על מצע עלי בלה, בלה, בלה

כבר משחר נעורינו, היינו אורחים קבועים במחלקה האורתופדית בבית החולים. בנצי שבר את היד אחרי שקפץ מגג בית הכנסת ביום כיפור, אלי נקע את הרגל כשניסה לפרוץ את דלת המקלט בבעיטה, ועוד כהנה וכהנה פצעים, חבורות ומכות טריות. עם השנים, כשהתחלנו לגלות עניין בבחורות, ירד מפלס הביקורים ותדירות הפציעות הפכה נמוכה. אולם לאחר מספר שנים נרשמה תקופה בה אלי, חביב הבנות, ביקר את דוקטור פלוטניק חמש פעמים בטווח של חודשיים. בכל פעם היה בפיו סיפור מדהים יותר מקודמו להסביר מדוע שוב פרק את האגן. פעם אחר פעם היינו נוסעים ומחברים הסבר מופרך שנועד למנוע מאלי את הצורך לומר לדוקטור את האמת. אחרי שכבש את הבנות, חיזר אחריהן ונישק אותן ברטט הוא ניסה בכל פעם לשווא לשחזר את התנוחות שראינו בקלטת "יצרים בכפר האולימפי". הסתבר שמה שהיה טבעי עבור המתעמלים בסרט, עלה לאלי ביוקר. לא עזרו השכנועים, הטיפולים והפיזיותרפיה. אלי היה חייב להתגנדר בתנוחות משוכללות וברפרטואר שכולו אקסטרווגנצה. הבנות ניסו להסביר לו שלפעמים גם בפשטות ובמיעוט יש יופי, אבל הוא היה חייב להציג תפריט מגוון כדי להוכיח יכולת.

נזכרנו בימים הכואבים ההם כשביקרנו במסעדת סטראצ'י ביפו. הרבה כישרון, הרבה יכולת, אווירה טובה, רק קצת יותר מדי מאמץ. מסעדה שמתיימרת להגיש אוכל איכותי ולעתים אפילו עילי, לא צריכה שלושים פריטים ויותר בתפריט, ואם רוצים להציג רוחב יריעה ולענות לכל צורך (למשל מנת פרגיות) לא חייבים להגיש אותן שרועות על הגב ברוטב פורט ומרסלה עם עלי פסטה צבעוניים שמוכנים במקום, בלה, בלה, בלה. כשהתפריט כל כך גדול וכל כך מגוון קשה להצטיין ולדייק בהכול, ועם זאת, הארוחה בסטראצ'י הייתה טובה מאוד, ואנחנו בטוחים שהרמה רק תלך ותשתפר.

המנות הראשונות היו כולן טובות מאוד. הטובה והמיוחדת שבהן הייתה קרפצ'יו ארטישוק עם גבינת המאירי ופסים של עגבניות מיובשות. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלנו בחיתוך כזה של ארטישוק. הלבבות נחתכו לרוחב ויצרו עיגולים רחבים ודקיקים. הגבינה הייתה מעולה ועם שמן זית טוב, ליקקנו את האצבעות אחד של השני. סחה. רוסטביף סינטה עם חרדל גרגרים ורוטב טונה ירוקה היה גם הוא טוב מאוד. המנה השלישית שהייתה נפלאה ממש הייתה סלק אפוי, שרוקנו לו את הבפנוכו, ומילאו בטרטר של שלושה סוגי דגים. כשיודעים לטפל בסלק כמו שצריך, יש בו טעמים מאוד מיוחדים, ובמסעדות הטובות ביותר בתל אביב נתקלנו פה ושם במנות יוצאות דופן. זו ללא ספק אחת מהן.

כדי שתבינו על מה דיברנו כשאמרנו שיש כאן יתר אקסטרווגנצה, נכתוב לכם כאן את המנות העיקריות פחות או יותר ככתבן, ואחר כך נספר איך היה:

פילה דניס ופילה לברק בציפוי פריך של פנקו ותבלינים, אפויים בתנור, עם פירה גבינות צאן.

רביולי תוצרת בית במילוי סרטנים כחולים, ברוטב שמנת, אגסים וגבינת גורגונזולה.

שתי פטריות פורטובלו צלויות על הגריל, במילוי גוואקמולה עם בצלים פריכים וצ'יפס בטטה.

ועל כך אנחנו אומרים: בסדר אחינו, אתה מוכשר, תרגיע, אוהבים אותך. כל המנות שטעמנו היו טובות אבל התחושה הייתה של קצת טו מאצ. האם זו הסיבה שבשום מסעדה אחרת לא נתקלנו במנה ששמה על אותה צלחת פילה של שני דגים שונים? המחשבה עברה במוחנו. זו הייתה התחושה גם בתחום הרביולי. גם רביולי, גם מילוי סרטנים, גם רוטב שמנת, גם אגסים, גם גורגונזולה... הושיעו!!!

דווקא המנה הכי פשוטה ובסיסית, צוואר טלה שבושל שעות עם ירקות שורש ויין, הייתה משובחת ביותר. והכי מגניב, היא הוגשה עם פירה. לא פירה שרשים, לא פירה גבינות ולא פירה עם נגיעות סנו ז'אוול. סתם פירה.

ואולי זאת באמת השורה התחתונה: אם מישהו ינשום עמוק, וינסה לא להתאמץ יותר מדי, הכישרון יתפרץ וסטראצ'י עשויה להתבגר לכדי אחת המסעדות ששווה לחזור אליהן.

"סטראצ'י" דרך אילת 11, תל-אביב. טלפון : 03-5101919