החדר

בסוף דצמבר שנה עברה, עשיתי סבב ברים אצל אחותי בברלין. העברתי שם ארבעה ימים של שתייה כמעט עד אובדן הכרה, במזג אוויר קר ועם אנשים חייכניים ורגועים שעושים רק טוב לנשמה. שתינו בהרבה ברים ברלינאים טיפוסיים, כשאחד ששבה אותי יותר מכל היה ה- Wohn Zimmer - "החדר"- שמו. הבר הזה ממוקם בתוך דירת מגורים מרווחת שהוסבה לבר הזוי ומקסים, כשניתן לשבת בסלון, בפינת האוכל או במטבח ולהזמין מהמלצרית עוד סיבוב בירה. זה היה אחד המקומות שיושבים בו וחושבים "איך אין בר כזה בתל אביב"?

בתחילת השבוע האחרון של ינואר 2006, עשיתי סיבוב עם הקטנוע בתל אביב ומצאתי את הדבר הכי קרוב ל"Wohn Zimmer" שיש בעיר הזאת להציע: ה"ארמדילו". בר קטן וחמים שעובד כשלוש שנים בצמוד ל"מתחם" רוטשילד הטרנדי. ישבתי בארמדילו בעבר אך זה היה לפני שנה וחצי. גם אז התפעלתי מהעיצוב הפשוט, אבל לא נהניתי מהבילוי עצמו- שילוב של חוסר מצב-רוח, חוסר חניה באזור ובעיקר חוסר מקום על הבר, מה שהותיר אותי ישוב בכיסא נמוך מדי ורצון עז לעוף הביתה. מאז שמעתי על הארמדילו די הרבה, בעיקר על כך שהבעלים פתחו עוד מקום בפלורנטין (שנסגר בינתיים) ועוד אחד בדיזנגוף הפורח.

מבחוץ נראה הארמילו מבעד לחלון ראווה גדול כמו בוטיקים בדיזנגוף של שנות השישים המעושנות, דלת עץ גבוהה וצרה, אור חזק וחריצי ישבן של היושבים על הבר. באנו לשם בשעת ערב מאוד מוקדמת, שעה שברוב הברים בתל אביב עוד לא מורידים את הכיסאות מהבר. החשש שמא נהיה היחידים במקום הופרך. מהצעד הראשון במקום יכולנו לדמיין את הדירה שהמקום הזה מנסה לשחזר. בכניסה היה ספסל עץ וארבעה שולחנות גבוהים בצמוד לקיר (הסלון). בהמשך עומדים שבעה שולחנות נמוכים מפוזרים בסדר-לא-סדר (חדר שינה), ובהמשך השירותים (שירותים). הבר עצמו- כ-20 כיסאות עץ שוברי-גב מסביבו- בצורת ח', עשוי עץ פשוט ונמצא במרכז המקום. ישבנו בפינה הרחוקה, כשאני בדיוק מול שלט קטנטן המודבק על הבר עם השם "גיא" (מקום שמור בימים כתיקונם ללקוח קבוע). כשיושבים על הבר שמים לב לדבר מוזר מאוד: בחלקו האחורי יש מטבח ביתי לכל דבר. כיריים, כיור עם מתקן ייבוש כלים מעליו, ארונות פורמייקה לצלחות וסכו"ם, והכל בריח יותר ביתי מבית. כאן, אני מנחש, היה המטבח, ובזאת סיימנו את סאגת דירה להשכיר לשבוע זה.

כבר בשעת ערב מוקדמת כל כך ישבו שמונה איש על הבר ועוד עשרה בשולחנות. שלוש בנות מילאו- כל אחת בתורה- את תפקיד הברמנית, הטבחית והמלצרית, והכל בחיוך וסבלנות שרק מי שמכיר את הברמנים הממוצעים בעיר יכול להעריך. תפריטים אין, וכדי להחליט מה להזמין צריך להרים את הראש ללוח הגדול מעל, שם כתבו בגיר את היצע הבירות והאוכל שיש: טובורג, ווינשטפן, סטארופרמן, גינס ודאנסינג קאמל מהחבית, ומנות בר קטנות ופשוטות לצד מנות בר קטנות ומבושלות במקום. הזמנו חצי ושליש סטארופרמן, בירה צ'כית מצוינת (18/22 ש"ח), קיבלנו והבטנו מסביב. כל מי שהיו במקום נראו כאילו הארמדילו הוא הבית השני שלהם, ואין לי ספק שחלקם היו בו אולי פעמיים לפני כן. אין פוזה, אין לחץ. זהו בר שכונתי כמו שכתוב בספרים. תוך שעה וקצת המקום היה מלא, מוסיקה שמחה- משהו בין ג'ון באאז בתחילת הערב ורוק קלאסי נעים בהמשכו- והרבה אלכוהול.

הזמנו כבד קצוץ (22 ש"ח) שהוגש עם טוסטים קטנים והיה מצוין (רק למה בלי בצל מלמעלה?) ו"דילו בשרי" (36 ש"ח), מיקס של עלי גפן, חינקלי (כופתאות בשר גרוזיניות), בלינצ'ס בשרי וקציצה אוקראינית (קלופס ברומנית) שהוגש על צלחת חרסינה בסגנון הסרוויס שסבתא שמרה מלפני השואה. חוץ מהבלינצ'ס שהיה לא טעים/מקולקל (והוחלף, לאחר התנצלות מהברמנית, בלביבות תפו"א), אלו שתי מנות ברים קלאסיות ומצוינות שקשה לפספס איתן.

הקהל הורכב מסטודנטים בשנקר, מוסיקאים בהמתנה לפריצה, עובדות דסק בחדשות של וואלה! וסתם אנשים פשוטים כמונו. הוספנו עוד שני צ'ייסרים של דרמבוי (17 ש"כ האחד) שנמזגו ונלגמו באיטיות קוסמית. מתוק בפה וחם בלב.

את החשבון קיבלנו כתוב בעט על פתקית קטנה, שילמנו 126 ש"ח לפני טיפ, נדחקנו החוצה ויצאנו לגשם שהזכיר, ולו בקצת, את ברלין ההיא. נהג מונית שקילל אותנו ואת ההורים שלנו, אחרי שכמעט נדרסנו על ידו, החזיר אותנו לישראל הטובה והישנה.
בארץ ישראל קם העם היהודי, בארמדילו קם הבר השכונתי.

ארמדילו, רחוב אחד העם 51 , תל אביב. טלפון 03-6205573