מסעדת אומניה של משפחת דבאח משלבת כבר יותר משלוש שנים סטייקים מחד ואוכל ערבי שאמי מאידך. היא איננה עממית-מסורתית אלא מודרנית לגמרי בעיצוב ובאווירה. היא יושבת ב"דבאח מול", קניון נוצץ מחוץ לדיר אל אסד, ועולים אליה במדרגות נעות מהחניה. בעצם, מרגישים שם קצת יותר וגאס וקצת פחות כפר גלילי.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
קצת לאחר הפתיחה, אכלתי פה ארוחה כייפית וראויה, אבל ברור היה שיש עדיין מה לייצב ולאזן במטבח. בזמן שחלף מאז הספיקו אנשי אומניה לפתוח שלוחה תל אביבית, צנועה יותר ממסעדת הדגל, וכעת הגעתי שוב צפונה כדי לתהות על קנקנה הנוכחי.
אומניה העכשווית ממשיכה לאחוז באותו קונספט, ואת המטבח מוביל אסיל שריף. כך, בין פריים ריב ופורטר האוס על עצם וסטייקים של אנטריקוט וסינטה, כולל התפריט קטאייף לחי עגל, שישברק, חלווייאת מטוגן, מלפוף ועוד.
התחלנו עם סלט שנקליש (58 שקלים) וקרפצ'יו בקר (74). הסלט היה גדול מאוד והיו בו עגבניות תמר, עשבי תיבול, שקדים ובצל סגול, ומעליו כדור שנקליש. העגבניות היו מצוינות וכאלו היו גם שמן הזית שעטף אותן והגבינה עצמה. מנה שקרנה איכויות חומרי גלם ורעננות, שהמשיכה איתנו עד לעיקריות.
הקרפצ'יו הגיע עם מלפפון כבוש, בצל, בלסמי, איולי חרדל ודבש ופרמזן בצד. הבשר היה באיכות גבוהה מאוד ולהבדיל ממה שניתן היה לחשוש למקרא הרכיבים שנוספו למנה, הוא לא הוכבר בטעמים נוספים ואפשר היה ליהנות מאיכויות הגלם שלו.
המשכנו לבריוש שווארמה (112) על תקן מנת ביניים.
על בריוש קלוי נחו שפע פרוסות סינטה צרובות, מתובלות כשווארמה, עם רוטב טחינת עמבה, עלי רוקט עם שום וסומאק ועגבניות שרי צלויות.
הבשר היה טעים ממש, הבריוש עשוי לעילא, טחינת העמבה רבת נוכחות אבל לא אגרסיבית מדי, הארוגולה הוסיפה מרירות וחריפות והעגבניות הצלויות חמצמצות ומתקתקות. ביחד, הצטרפו הרכיבים אלו לאלו למנה גלילית-ערבית-שאמית טובה במיוחד, הנשענת על חומרי גלם ללא פשרות וביצוע מוקפד ומדויק.
הגענו לעיקר - 300 גרם סינטה (165) ו-350 אנטריקוט (185). להבדיל מהמקובל במסעדות בשר בישראל, בהן יש שלוש או ארבע אופציות תוספת לבחירה, באומניה מתאימים לכל מנה את התוספת שלה. כך, הסינטה הגיעה עם גראטן תפוחי אדמה ועליו פרמזן וירקות שורש (גזר, ברוקולי, אספרגוס, באק צ'וי וקישוא) צלויים והאנטריקוט עם בייבי תפוחי אדמה ביוגורט לצד בצל צלוי, וגם אספרגוס, גזר וברוקולי.
בישראל יש המון מסעדות יומרניות שמגישות בשר בינוני. כאן, שני הסטייקים שקיבלנו היו נהדרים ממש. כל אחד מהם ייצג את מיטב הסוגה האופיינית לנתח. הסינטה הייתה לעיסה, מלאת עומק, מלאת אופי ונהדרת. האנטריקוט משויש היטב, עם פסי שומן מצוינים, מופלא. ביקשנו מידיום-רייר ושני הסטייקים הגיעו במדויק ממש.
גם התוספות הצליחו לחרוג מעבר לבנאליה. בבייבי תפוחי האדמה שנוספו לאנטריקוט הייתה מידה של חריפות. הגראטן לצד הסינטה הצליח להישמר משמנוניות יתר ולשוות טעם מבודל לתוספת. ירקות השורש הצלויים, שהיו כמעט זהים בשתי המנות, הגיעו אל דנטה בדיוק. ביחד, היו אלו שתי מנות סטייקים לפנתיאון באמת. לא זוכר מתי אכלתי כאן סטייקים ברמה הזו. 165 שקלים לסינטה ו-185 לאנטריקוט ברמה הזו הם תמורה לא פחות ממטורפת לכסף.
כל המנות שדגמנו עד כה חברו לארוחה ללא פגמים כלל וקיווינו שגם הקינוחים לא יחרגו משורת המקהלה. הזמנו עוגה באסקית שהצטיינה גם היא, לא הייתה מתוקה מדי ולא יבשה מדי, וקיבלנו, און דה האוס, קינוח היטאליה, מעין מלאבי עם גלידת פיסטוק, שהיה טוב במיוחד גם הוא. לא, פרק המתוק לא קילקל דבר.
שלוש שנים אחרי, אומניה מתגלה כמסעדה הרבה-הרבה יותר טובה משהייתה. הואיל וגם בראשית הדרך היא הייתה ראויה, מדובר באפגרייד לרמות היותר גבוהות שיש כאן. המיקס בין השאמיות הקלאסית בליווי טוויסט, המגובה בחומרי גלם מצוינים, לבשרים שאיכותם יוצא דופן, הופך אותה למסעדה שמתקיים בה שילוב נדיר למדי.
זה המקום לציין שהיינו שלושה, המנות גדולות ויצאנו יותר משבעים כמעט מבלי לאכול לחם. גם השירות היה מקצועי, מוקפד וקשוב. בהנחה שהארוחה שאכלנו מייצגת את רמת הבסיס המקובלת באומניה כרגע, יש לה בהחלט מקום ברשימה המצומצמת של המסעדות היותר טובות בישראל.
אומניה, דבאח מול, דיר אל אסד, 077-9386217