כל אוהד כדורגל מכיר את תורת הנאחס: אסור לחשוב מחשבות אופטימיות לקראת משחק, לא מחליפים מקומות ישיבה קבועים, ובטח שלא מדברים על ניצחון לפני שריקת הפתיחה. עבירה על אחד מהחוקים הללו תגרום, אללה ירחמו, להפסד מביש של הקבוצה, כשהאשמה תיפול על כתפיו של אותו טמבל. ובכן, הטמבל הזה הוא אני. בראשון בערב נסענו למשחק מול מכבי חיפה כשבכביש החוף, משום מה, נפלט לי המשפט "שלוש אפס לנו, תזכור מה אני אומר לך". את השלישייה שקיבלנו מהירוקים אני לוקח עלי, ואם היה אפשר לתת כרטיס אדום לעצמי זה היה קורה. רציתי לערוך קפיצה בין כמה ברים חיפאיים כדי לראות חיי לילה אחרים, אך שריקת הסיום גרמה לנו לרצות לעוף כמה שיותר מהר מאזור הכרמל, וכפי שאומרת הקלישאה- חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים. לא בר ולא בטיח, היידה למיטה.
בערב למחרת החלטנו לנסות בר שישכיח את מאורעות ליל אמש, כשהפעם נפלה הבחירה על נורמן, שנמצא מרחק צעידה משוק הכרמל בואך כרם התימנים. לעומת הבר התל-אביבי הממוצע, הנורמן הוא קיטון מיניאטורי, חם ונעים. שישה שולחנות קטנים בקומת הקרקע, בר קטן עם תשע מקומות ישיבה ועוד שני שולחנות נמוכים בגלריה. בשעה 23:00, כשנכנסנו, הבנו שאנו בבעיה חמורה- המקום היה מלא, דהיינו 30 איש שתפסו כל כיסא אפשרי, כולל בשירותים. המארח/מלצר אמר בנימה התנצלותית שייקח קצת זמן עד שיתפנה מקום על הבר, ושבינתיים אנו מוזמנים להמתין על שני כיסאות עץ בגלריה המשקיפים על הקומה התחתונה. הסכמנו כי לא היתה ברירה אחרת, התיישבנו והרגשנו כמו זוג הזקנים בחבובות, רק בלי ההערות המשעשעות. כדי להעביר את הזמן הזמנו שתי בירות- שליש קאמל דאנסינג, בירת בוטיק ישראלית מוצלחת (24 ש"ח) בשבילה ושליש גו?ס?ר, בירה אוסטרית בהירה ((18 ש"ח) בשבילי, רק בגלל השם המרגש.
לאחר כרבע שעה התיישבנו בפינת הבר, מולנו ברמן חביב ביותר שמזג בירות כאילו חגיגות האוקטוברפסט הגיעו לארץ, והכל בסבלנות ללא גבול. מי שמחפש קוקטיילים מסוגננים, צבעוניים ויקרים מדי יתאכזב, מכיוון שהשוס הגדול של הנורמן הן הבירות. מבחר אדיר של בירות מכל הזנים, הסוגים והמדינות שניתן להעלות על הדעת, אמנם במחירים לא זולים, אבל בשביל מבחר גדול יותר מהשעמום הרגיל שכולל גולדסטאר, היינקן, טובורג וגינס- משלמים. לשוחרי המשקה הנורמן מהווה גן עדן של ממש, ובתמורה לעשרים ומשהו ש"ח אפשר לשתות בירה שלא תמצאו כמעט באף בר בארץ. כשוחר בירה קטן מאוד הלכתי על רום וקולה (31 ש"ח), והיא ניסתה בירה בשם ברנרדוס (25 ש"ח) שהיתה מתקתקה וטעימה מאוד. כששאלנו מה יש לאכול, בישר הברמן שיש מבחר טפאס שהולך טוב ליד הבירה. הזמנו צלוחית עלי גפן (10 ש"ח) וקבנוס פיקנטיים (12 ש"ח) שהיו חריפים מדי לאשכנזי כמוני, וכשאלו לא הספיקו הגיעה סלסלת נאצ'וס עם מטבל שום-שמיר חלבי ורוטב סלסה במחיר שערורייתי של 24 ש"ח. כמאנצ'יז ליד האלכוהול הם היו מספקים בהחלט, ואפילו טעימים.
המוסיקה נעה בין ג'אז קצבי ל-Fאנק ובלוז, שילוב נאה שהתאים מאוד לאווירה הביתית של המקום ויושביו. זוגות-זוגות הם ישבו, קשקשו ללא הפסק אחד עם השני, צחקו ושתו בלי הפסקה. הרהרנו מה יעשה כל זוג אם יגלה לפתע כי שאר הלקוחות נעלמו. התשובה היתה חד משמעית: כלום. כל הזוגות שהו במעין בועה אוטיסטית בלתי נראית, מרוכזים בעצמם ושכל העולם ימות. מצאנו בכך חן לא קטן, בעיקר בגלל המסקנה שהנורמן הוא הבר הטוב ביותר לדייט ראשון, שני או שלישי, או לסתם ישיבה עם חברים טובים לבירה ודיבורים. בלי דחיפות וצפיפות קלסטרופובית, אף אחד לא מפריע, אין אווירת פיק-אפ מאולצת, השירות קליל ונחמד כמו בארוחת שישי אצל ההורים, אין וודקה רדבול על אף שולחן וכולם מחייכים. מחייכים עם עצמם, אבל עדיין מחייכים.
ב- 1:30 האוכלוסייה התלדלה במקצת, והזמנו חשבון. שילמנו 175 ש"ח על ערב שכלל בירות, אלכוהול, קצת אוכל והרבה אווירה שקשה למצוא בבר בתל-אביב של 2007, וחבל. יש בו משהו, בנורמן, שונה מכל השאר. משהו קטן וטוב.
"נורמן" רחוב הלל הזקן 8, תל-אביב, טלפון: 03-5171030