עוד באירופה גיסר היה סקפטי

האיום האיראני, המצב הכלכלי המדורדר והשחיתות השלטונית גרמו לחברי התנועה הציונית בא"י להציב לעצמם מטרה קדושה ועילאית: דרכון אירופי. כל חיוור בעל שורש אירופי אחד לפחות, מכריח את הסבתא ניצולת השואה שלו לסור אל שגרירות המדינה בה נולדה וממנה ברחה, לקבל פלאשבקים 60 שנה אחורה ולחזור הביתה עם עצב בעיניים, הכל כדי שלנכד יהיה לאן לברוח שניה לפני שתיפול פה הפצצה. בגין מתהפך בקברו.

גם אני, בעל שורשים מוכים במזרח אירופה, ביררתי האם הרומנים, הפולנים או השוויצרים מוכנים לעשות לי מערוף ולתת איזה פספורט עם שמי באותיות קידוש לבנה קיריליות. גורנישט, זו היתה התשובה הרשמית. יימח שמם, כבר פינטזתי על ישיבה על גדות נהר הויסלה בקרקוב, אוויר קריר, בחורות קרירות, ביד אחת בקבוק וודקה וביד השניה... בקבוק וודקה. שוין, ניאלץ להסתפק בפחית קולה על גדות הירקון. עד המוות ישראל!

כדי להפיח מעט אסקפיזם בחיים, קבעתי עם לימור ("אל תסתכל עלי, דרכון פרסי זה המקסימום שאני יכולה להשיג") ללכת לשתות במקום הכי קרוב למזרח אירופה בתל אביב- "פראג הקטנה". בר-מסעדה צ'כי בלב רחוב אלנבי, הרחוב הכי נמוך בתל אביב, שמתגאה בבעלים צ'כי, בירות צ'כיות ומאכלים מבית מדרשה של סילביה סיינט (הרבה בשר חם ושו?מני). נשמע לא רע. ובאמת, כשהגענו, היה לא רע בכלל. ערימה של כ-20 חביות בירה בכניסה, בר עץ ארוך בצורת ח', עשרה שולחנות מקדימה ועוד שישה מאחור. משהו שמזכיר בקתה סלאבית, דהיינו הרבה עץ ולבנים. על הבר ישבו כעשרה אנשים, עוד עשרים היו ישובים בשולחנות ומלצרית מקועקעת סחבה צלחות עמוסות כל טוב וכוסות בירה ללקוחות. אהבנו, הורדנו מעילים וישבנו בקצה הקרוב של הבר.

למרות שציפיתי למוסיקה צ'כית, רוסית, צוענית או משהו אחר בסגנון מרגיז, הופתעתי לגלות שגם בפראג הקטנה שומעים רוק איכותי. דניאל, הברמן שלנו, היה אחראי על המוסיקה ולמרות שלעתים נשמעו שירים מוזרים מדי, היתה אווירה טובה ומעוררת. לימור באה קצת עצבנית, אני באתי הרבה עצבני, ואיכשהו, אחרי כמה דקות של ישיבה על הבר, הקריזה התמוססה ומצב רוח טוב שטף אותנו. זה קצת הלחיץ, ולכן החלטנו לנסות להחזיר חלק מהעצבים ע"י אלכוהול. אני הזמנתי חצי ליטר פילזנר אורקוול (21 ש"ח), בירה צ'כית מרירה, בעוד לימור הביאה את היציאה המוזרה המסורתית בדמות קמפרי, אשכוליות אדומות ונענע (30 ש"ח). אולי בצ'כיה או בפרס זה טעים.

דיברנו על הא ודא, פירקנו עצבים, צחקנו והיה כיף אמיתי, אבל משחק הכדורגל ששודר בטלביזיה הסית את תשומת ליבי יותר מדי פעמים. יש משהו מוזר בחיבור בין גברים לכדורגל, וזו ההוכחה: מצד אחד משחק בין שתי קבוצות שמעניינות לי את קצה הקמיצה, מצד שני בחורה אלוהית, ואיכשהו העיניים הולכות לכיוון הירוק הירוק הזה. אני רוצה להביע את התנצלותי בפני כל נשות תבל- זה לא אתן, זה רונאלדיניו.

כשהסתיים המשחק (יאללה באיירן!) טעמנו הרינג כבוש עם בצל, זיתים ולחם לבן עבה (22 ש"ח) והיה טעים ומסריח כמו שהדור הצעיר עם הרולים והטורטיות לא יבין לעולם. לימור המשיכה עם הקמפרי, אני עברתי לרוסקי סטאנדרט, הוודקה הרוסית הכי טובה שלא תראו כמעט באף בר בעיר (26 ש"ח) ולקראת 24:00 המקום החל להתרוקן, "תסמונת אפטר-פורים" כינה את המצב דניאל. ארבעה ימים של חגיגות ושתייה סתמו לאנשים את הכבד, ורחוב אלנבי היה שומם מתמיד יחסית ליום רביעי. לשם שינוי לא נכנענו ללחץ החברתי ונשארנו על הבר, הזמנו מנה של נקניקיות חזיר עם פירה וכרוב כבוש (34 ש"ח) שהיתה ענקית ולא פחות ממצוינת. הגרעפס שאחרי נתן את האישור הסופי לכך.

ב- 24:30, כאילו משום מקום, נכנסו כמה קבוצות של חבר'ה מבוגרים ומחויטים (בעברית קוראים להם "רוסים"), התיישבו על הבר ובשולחנות, הזמינו הרבה אוכל, וודקות, קוניאקים ואפילו מיץ עגבניות בכוס בירה. היתה שוב אווירה טובה, ריח בשר ואלכוהול עמד באוויר והשמחה רבה. הזמנתי כוסית קטנה של בלאווד (14 ש"ח), וודקה שחורה, שהיתה מוצלחת יותר מכל הוודקות הטרנדיות בעולם, והבטתי מעלה, למסך הטלביזיה. ריאל מדריד הפסידה, ארסנל עפה, ברצלונה קיבלה בראש ומכבי שלכם, מכבי תל אביב, חטפה 21 הפרש באירופה. יותר טוב מזה לא יכול היה להיות, וכדי לא לנחס את הערב המוצלח ביקשנו חשבון.

154 ש"ח לפני טיפ על בירה, ארבעה דרינקים, מנה ראשונה ומנה עיקרית שסתמה לי את המעי הגס לשבועיים הקרובים. מגניב. שילמנו, אמרנו יפה תודה ולאחר חמישה צעדים עברנו מפראג הקטנה והשמחה לת"א הגדולה והעצובה. הרחוב היה שקט, אפילו הקבצן שצמוד באופן קבוע לכספומט ישן בשקט כמו תינוק עזוב. מוזר מאוד.

יהונתן גפן כתב "אי ירוק בים, אי ירוק בים, הוא רק של שנינו, שלי ושלך". אינני יודע האם הוא התכוון לפראג הקטנה והשקטה לעומת אלנבי הגועש בד"כ, אך בכל מקרה עשו לעצמכם טובה, קחו ערב חופש וצאו לאי הפרטי והירוק הזה. אל תספרו לאף אחד, הוא רק של שנינו- שלי ושלכם.

פראג הקטנה, רחוב אלנבי 56, תל אביב 03-5168137