בשלהי ילדותנו, שהתרחשה בעיירה לוהטת אי שם בדרום, נהרס בוקר אחד בוטיק דויד ששכן במרכז המסחרי. סקרנים הצצנו יום יום מחלוננו, שהיה ממוקם בדיוק מול המרכז, עד שבערב גורלי אחד, חווינו הארה. לא מדובר בהארה מטאפורית כי אם בהארה פיזית, שהתרחשה כתוצאה משלט ניאון ענק שהוצב מול חדרנו ועליו הכיתוב "מלך הפיתה והלאפה". מאותו ערב לא חזרו חיינו להיות כשהיו. המזללה הקטנה הפכה מאותו יום לביתנו השני ואנו הפכנו למומחים וידענים בכל סוגי המאכלים, בתנאי שהם נכנסים בפיתה.
האנקדוטה הקולינרית הזו היתה אבן הפינה לכינונו של החיך הדרומי שלנו. אך מתוחכם ככל שהיה, עדיין הוא חש אבוד בפי הטבעת של היומרנות הקולינרית. אמנם מאז כבר עברנו אל העיר הגדולה, רכשנו בתים בשכונות צפוניות ומכוניות גרמניות, אבל הפרובינציאליות, איך אומרים, עדיין משכשכת בדמנו כראשן בשלולית מי גשם. כדי להכות בו בטרם יהפוך לצפרדע שאי אפשר לבלוע, החלטנו לצאת למסעדות המשובחות בעיר, שלא לומר אל גוב האריות של המסעדנות הישראלית - מסעדת מסה.
בשולחן שיש ארוך ומוגבה קידם את פנינו כשהוא במרכז החלל המלבני, ולצדו פינות הסבה עם כורסאות לבנות שמוארות באהילי ענק. סביבם מטופפות חרש המלצריות, בין רוזני כלכלה, שועי משק וכדורגלנים.
אבא תמיד אמר לנו שאת העובדה שבאנו לעולם אנחנו חבים בראש ובראשונה לאלכוהול, ולכן פצחנו בשני קוקטיילים: אלדרברי, קוקטייל המבוסס על פרחי יסמין וג'ין טנקרי, וקוקטייל pure vanilla שהוא שילוב של אבסולוט ונילה, ליים ונענע שהסתכם בסופו של דבר לכדי סוג של מוחיטו, רק עם קטע.
למנות ראשונות טעמנו סלט אנדיב ברוטב רוקפור עם עגבניות, עגבניות צלויות ועגבניות מיובשות, שהיה סביר והסגיר מידה של אובססיביות כלפי הירק הסטנדרטי (46 ¤). לצדו טעמנו רביולי שרימפס עם חלמון ביצה חי ששכשך ברוטב סרטנים. החלמון שהתערבב ברוטב הסרטנים פשוט זעק "נגבו אותי עם פיתה", אבל הזהירו אותנו לא לעשות בושות (52 ¤).
מבין המנות הראשונות שטעמנו בלטה במיוחד מנת כבד אווז "ולרונה" לימון. נתח כבד אווז צלוי על ופל בלגי, ברוטב שוקולד ולרונה, ולידו שוט של קוקטייל שוקולד על בסיס אבסולוט. ההוראות היו "ביס כבד, שלוק וודקה. ביס כבד שלוק וודקה". צייתנו. תעזבו את הפיתה, נדרשו תעצומות נפש לא ללקק את הצלחת עם הלשון (58 ¤).
סחתיין עליך, פרופסור
מהעיקריות בדקנו ארבע: שיפוד פילה בקר בציר בלסמי ערמונים, שהיה עסיסי אך בסיסי (118 ¤). קוסקוס פירות ים בציר סרטנים, שהיה עשיר מאוד ובלט בעיקר נוכח העובדה שהיו בו טונות של פירות ים. כך לא היינו צריכים להתמלא בקוסקוס (שאותו אנחנו מכירים מהבית, עם כל הכבוד), ויכולנו להתרכז בשרימפס, במולים ובקוקי סן ז'אק (120 ¤). מנת שרימפס "דדש" מצויינת כללה כוסברה, צנוברים, רוטב אדום חריף, וערימה נדיבה של שרימפסים (. אבל את הזהב לקח הפילה לברק, שהגיע מונח על עלי פסטה וירקות מוקף בארבע שלוליות של קציפת פורצ'יני, והיה פשוט מושלם. אימא שלו הייתה גאה בו (95 ¤).
את כל הנ"ל שטפנו עם מרלו 2003 של ברוודו. הסומלייה תיאר בעיניים לחות איך פרופסור בן עמי ברוודו קם עם הנץ החמה לקטוף את עלי הגפן כדי שהענבים יקבלו שמש ישירה. לנו הוא היה פשוט טעים מאוד. סחתיין עליך פרופסור.
בחזית המנות האחרונות טעמנו פאי לימון טוב, קטאייף (לא קדאיף, תרגעו) שהוא אצבעות קינמון במילוי מעדות הבקלאווה שהיה כמובן מוקפד ואיכותי אבל לא נגענו בעצמנו, וגנש שוקולד עשיר במיוחד והכה בקיבתנו בנוק-אאוט מזהיר, כמו ששום מנה מוגזמת של ג'חנון בשבת בבוקר לא הצליחה מעולם. דמעות. ואי אפשר בלי שתי מלים על שף המסעדה אביב משה. בלי כל ספק היינו שמים אותו בפיתה ומביאים הביתה לאימא.
ארוחה לזוג במסה תעלה כ-450 ¤ לפני יין.
מסעדת מסה: הארבעה 19, תל אביב,טלפון: 03-6856859,
א'-ש' 12:00-15:30;19:00-23:30
הבר של מסה: 19:00 עד לקוח אחרון.