וואט סאנג היפנית נפתחה בנובמבר 2023, עיתוי שאמור היה לגבות ממנה מחיר קשה. היא לא התיישרה עם הנארטיב הזה, הפכה פופולרית כמעט מתחילת הדרך והצליחה באופן שאינו מובן מאליו. כשהענף נמצא באחת התקופות הפסימיות והקשות שלו, היא דווקא מהווה סיפור אופטימי.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
חתומים עליה השף וואט סאנג וזוהר שטרך, שעבדו יחד במשך שנים ב-Moon. היא ממוקמת ברחוב הרכבת, עם חלל חיצוני שפונה אליו, ופנימי, קטן קצת יותר, מודרני ופונקציונלי. לכאן אולי לא באים לארוחות ערב רומנטיות מתוחכמות אבל זו בבירור יותר מסתם מזללה מעולמות גומרים-הולכים.
התפריט מרפרר לעולמות התוכן המוכרים כאן ונשען על תנור הרובאטה, אגף ראמן וכמובן סושי לסוגיו. הוא אולי איננו נראה הרפתקני או מאתגר אבל הוא יותר מסתם סושייה, ויש בו לא מעט מנות מעוררות חשק.
היינו ארבעה, והלכנו על שתי קעריות מיסו (22 שקלים) וגיזוה עוף (60) לפתיחה. מרקי המיסו הצליחו להימנע מעזות טעמים מופרזת והיו בסדר גמור. הגיוזה הייתה עשויה היטב הן במרקם הבצק שלה והן במלית. הצריבה הייתה מדויקת ולא ניכרה בבצקם מידה מופרזת של שמנוניות.
אלו היו שני פתיחים מסוגת הצפויים והמובנים מאליהם, שניכרה בהם מיומנות ביצוע, גם אם לא מצוינות.
המשכנו לנגי טורו (92), מנה קצת פחות בנאלית מאגף המיוחדים בתפריט. היה שם טורו טונה קצוץ דק על אורז סושי, עם ביצי דגים, שומשום ועירית מעל ואצות נורי בצד. את האורז והטונה צריך היה לערום בכפית אל האצה ולטבול אותה בסויה בדרך אל החיך. כל רכיבי המנה היו טובים מאוד והשתלבו היטב ביחד. בהחלט חריגה מהמנות המובנות מאליהן.
המשכנו עם שתי מנות ראמן לחלוקה - אחת עם עוף (72) ושנייה עם שרימפס (76). שני המרקים התבססו על ציר עוף-דאשי, עם באק צ'וי, בצל ירוק וביצה חצי קשה, חצויה לשניים. המרק היה סמיך במיוחד, פועל יוצא של בישול ממושך מאוד על אש קטנה. היו בו עושר ועומק והוא היה טעים מאוד. תוספת העוף הייתה קצת יבשה מדי. שני השרימפס הגדולים היו מטוגנים, קצת שמנוניים מדי, אבל טעימים מאוד.
עיון בעמוד הרולים המיוחדים העלה שברובם יש סלמון. קצת בנאלי ופחות מלהיב ומגניב לטעמי, גם אם סלמון הוא רק חלק ולא כל בסיס החלבון. מצד שני, זה כנראה חלק מסוד התמחור המאופק יחסית של הרולים, שהוא בוודאי יסוד ב-DNA הצלחתו של המקום.
ברול ה"טונה קושו" (65) היו סלמון וטונה עם אבוקדו, אספרגוס ועירית בציפוי טונה ויוזו קושו. ברול המכונה Seared Ahi Tuna (66) היו סלמון, שרימפס טמפורה, אבוקדו ועירית במלית. המעטפת כללה טונה צרובה וסלסת קולורבי וגי'נג'ר מוחמצים. שני הרולים נשענו על חומרי גלם ראויים והיו עשויים במיומנות ניכרת.
הזמנו גם שני רולים בהרכבה עצמית, הפעם ללא סלמון, אחד עם המאצ'י (49) ושני עם טונה (46). הרכבנו את התוספות - אבוקדו, עירית ומלפפון (1 שקל לכל רכיב) - כלאחר יד וללא מחשבה יתרה והרולים הגיעו מצופים אורז ושומשום והיו מעט סתמיים. ללא ספק יכולנו להתאמץ ולהתרכז יותר ולקבל רולים מוצלחים יותר. הדגים עצמם היו ראויים.
הקינוח היחידי בוואט סאנג הוא מוצ'י (39 לשני טעמים). הזמנו בטעמי מאצ'ה ושומשום שחור וקיבלנו, און דה האוס, גם טעמי דובדבן ומנגו. טעמי השומשום השחור והמנגו הוכתרו, בקונצנזוס, כטובים ביותר. המאצ'ה קצת מאחור והדובדבן, המתוק מדי, הרבה מאחור.
סגרנו ארוחה מלאה לארבעה ב-613 שקלים, לא כולל שתייה ושירות. זה סכום המייצג ערכי תמורה לכסף ראויים מאוד.
וואט סאנג אולי לא מחדשת ואולי מייצגת קו קולינרי שמדבר לכולם, ללא הרפתקאות ו/או אנינות יוצאת דופן; אבל את הבסיסי הזה היא עושה ללא דופי, ומתנהלת כמכונה משומנת שנעים לשבת בה.
כשמסעדות יפניות כאן נעות בין פשוטות, זולות ומחופפות מאוד מחד ליוקרתיות ויקרות מדי מאידך, יש משהו חביב ונעים באופציית הביניים השפויה הזו. היא מצליחה בצדק. אשמח לחזור לכאן לארוחה יפנית לא יומרנית, טעימה בסך הכול ומתונת תמחור.
וואט סאנג, הרכבת 12, תל אביב, 077-9800443