האחד בספטמבר כבר כאן. קיץ שלם חיכינו לרגע המתוק הזה - והנה הוא הגיע. עוד נשיקה, עוד חיבוק, להתראות וביי נוסף - וילקוטי בית הספר נעלמים בחיפזון עם נושאיהם, הופ-הופ-טרה-לה-לה - גדלנו בשנה.
יחד עם התאריך המשמעותי הזה, מתעוררת תמיד שאלת השאלות המסוקרת בכל אמצעי התקשורת: מה לשים לילדים בסנדוויץ' לבית-הספר? לאחר הרבה השתדלות, הצלחנו לבסוף להפנים את רוב ההמלצות התזונתיות של יודעי-הדבר, וברור לנו לגמרי שהכריך המסוים הזה חייב להכיל סיבים-ויטמינים-חלבונים ועוד כמה מיקרו-אלמנטים מלאי אנרגיה, שאת שמם קצת קשה לי לבטא. "ארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום", כך אומרים ודוחקים אותנו עם האמירה הזו לפינה הקבועה ההיא של רגשות האשמה ההוריים הנצחיים.
לחמנייה עם-בלי-כלום בפנוכו
איך שאני רואה זאת, ילדים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: הילדים שלי - וילדים של אחרים.
"ילדים של אחרים" מכינים שיעורי-בית בזמן (גם בחשבון!), החדר שלהם תמיד מסודר (הם מסדרים אותו בעצמם, בלי שום תזכורת!) ובכריך שלהם הם אוהבים טחינה (או חומוס), נבטי קטניות וירקות מלאים ברזל. לפעמים, כשמתחשק להם משהו מתוק - הם מבקשים שוקולד חרובים.
הילדים שלי - נדלג על רוב הסעיפים המביכים שלעיל - אוהבים בכריך שלהם "חמאה-עם-בלי-כלום" ושוקולד "השחר", וגם מזה הם משאירים תמיד זנב-כריך באורך חצי לחמנייה.
כן, אני מתארת לעצמי שאפשר ליחס את העדפותיהם אלה לדעתנותם ולטעמם האינדיבידואלי, ובעיקר לאופיים החזק והנחוש. אבל התייחסות אופטימית כזו לנושא היא קצת דחוקה, ובעיקר נדירה. ברוב הימים נראה לי שהתזונה שלהם היא פשוט זוועה, אני לא מבינה איך הם גדלים בכלל, ממה מתפתח המוח שלהם, וכיצד צומחים שרירים על עצמותיהם הרכות.
אני לא לבד, אני יודעת. סביר שכמעט כל אם מהרהרת מדי פעם את הרהורי האחד-בספטמבר הנוגים הללו. וסביר גם, שבחלוקת הילדים ל"שלי" ו"של אחרים" - הילדים שלי נחשבים אצלה "של אחרים".
אבל האמת שכיום אני כבר הרבה פחות מודאגת משהייתי לפני שנים. בנים גידלתי ורוממתי, ולאושרי זכיתי כבר גם לראות את חלקם צולחים את כל גיל ההתבגרות הארוך ויוצאים מצדו השני של צה"ל, כשהם חסונים כאלון ויפים עד חמדה. כן-כן, החייל הזה שראשו מגרד את משקוף הדלת - הוא בדיוק אותו ילד "שלא אכל שום דבר" כל ילדותו, וממש לא ברור מה הצמיח אותו ככה לגובה.
הפרספקטיבה של הסנדוויץ'
היום כבר הבנתי שצריך רק פרספקטיבה בחיים, והכל מסתדר (כמו שזה בעצם בכל תחום). צריכות פשוט לעבור כמה שנים, שאז, ממרחק ובהסתכלות לאחור - אפשר לשים את האצבע על נקודת השינוי המדויקת ולראות שהיא אכן התרחשה. ישנו איזשהו שלב, אי-שם בשלהי גיל 12 וקצת, שהכל מתהפך על פיו. הילד שלא הכיר בשום חלבון ונטר איבה אישית לכל ויטמין - גילה מחדש את התיאבון הטבעי שאבד לו זמנית בימי הפעוטון.
מכאן והלאה הכל קל יותר. או קשה, תלוי מה מכביד עליכם יותר לדאוג באופן בלתי-פוסק לתזונתו הלוקה בחסר של הצאצא, או למלא את המקרר באופן שוטף בקילוגרמים כבדים של מצרכי מזון אינסופיים. בשלב המסוים הזה, הילד הסרבן כמו מתרצה בבת אחת, ומאז הוא פשוט אוכל כל מה שלא זז. המקרר נפתח-נסגר בקצב של מאה פעמים לדקה, ויחד עם המהפך הדרמטי מגיע גם היום הגדול: כל מה שיש בסנדוויץ' - הולך!
נו, כמעט. את הנבטים עדיין אוכלים רק "ילדים של אחרים". והאוגרים, אולי, בימים טובים שלהם.
לחמניות לסנדוויצ'ים
מרכיבים ל-10 לחמניות גדולות:
לסטרטר:
3 כוסות קמח לחם לבן (420 גרם)
½ כפית שמרים יבשים או 4 גרם שמרים טריים
2 כוסות מים (500 מ"ל)
לבצק:
2 כוסות קמח לחם לבן (280 גרם)
1 כוס קמח מלא (130 גרם) (אפשר להחליף בקמח לבן)
1 כף שטוחה מלח
½ 1 כפות סוכר
2 כפיות שמרים יבשים או 20 גרם שמרים טריים
1 ביצה שלמה, טרופה
¼ כוס מים (60 מ"ל)
לציפוי:
כ-2 כפות חלב (לא הכרחי)
אופן ההכנה:
1. הכנת הסטרטר (3-4 שעות לפני הכנת הלחמניות): בקערה מערבבים בכף את מרכיבי הסטרטר לעיסה דביקה ורטובה. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומשהים לתסיסה 3-4 שעות בטמפרטורת החדר (או עד 24 שעות במקרר. לפני ההמשך יש להביא את העיסה התוססת לטמפרטורת החדר, כשעה).
2. הכנת הבצק: מנפים לקערת המיקסר את שני סוגי הקמח. מוסיפים את המלח ומערבבים כך שיתפזר באופן אחיד בקמח.
3. מוסיפים את הסוכר ואת השמרים היבשים ומערבבים. (אם משתמשים בשמרים טריים ממיסים אותם מקודם בקערית נפרדת עם כפית מהסוכר בחצי כוס מהמים ומשהים לתסיסה כ-10 דקות. לאחר מכן מוסיפים אל הקמח עם שאר החומרים).
4. מוסיפים לקערה את הסטרטר שתפח והוא נראה עכשיו כבצק דביק, תפוח ומאוד נקבובי. מוסיפים גם את הביצה והמים.
5. לשים בקרס לישה במהירות איטית כ-8 דקות עד שהבצק רך, גמיש מאוד ונפרד מדפנות הקערה. (אפשר ללוש ביד, אך יש להקפיד על לישה מספקת במשך 10 דקות לפחות. הבצק הופך גמיש ורך במשך הלישה. אם הבצק דביק מאוד, אפשר לקמח בעוד מעט קמח את משטח העבודה במהלך הלישה.)
6. מגלגלים את הבצק בקערה משומנת קלות, מכסים בניילון נצמד, ומשהים לתפיחה בטמפרטורת החדר כשעה, עד שהבצק הכפיל את נפחו.
7. מוציאים את האוויר מהבצק שתפח ולשים אותו מעט. מחלקים את הבצק ל-10 חלקים שווים, מגלגלים מכל חלק כדור חלק ומניחים על משטח מקומח.
8. משטחים באצבעות כל כדור לעלה קטן ומגלגלים אותו לכרוכית מהצד הרחב. מגלגלים את הכרוכית הסגורה עוד קצת, כך שתתארך מעט וה"תפר" ייסגר.
9. מניחים את הכרוכיות כשצד התפר כלפי מטה על נייר אפיה בתבנית שטוחה, מכסים בניילון או במגבת ומשהים כ-45 דקות עד שהלחמניות יכפילו את נפחן.
10. בעדינות, מברישים את הלחמניות במעט חלב (לא הכרחי).
11. מכניסים את התבנית לתנור שחומם מראש לחום גבוה 200° ואופים כחצי שעה, עד להשחמה.
12. מוציאים את הלחמניות מהתבנית ומניחים אותן על רשת לצינון. אם רוצים לקבל קרום רך, מניחים על הלחמניות מגבת עבה בזמן שהן מצטננות.
הערה: אפשר להקפיא בתוך שקית ניילון סגורה ומהודקת.
