בדרך כלל אנחנו מאוד אוהבים הפתעות ושיגועים ולכן חיבבנו את הסניף ההרצלייני החדש של אוקינאווה המתמחה במטבח יפני-אסייאתי. הבעיה היא שכתבנו קטע פתיחה שלם לכתבה הזאת עם כל מיני אנקדוטות והפתעות, וסיפורים על כרית הפלוצים שרבנו עליה פעם ואיך אלי שרף את המתנ"ס כשעשה לבנצי כתובת אש הפתעה ליומולדת, ואז קלטנו שבימים אלה, הפתעות זה נורא חיזבאללה.
כל יום, כשהוא לא מתחבא באיזה מקלט סופר אטומי, נסראללה מבטיח עוד ועוד הפתעות. חכו לזילזאל, אל תשאלו מה אנחנו מתכננים לכם לפעולה הקרקעית. בקיצור הוציא לנו את הרוח מהכרית של הפלוצים. אבל כמו שאומרים כל התחמנים מערוצי הטלוויזיה שלא רוצים לבטל תכניות: "אם לא נספר לכם על ההפתעות המגניבות שיש במסעדת אוקינאווה, סימן שנסראללה ניצח".
אז ככה: מבחינה חיצונית אוקינאווה נראית ממש כעוד אחת מהקשת האינסופית של המסעדות באזור. מושקעת כמו שצריך, עם בר ארוך, שולחנות קצת מוגבהים, מספיק שונה בשביל לאפשר לארכיטקט לגבות סכום נאה, מספיק דומה כדי לא לבלבל את הסועד.
התחלנו בקוקטיילים. רובם מבוססים על שיכר שזיפים יפני שנקרא צ'ויה. יצא לנו כבר להיתקל ביין הזה, והוא באמת חמוד ביותר, אבל כאן נפלנו על רשימה נאה של קוקטיילי הבית שאת רובם לא פגשנו.
הראשון שטעמנו והיה מפתיע ומגניב היה שמפניה עם ליצ'י וקירסאו. עכשיו לרגע נחרדנו וחשבנו שנקבל איזה פעלול ברמני מהאייטיז, אבל הסירו דאגה. מה שקיבלנו היה מסיבת דיסקו עם נגיעות של מנורת לבה. מסתבר שאת הליצ'י הם רק משרים בקירסאו, שזה הליקר הכחול זרחני, אחיו של הפיזנג הירוק. ככה יוצא שבתוך כוס גבוהה עם שמפניה שמעלה בועות קטנות ושובבות, צף לו ליצ'י כחול. פאאאאר אאוט מן.
הקוקטייל השני היה צ'ויה במי ורדים. מה שקיבלנו היה המקביל של סלסלת פרחים מיובשים שדודות שמות בשירותים, אבל מעורבב עם שיכר השזיפים. מה נגיד לכם היה גם טעים נורא וגם מוזר אבל בקטע טוב.
יש דבר כזה מנות נדיבות מדי
במנות הראשונות גם נרשמו כל מיני יציאות. טופו טמפורה (19 ¤) כבר אכלנו תחת כל עץ רענן. מאז שנתקלנו בו לראשונה באלף הקודם באונמי או באחת מדומותיה, הוא כבר הפך לחבר ותיק, בקרוב גם בדוכן הפלאפל הקרוב לביתכם (כבר יש מכונה לטיגון בשמן עמוק, לא?) אבל מה שלא נתקלתם בו הוא אבוקדו טמפורה (המגיע יחד עם הטופו). כמה שזה נשמע משונה, זה באמת קצת משונה. האבוקדו מקבל רכות והוא נמס בפה, ועם זאת אבוקדו חם... אנחנו לא בטוחים. כאמור מפתיע ביותר. מה שכן, הכמות הענקית הייתה בעוכרי המנה. עם כל הרצון להיות לארג'ים ומפנקים, כמה אפשר לאכול ממנה מהסוג הזה? סליחה על הקלישאה, אבל למה לא תשאירו אותנו עם טעם של עוד?
עוד מנה שהייתה לכאורה סתמית אבל הפתיעה הייתה סלט ירוק בויניגרט יפני עם שברי בוטנים (16 ש"ח). זה היה אחד מאותם מקרים שהמלצרית מספרת כמה שזה טעים, ויוצא דופן והיא מתה על זה, ואתה רק בשביל שתפסיק להציק מזמין את המנה שעל פניו נראית הכי לא מעניינת בעולם. והנה, מה תגידו, באמת ויניגרט יוצא דופן, שכמותו לא טעמנו במחוזותינו. בירור קצר העלה שהוא מורכב ממירין, חומץ וסוכר.
טעמנו גם את שני המרקים שלהם, מיסו, ודים סאם שרימפס (17,19 ¤), אבל לא נרחיב עליהם את הדיבור, בגלל שהם היו לא מעניינים במיוחד, ולכן הורסים לנו את התיאוריה של ההפתעות.
המנות העיקריות, כמו בהרבה מקומות מצוינים שבהם אכלנו לאחרונה, היו טובות פחות מהראשונות, וגם פחות מהקינוחים. לא ברורה לנו התופעה, אבל בהמון מקומות אתה מגלה יצירתיות ודמיון בראשונות ואיזושהי סתמיות בעיקריות. הסושי שהזמנו דווקא היה לא רע (18-29 ¤). הדגים היו טריים וטובים, הדיזיין לא רע, מאופק אך יצירתי.
לעומת זאת הזמנו נודלס עוף בסויה (36 ¤). מה נגיד לכם, לא לגמרי מובן למה מקום ברמה גבוהה שמגיש אוכל מתוחכם ומושקע, מציע נודלס שכמוהו אנחנו אוכלים לעתים בסנדביץ' בר במודיעין סנטר.
בקינוחים, אוקינאווה חזרה לעצמה ונציין שהיא מציגה קולקציה שמתחלפת כל יום. טעמנו עיגול מסקרפונה טעים ושמנמן על ביסקוויט מסוכר שהיה טעים מאוד ובעיקר לא מוכר מאלף מסעדות אחרות (22 ¤). את השילוב בין שוקולד משובח לפירות יער כבר גילינו קודם אבל כאן טעמנו מין יציקת שוקולד מרובעת שבתוכה היו משובצים עיגולי פטל שלמים (26 ¤). באמת הפתעה משמחת. הקינוח השלישי היה גם הוא משהו שלא נתקלנו בו, גלידת יוגורט עם סוג של ריבת דובדבנים ומלא פירורי עוגה למעלה (24 ¤). גם כאן הייתה הכמות בעוכרי המנה. אנחנו מעריכים נדיבות, אבל אם היינו רוצים כמות, היינו קונים קרמיסימו עם 33% תוספת. לסיכום, חברים, מזמן לא נתקלנו במקום שמפתיע אותך כל כך הרבה פעמים בארוחה אחת. גם אם לפעמים הרמה לא הייתה אחידה היה עניין וגם המחירים הפתיעו לטובה. ודווקא בימים אלה אנחנו לא ניתן לאף צורר להרוס לנו את החיבה להפתעות.