אוכל הורג

יש אנשים שבשבילם אוכל הוא עסק מסוכן. ולא מדובר במסעדנים שהשקיעו את הונם ואיבדו אותו בעולם הגסטרונומיה ההפכפך, אלא באנשים שאוכל בשבילם הוא סכנת מוות אמיתית. סכנה מוחשית ויום יומית אם מרגישות מסוימת או אם מבחירה.

אם נשים לרגע את מגוון האלרגיות והרגישויות השונות בצד, המקרה הקיצוני ביותר שבו אוכל עלול להרוג, הוא המקרה של תסמונת פראדר-ווילי, תסמונת הרעב הקטלנית. המחלה הנוראית הזו, גורמת לתחושת רעב אינסופית ויכולה לגרום ללוקים בה לאכול עד מוות. במצב כזה, הלוקים בתסמונת הנדירה (1:15,000) צריכים להיות תחת השגחה מתמדת ואם זה לא מספיק, הם גם סובלים מעיכוב בהתפתחות ובגדילה, מעקרות, מהתנהגות אובססיבית ומהתפרצויות רגשיות. כולן נוגעות בעיקר ברעב המציק שאין לו מנוח. כאן למרבה הצער, לא מדובר בעוד מישהו עם סתם רעב בריא.

להבדיל מאלה שאין להם ברירה, יש לא מעט חובבי אדרנלין שלוקחים את הריגושים שלהם לתחום האוכל. אמנם אצלנו זה פחות מקובל להסתכן או לשחק עם האוכל, אבל בארץ השמש העולה, השילוב בין מטבח אנין לסכנת מוות, הוא עונג מבוקש. לתופעה אחראי דג צהוב אחד קטלני במיוחד, הנחשב ביפן למעדן מסוכן. הדג בשם פוגו (Fugu) מכיל רעל קטלני בחלק מאבריו. אבל היפנים מתעקשים לאכול אותו למרות שהוא גורם מידי שנה למותם של כמאה אנשים. למרות, או בשל הסכנה, עשרות אלפי יפנים פוקדים מידי שנה את המסעדות המתמחות בהכנת הדג. כיום לא ניתן לאכול אותו כך סתם, לשם הכנתו נדרש אומן פוגו שעבר הכשרה מקיפה בהרחקת האברים הרעילים וקיבל בשל כך רישיון מיוחד מטעם הממשלה. עדיין, גם אומני פוגו הם אנושיים וטועים לפעמים - טעות שבגינה מקפחים סועדים את חייהם ולו רק בשביל נגיסה בבשר הדג הרך, עליו אומרים שטעמו אלוהי והוא מעניק לסועד תחושת ריחוף קלה.

כמובן, שהסכנה האמיתית באכילה מסתתרת באוכל היום יומי אותו אנו צורכים. בשרים, מוצרי חלב ביצים וירקות, המשמשים מצע גידול עבור חיידקים ובקטריות קטלניות. בישראל למשל, התמונה העולה מבדיקות מעבדה מעופות שלמים ובשר טחון מרשתות השיווק הגדולות ומאיטליזים קטנים, היא עגומה ביותר. בחלק מהמקרים נצפו חריגות חמורות ברמות החיידקים המסוכנים, עד לרמה של 66% מהמקרים. תחשבו על זה לרגע, בשני שליש מהבשר אותו אנו קונים קיימות רמות גבוהות של חיידקים וקוליפורמים. שני שליש!!!

בעוף מדובר בעיקר בחיידקי סלמנולה קטלניים שהם כיום הגורם מספר אחד להרעלת מזון בעולם המערבי. בנוסף לסלמונלה, כשמדובר בבשר אדום יש לקחת בחשבון את חיידקי הקולי הנמצאים במעיים של פרה בריאה. למרות שהם לא נפוצים כמו סלמונלה, יכולים חיידקים אלה להתפתח אצל ילדים בעיקר לאי ספיקת כליות, מצב הגורם אצל 10% מהמפתחים אותו למוות. כשמדובר בבשר לבן ולא כשר, מתווספת בקטריה זדונית נוספת בשם ירסיניה (Yersinia enterocolitica‏), הגורמת לתסמינים דומים לאלה של דלקת התוספתן, מה שגורר הרבה ניתוחים מיותרים לחלוטין.

כשמדובר בגבינות, בנוסף להיותן נשאיות אפשריות של סלמונלה ואי קולי, מצויה בהן בקטריה קשה להשמדה בשם ליסטרייה. הליסטרייה גורמת להרעלת קיבה קלה ביותר בדרך כלל אצל בעלי מערכת חיסונית תקינה. אבל אצל בעלי מערכת חיסונית מוחלשת כמו תינוקות או זקנים, היא גורמת לאחוזי תמותה גבוהים של 30%.

אם אתם חובבים של דג נא, כדאי שתיקחו בחשבון את בקטריית הויבריו הנפוצה אצל דגים ומאכלי ים. הבקטריה הזו היא המקבילה של הסלמונלה, אבל יכולה בחלק מהמקרים אצל אנשים רגישים, לגרום למוות כעבור יומיים בלבד. ועל זה אמרו חכמינו - הדג מסריח מהראש ומדג שכזה שומר נפשו ירחק.