרג, 180 מעלות מלחמי המחמצת הנוטים לחום, עם קרום קשה המוגשים בדרך כלל במסעדות- היה אוורירי וטוב. לצדו הוגשה חמאה ומעט מדי פלפלים כבושים וזיתים.
במנת הגספצ'ו שולבו גם ברוסקטה, סלסה אפרסק צלוי ושאלוט. המרק היה לא גדול, עשוי כהלכה וטעים בהחלט אבל ללא ייחוד או חותם כלשהו של העומד מאחוריו. אין טענות אבל במקום כזה ומשף כזה מצפים ליותר.
אי אפשר להגיד את אותו הדבר על מנת החמוסטה. הייתה בה קובה אחת גדולה, עגולה ושטוחה, עטופה בבצק דקיק, במרק עם מלית דג בתוכה. קודם כל, זו הייתה מנה טעימה מאוד. הבצק דייק, בתערובת הדג הייתה עוצמה בלי לסחוב לחריף או לטעמים עזים מדי, במרק היו חמצמצות עדינה וטובה וגם עומק. להבדיל מהמנה הקודמת, כאן כן נחשף בבירור השף, עם רעיונאות מצוינת, יד והקפדה רבה. מנה טובה מאוד.
המשכנו למרגז פורל (77). להלכה, כולה נקניקיה לא גדולה, נתונה בלחמניה עם רטבים; למעשה, מנה לא פחות ממצוינת, למיטיבי לעוס. מלכה חיבר שם בין מסורות המרגז הצפון האפריקאיות החריפות לתרבות הנקניקיות האירופאית, עם תבלינים שמחד סחבו לחריף המוכר, ומאידך אחזו במידת מורכבות ואפלוליות שלקחה אותם למקום אחר לגמרי. תענוג.
רטטוי א לה רומאנה (144) הייתה האחרונה מבין המנות לפני הקינוח. היא הגיעה מאגף העיקריות והיו בה שני מלבני ניוקי א-לה רומאנה ועליהם רטטוי ולוקוס צרוב. מעט מאוד דג היה שם, בטח בהתחשב בתמחור. להבדיל ממנת הקובה והנקניקיה, שחשפו יצירתיות חשיבתית, זו הייתה מנה הלקוחה מעולמות הקלאסיקה. היא בוצעה ללא רבב. הניוקי, מבוססי הסולת, היו טעימים במיוחד והרטטוי מושלם. גם הלוקוס נצרב כהלכה. יצירתית היא אולי לא הייתה אבל טעימה מאוד כן.
עוגת שקדים (54) הייתה הקינוח. בחושה ומעט שמנונית, מבוססת קמח שקדים עם מעט שמן זית ונגיעת מליחות, עם נגיעת מי פריחת הדרים וגלידת שקדים על שזיף חמוץ. קינוח טוב ביותר ולא מתוק מדי.
רובע א' היא מסעדה טובה באמת. מלכה מצליח לחבר בה את טעמי מחוזות ילדותו מאשדוד למטבח עכשווי מוקפד ואפילו מקפץ בלא מאמץ רב מדי מעל הרף הפסיכולוגי שמעמידה מגבלת הכשרות. שהרי אין בעיה קונקרטית להעמיד מטבח ראוי גם בלי פירות ים ובשר.
מה שיפה ביותר כאן זה היעדר היומרה להעמיד מטבח-על עם מקדם יוקרה כשרה. יש בה הרבה פחות מאמץ, אין באוכל שלה שום דבר מזיע, ובכל זאת היא טעימה וכייפית.
תמחור הלוקוס על ניוקי היה אמנם יקר בהתחשב במינוני הדג הנמוכים שנכללו בו אבל סך הכול הארוחה הטובה והמספקת הזו לא הסתכם בסכום גבוה מדי. 460 שקלים (לפני שתייה ושירות) על האוכל שאכלנו מהווים, אם כן, תמורה ראויה מאוד לכסף.
רובע א' עומדת באתגרים הלא פשוטים שלפניה, הן קולינרית והן ברמת החוויה. מעטות, אם בכלל, המסעדות הכשרות שלאחר ארוחה בהן ברור לי שארצה לחזור לאכול בהן. רובע א' כן.
רובע אלף, מלון אלקונין, יהושע התלמי 18, תל אביב, 053-5500605